מארש אחרון

“כפי שסגורסקי מוצא עוד ועוד עותקים של הרומן ברחובות, העדשה שלו מוצאת את הרגעים שבהם ההבטחה שנמוגה עוד נוכחת בנוף. בתצלומיו, כמו במלותיו של רות, עקבות השינויים ההיסטוריים מתעקשים בחיי היומיום. משתהים בתווך שבו עולם ישן כבר התפורר, אך עולם חדש טרם התגבש במלואו”. מאמר של רן קסמי אילן מתוך ספר צילום של גוסטבו סגורסקי, שעתיד לצאת לאור בקרוב

חדשות ערב רב

  • האוצרת אירית סגולי נפטרה

    סגולי, מייסדת גלריה קו 16, פעלה במשך שנים רבות כמורה, אוצרת וכותבת על אמנות בעיתונות ובכתבי עת. בין השאר כתבה ב״העיר״ ו״בסטודיו״ והיתה פעילה פוליטית. ב-2018 פרסמה ב״ערב רב״ את המאמר ״עקדת יצחק״, שעסק ביצירתו של יצחק דנציגר והתקבלותה בשדה המקומי, ובחן בהרחבה את ״הפרשנויות והנסיבות שהובילו להחמצה הגדולה של אחד מחלוצי האמנים הביקורתיים והאקטיביסטים בישראל״.

  • אתי אברג׳יל היא זוכת פרס ע״ש צילה ירון לשנת 2025

    הפרס כולל מענק כספי ע״ס 200 אלף ש״ח, שמתוכם 50 אלף יוקדשו לרכישת עבודות ע״י מוזיאון ת״א לאמנות והמשכן לאמנות עין חרוד. אברג'יל נבחרה ע״י ועדת השיפוט בראשות רבקה סקר, יו"ר ארגון ארטיס, מירה לפידות, האוצרת הראשית של מוזיאון תל אביב, ואבי לובין, האוצר הראשי של המשכן לאמנות עין חרוד. בנימוקי הועדה נכתב כי ״כבת למהגרים ממרוקו, ממשפחה מסורתית שהתיישבה בפריפריה החברתית והגיאוגרפית של ישראל, אברג׳ל עוסקת באופן פורץ דרך בנושאים של זהות, הגירה, מעמד ותהליכי הסתגלות מתוך דיאלוג עם האמנות המערבית של המאה ה-20. השפה הפיסולית הפואטית הייחודית של אברג'ל הטביעה חותמה בהיסטוריה של האמנות הישראלית. אברג'ל השפיעה על דורות של אמנים כאמנית וכמורה״.
    המשך…

  • מיכאיל גרובמן, 2025-1939

    מיכאיל גרובמן, מן הדמויות המרכזיות של האוונגרד הרוסי השני ואחד האמנים המשפיעים שפעלו בישראל מאז שנות ה־70, נפטר ב־23 בנובמבר 2025 בתל־אביב, בגיל 86.

    גרובמן, שנולד במוסקבה ב־1939 ופעל כנגד מנגנוני התרבות הסובייטיים, עלה לארץ ב־1971 בעקבות התחזקות תחושת הזהות היהודית־לאומית שלו, וב־1975 יסד יחד עם אברהם אופק את קבוצת "לוויתן" שחתרה להבלטת יסודות יהודיים, מקראיים וקבליים באמנות. הוא טבע את המונח "סימבוליזם מאגי" ופיתח שפה ייחודית של דימויים חייתיים וטקסטים מאגיים שהציבו אותו בעמדה יוצאת דופן ביחס לקנון הישראלי החילוני. לצד יצירתו החזותית היה משורר, מחבר מניפסטים ואספן של חפצים הקשורים להיסטוריה של האוונגרד הרוסי, ונחשב מומחה לתרבות הרוסית של המאה העשרים.

  • האוליגרכים קונים, השוק “מתאושש”: מכירות שיא או אשליה נוצצת?

