קוראים וקוראות יקרים,
העולם משתנה במהירות. רק לפני שנים ספורות זכתה לתגובות נלהבות החלטת מוזיאון אוורסון בסירקיוז שבמדינת ניו יורק למכור ציור של ג׳קסון פולוק כדי לממן רכישת יצירות של בני ובנות מגזרים שאינם מיוצגים באוסף המוזיאון. היה זה ביטוי אחד מני רבים ליוזמות גיוון, שוויון והכלה (DEI) בתרבות האמריקאית, שדומות להן ניתן היה לאתר גם במאבקים מקומיים להכללת יצירות של משוררים וסופרים מזרחים בתכנית הלימודים בספרות, ובזהות הדמויות שדיוקנותיהן מופיעים על גבי שטרות.
עקרונות ה־DEI היו שנויים במחלוקת גם בעבר, אולם מאז חזרת דונלד טראמפ לזירה הם מותקפים באינטנסיביות על ידי עשרות הצעות חוק נגד יישומם, לצד פיטורים וסנקציות על מוסדות שמתעקשים להמשיך לפעול על פיהם. שתי דוגמאות מהימים האחרונים: בהוראת מזכיר ההגנה האמריקאי פיט הגסת׳, משרד ההגנה החל השבוע בתהליך הסרת שמות של דמויות בולטות מתחום זכויות האזרח מכלי שיט, כולל שינוי שמה של ספינה שנועדה להיקרא על שמו של פעיל זכויות הלהט״ב הארווי מילק, ובימים האחרונים פיטר טראמפ את קים סאייט, מנהלת גלריית הדיוקנאות הלאומית בוושינגטון, בטענה שהיא ״תומכת נלהבת ביוזמות גיוון, שוויון והכלה, דבר שאינו ראוי כלל לתפקידה״.
בינתיים אצלנו:
קשה עד בלתי אפשרי לצייר תמונה בהירה של כלכלת עולם האמנות, וככל שנעמיק נגלה שרב הנסתר על הגלוי. פרק רביעי בסדרת מאמריו של אלעד ירון “אמנות וכסף בישראל”, סוקר את הקשרים בין אמנות לכסף בהיבט המדיני, מראשית היישוב ועד ימינו.
אפרת ביברמן כותבת על תערוכתו של דוד ריב “חרבות פח” כי ״במהלך פשוט ריב שומט תחת רגלינו את ההגנה היסודית הראשונה, שעליה נבנה כל מערך ההכחשות שבנתה החברה הישראלית”.
במאמר ״להזיז את הרגע המכריע״ סוקר יונתן אמיר תחנות ביצירתו רבת השנים של רועי קופר, ממקם אותה בהיסטוריה האמנותית והפוליטית המקומית ומאיר את ייחודה. מתוך כנס ״מסתור דעת״ שנערך לרגל פרישת קופר לגמלאות.
דורון פייסיק כותב על התערוכה הקבוצתית “חדרים אחוריים” בגלריה כפר סבא כי ״הגלריה בעצמה היא מרחב ביניים הממוקם בין משרדים של בניין העירייה לבין חדרים שבהם מתקיימים חוגים ומקהלה. חלל התערוכה מואר כולו בצורה מלאכותית, יש בו רצפה צהבהבה מהניינטיז, תקרה אקוסטית עם פאנלים ישנים, שכולם תורמים בדרכם לאווירה של החדרים האחוריים”.
נאור קפולניק ביקר ביריד ״צבע טרי״ וחזר זועם על מה שהוא מתאר כהדרת ״קולות המבקרים את המלחמה, ההרעבה והטבח שמתבצעים כבר למעלה משנה וחצי ברצועת עזה, וממשיכים גם בימים אלו״.
עוד באתר:
קרן זלץ על תערוכתו של גסטון צבי איצקוביץ במוזיאון ישראל
המדור לחקר החלל מבקר בגלריה במרכז האמנויות במעלות
במדור ״פריחת מוחות״ מתארח האמן גיא ברילר, שמתגורר בברלין
קול קורא לאינקובטור 2025 – חממה לאמנים.ות ירושלמים.ות
סדנאות האמנים, ירושלים
אמנים.יות ירושלמים.ות, בוגרי בתי ספר לאמנויות בשלוש השנים הראשונות לאחר סיום לימודיהם, מוזמנים להגיש בקשה להשתתפות בתכנית האינקובטור 2025. תכנית ייחודית זו היא בית חם ופורה לאמנים ואמניות צעירים ומבטיחים, ומעניקה להם תמיכה וכלים מקצועיים בצעדיהם הראשונים בעולם האמנות, בהנחיית האוצר אבי לובין.
תאריך אחרון להגשה: 30.6.25
תחילת התכנית: 3.9.25

בראנצ׳ ושיחה בתערוכה “חיטין”
שבת, 7.6.25 בשעה 11:00
לקראת נעילת התערוכה “חיטין” נתכנס לארוחה משובחת, יין צונן ושיחה מרתקת עם הדסה כהן, אוצרת התערוכה, וציקי אייזנברג, על תהליכי העבודה על התערוכה, על חומרים שהתגלגלו החוצה ועל המרחב שבין סקיצה ליצירה גמורה.
האירוע מיועד לכל המשפחה, סדנת קולאז’ לילדים תתקיים במקביל.
האירוע ללא עלות, הרשמה מראש בלינק

ציקי אייזנברג, מראה הצבה, באדיבות האמן
קייטנת אמנות 2025 בסדנאות האמנים ירושלים!
ימי ראשון–חמישי, 20.7.25–14.8.25, בשעות 08:00–16:00
ארבעה שבועות של יצירה אמיתית במתחם הסדנאות, עם אמנים ואמניות מהשורה הראשונה, ובהדרכת אמניות וסטודנטיות לאמנות עם ניסיון רב בהוראה. קייטנה ייחודית לילדים וילדות העולים לכיתות א–ז, הכוללת עבודה עם חומרים מקצועיים, סיורים בתערוכות ושיחות עם אמנים ואמניות, בכל שבוע נושא אחר:
שבוע וידאו ואנימציה: 20-24.7.25
שבוע הדפס, ציור וצבע: 27-31.7.25
שבוע פיסול: 3-7.8.25
שבוע צילום: 10-14.8.25
מספר המקומות מוגבל | הרשמה מראש בלבד | לפרטים והרשמה בלינק או בטלפון: 02-6797508

ריג׳ויסר בהופעה
קלאופטרה, חלל המוזיקה של בית הנסן (בקומה הראשונה)
חמישי, 5.6.25, פתיחת דלתות בשעה 20:00
ריג׳ויסר, מפיק־על, מוזיקאי ודיג׳יי, מייסד הלייבל ״רו טייפס״, חתום על הסאונד של האמנים הטובים בארץ וגשר בין פאנק, היפ הופ, אמביינט וג׳אז, במופע טריו חלומי עם המוזיקאים ניתאי הרשקוביץ ותמיר ברזילי.

עיצוב: Apollocrooks
ארז לב ארי בהופעה בחצר בית הנסן
במסגרת פסטיבל מוואל בלדי
חמישי, 12.6.25 בשעה 21:00
פסטיבל המוזיקה מוואל בלדי של המוזיאון לאמנות האסלאם יוצא לדרך זו השנה החמישית: ארבעה ימים של מוזיקה אתנית בשילוב מוזיקה עכשווית. במסגרת הפסטיבל, גינת בית הנסן תארח מופעים חיים לצד פעילויות נוספות.
ביום חמישי, 12.6.25, ארז לב ארי בהופעת להקה מרגשת ועוצמתית שבה יבצע ממיטב שיריו הידועים והאהובים, בהם: ״מה אעשה”, “אנה אפנה”, “לבבתיני”, “צדק”, “בסוף היום”, “פרימיטיביים”, “לא אחד מאלה”.
כרטיסים | ללוח האירועים המלא בגינת בית הנסן

צילום: תומר גילת
תערוכות רצות בבית הנסן
גלריה ראשית: חברושקה בירושלים, תערוכת טקסטיל של רוני פחימה ובתיה קולטון, היוצרות עולם פרוע ומרהיב בשיטות עבודה מסורתיות.
גלריית סאונד בית התה: NISSANU, עבודה אודיו־ויזואלית של ריג׳ויסר ומוחמד אבו סלמה בחצר הצפונית של המתחם (מעל בית הקפה).
מרכז לאמנות ומחקר מעמותה: תערוכת יחידה לאמנית טליה טוקטלי: טייסת פרפרי דם (אוצרת: דביר שקד), נעילה: 11.7.25.

צילום: דור קדמי



הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.
בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 