    שורת מכירות שיא בשוק האמנות העולמי בשבועות האחרונים מעוררת מחדש את השאלה האם השוק מתאושש לאחר תקופה ארוכה של קיפאון. ביצירתו של גוסטב קלימט, דיוקן אליזבת לדֶרר, נשבר שיא מרשים כשנמכרה בסותביס ניו יורק ב־236.4 מיליון דולר — הסכום הגבוה ביותר שנרשם ליצירה מודרנית במכירה פומבית. גם יצירתה של פרידה קאלו, החלום (המיטה), נמכרה ב־54.7 מיליון דולר, והפכה ליצירה היקרה ביותר של אמנית שנמכרה אי פעם במכירה פומבית. המשך…

  • שרי פארן, מחלוצות העיצוב בישראל ומייסדת פריסקופ, הלכה לעולמה

    האוצרת שרי פארן, מן הדמויות המרכזיות והפורצות דרך בתחום העיצוב העכשווי בישראל, הלכה לעולמה בגיל 78. פארן ייסדה בשנת 1997 את גלריה פריסקופ בדירת מרתף ברחוב בן יהודה בתל אביב, כעמותה ללא־כונת־רווח שהייתה לגלריה הראשונה שהתמקדה באופן מובהק בעיצוב ישראלי עכשווי. תחת ניהולה הפכה פריסקופ לזירה משמעותית שאירחה את מיטב המעצבות והמעצבים, ליוותה את תמורות העיצוב המקומי ולעיתים אף סימנה אותן, ובכך תרמה תרומה מכרעת לעיצוב התרבות החזותית בישראל.

  • מנכ״לית חדשה לעמותת הכוריאוגרפים

    עדי בן בוחר מונתה למנכ״לית החדשה של עמותת הכוריאוגרפים, ארגון הגג של יוצרי המחול בישראל. המשך…

  • עודד ידעיה הותקף ונפצע על ידי מחבלים יהודים

    ידעיה, צלם, ומייסד ומנהל בית הספר לאמנות "מנשר", הותקף בסוף השבוע יחד עם מתנדבים נוספים במהלך פעילות מסיק זיתים בכפר ביתא שבגדה המערבית. הקבוצה השתתפה בפעילות של ארגון "מסתכלים לכיבוש בעיניים", המסייעת לחקלאים פלסטינים בעונת המסיק.

    לפי הדיווחים, כעשרה רעולי פנים הגיעו למקום ותקפו באלימות את המתנדבים ואת החקלאים הפלסטינים שעבדו במטע. ידעיה נפצע בראשו מאבן שנזרקה לעברו ואיבד את הכרתו לזמן קצר.

    המשך…

  • סשה אוקון, 2025-1949

    הצייר אלכסנדר (סשה) אוקון נפטר בגיל 76, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. אוקון נולד בסנט פטרסבורג, למד אמנות בברה״מ ובתחילת דרכו היה פעיל בתנועות אוונגרד מקומיות. בסוף שנות ה-70 עלה לישראל אחרי מאבק בשלטונות הרוסים, והתיישב בירושלים. הוא צייר כל חייו, לימד בבצלאל והציג בתערוכות בינלאומיות, אולם בישראל נותר רוב השנים בשולי השדה ורק בעשור האחרון זכה להכרה רחבה יותר. עבודותיו הוצגו במספר גלריות ומוזיאונים מקומיים, ובימים אלו חלקן מוצגות בתערוכות במוזיאון ת״א לאמנות ובגלריה דינה רקנאטי בהרצליה.

המדריך

30/11/2025-06/12/2025 גלריה זומר | גלריה בנימין | גלריה יאיר | גלריה אשכילה

רב ערב (ניוזלטר)

פתיחת אשכול תערוכות בגלריה החדשה טדי | גיוס המונים לספר צילום חדש מאת גוסטבו סגורסקי | מקבץ תערוכות הסתיו בגלריה העירונית לאמנות בראשון לציון | מפגש אמנים.ות בסדנאות האמנים | מפגש ת(א)עשייה עם ד״ר תמרה אברמוביץ | רכשו את גיליונות 09 ו־10

  • הרוח שלא נראית: ציוריו של בשיר אבו רביע

    לציור יש גם קול. זו אינה מטאפורה בלבד – זוהי איכות פיזית כמעט. המכחול נוגע בבד לא רק כי הוא מצייר, אלא כי הוא משמיע. הפעולה הגופנית של הרישום – הלחיצה, השחרור, השריטה – מתפקדת כמו מקצב. הציור הופך כך למעשה של הקשבה: לא רק למראות, אלא לפעימה. זו אמנות שמתפקדת כמו מוזיקה של שבר – לא מלודיה, אלא ניגון של סדק. רים ע’נאיים על התערוכה “צל צבעוני” של בשיר אבו-רביע

  • המדור לחקר החלל – גלריה חנה, שדרות

    היא גלריה חדשה הממוקמת בתוך מה שהיה בעבר סטודיו למחול בשדרות, קרויה על שמה של תת-ניצב במשטרה שליוותה את פעילות העמותה המפעילה אותה, ומשמשת כעוגן מקצועי לקהילת האמנים בנגב המערבי. המדור ממשיך במסעותיו בין חללי האמנות בארץ ומביא אליכם את הסיפור שמאחורי הקמתו. והפעם: גלריה חנה, שדרות

  • דפיציט

    “השפה במהותה היא דפיציט; מחווה מרובת התפתלות לאין. חגיגת הריק. משהו הנעוץ שם לאלפיו ומתגלם מכוח התנועה היוצרת זיקות לאינסוף, אבל באופק – רגע המוות; המקום שבו משמעות המילה אבדה, כלתה, ולא נותר אלא הרחש הצורם של הרמיסה. ודווקא אז, שכשהמילה קרובה למוות – היא קמה לחיים”. עינת יקיר על התערוכה “מקראה” של אורנה קסטל ו”לבן” של רפי לביא בגלריה גבעון

  • לשרי פארן, במותה

    “שרי היתה אחת ויחידה. ידענית ומקורית; מחוברת להלכי הזמן אבל רואה למרחק; בקיאה בתחום אבל מתרגשת מכל חריגה ממנו; מכירה בערכה ומבקרת חריפה של עצמה; מוחצנת ומצחיקה אבל אינטימית כל כך. האמון שנתנה בי, בפשטות ובישירות, במילים אוהבות ובעיניים טובות, הוא ברכת אם וצידה לדרך. זו נדיבות שלמה. וזו מורשתה”. טל פרנקל אלרואי כותבת על שרי פארן

עבודות נוספות

קול קורא

קול קורא סטודיו 18: תוכנית שהות לאמנים עצמאים

מרחב עצמאי חדש לאמנות עכשווית בפתח-תקווה – פלטפורמה ניסיונית לעשייה אמנותית, למפגש בין אמנים ולחיבור עם הקהילה...

קול קורא לתערוכה בבית בנימיני: כד אפר

אנו מזמינים, אמנים/ות ומעצבים/ות מתחומי המוצר, החפץ, החומר והאמנות להציע עבודות חדשות או קיימות המתכתבות עם הנושא

קול קורא: להשתתפות בתערוכת נשים יוצרות

המיזם החברתי  FUCK OFF גאה להשיק את התערוכה הראשונה שלו, בואו להיות פורצות דרך ושותפות ליצירת קולקטיב נשי אמנותי.

  • לשרי פארן, במותה

    “שרי היתה אחת ויחידה. ידענית ומקורית; מחוברת להלכי הזמן אבל רואה למרחק; בקיאה בתחום אבל מתרגשת מכל חריגה ממנו; מכירה בערכה ומבקרת חריפה של עצמה; מוחצנת ומצחיקה אבל אינטימית כל כך. האמון שנתנה בי, בפשטות ובישירות, במילים אוהבות ובעיניים טובות, הוא ברכת אם וצידה לדרך. זו נדיבות שלמה. וזו מורשתה”. טל פרנקל אלרואי כותבת על שרי פארן

  • פריחת מוחות 62 – אור לפיד

    בגלגולו החדש של הטור “פריחת מוחות”, שאלון קבוע שמופנה לאמניות, אמנים, אנשי רוח, אקדמאיות ויוצרים מתחומי תרבות מגוונים, כולם ישראלים שחיים כבר תקופה ממושכת מחוץ לישראל, מתארחת אור לפיד. לפיד חיה ועובדת בלונדון, אנגליה

  • מכאובים

    “הכהן מכניס את הצופים ב’על נהרות’ אל חדר מראות שבו הם מוזמנים לשבת על גדר לבנים, כפי שהוא יושב עליה עם דמויותיו המשוכפלות. הם שרים בליפסינג את ‘שירת העבדים’, שיר קינה שבו טמונה גם תקווה לגאולה, לשיבה למולדת. התיאטרליות מגיעה לשיא שאינו ראוותני, גם בשל היותו רגעי, המשמש מפתח להבנת הווידאו כולו”. רותי גינזבורג על מיצב הווידאו ״על נהרות״ של אריאל הכהן במוזיאון תל אביב

  • אמן ברווח שבין שבר לשפה

    “האמנים בעיניי הם מי שמוכנים להכיל את הסדק בלי למהר לסגור אותו. פעולת היצירה מבקשת להכיל את האלים וההרסני ולמצוא לו מרחב מוגן ומחייה. לעיתים זה קורה בסטודיו ופעמים אחרות בתוך עבודת האמנות עצמה”. פיטר יעקב מלץ מה שקורה לאמנות כשהעולם נבהל

כתבות נוספות