חדשות ערב רב

רב ערב (ניוזלטר)

סיור בתערוכה ״האומן 26: ארבעים שנות יצירה בסדנאות האמנים״ | מרתון רישום במיקום יוצא דופן | מפגש אמנית עם לילי כהן פרח־יה בתערוכה "תנשמי" | אסכולת ירושלים: כנס חגיגי בקמפוס בצלאל החדש | "חוש קשב" (In-attention): חלון לעולם חדש / אביבית סגל ויהודה רוט | Cisterns of Mercy / זוהר שפיר

  • נטליה מתכתבת עם זורבובה

    ״זורבובה בתוך ציוריה היא גרה, וציורים אלו תורמים לעולם הרחב של "המדיום המתייחס לעצמו״. יאיר ברק על תערוכתה של נטליה זורבובה "חיה בציור"

  • הוכרזו זוכי פרס רפפורט לאמנות לשנת 2024

    עומרי דנינו, אריאל הכהן, שרון ליפשיץ ונעמה שוחט הם זוכי וזוכות פרס רפפורט לאמנות לשנת 2024. ארבעת האמניות והאמנים הזוכים השנה, יקבלו כל אחד פרס על סך 25,000 ₪ וכן מענק כספי להפקת עבודת וידאו המהווה עדות או מהדהדת את השאלות והתחושות העולות בעת הזו, בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר והמלחמה

  • מקימי מעפר דל: החול היהודי של דלות החומר

    מיד עם לידתה הפכה התערוכה דלות החומר למיתוס המכונן של האמנות הישראלית: הצטלבות התמות שעסקה בהן הפכה אותה לבלוקבאסטר. התערוכה, שהוצבה במוזיאון תל אביב ב־1986, עסקה בשאלות גנאלוגיות על בית האב של האמנות המקומית דייקא, הצברית, זו שקרתה בלי השפעה חיצונית 'ישירה'", ידידיה גזבר מתוך גיליון 05 במהדורת הדפוס של ערב רב

  • הפקה בלתי אפשרית של משפט האהבה

    "בתוך אירוע מתהווה שיהיה או לא יהיה סיטואציה – השאלה תמיד נותרת פתוחה – מתחוללת תנועתה של בר־און, שאינה מוגדרת מבחינה סגנונית והיא רפויה ומתקיימת מחוץ לכל מושג גנרי של יכולת או מיומנות; לא אקרובאטיקה, לא ליצנות, לא משחק, לא פנטומימה, לא מחול, לא התעמלות, לא שירה… אך יש בה משהו מכל אלה, משהו בעל נוכחות קיומית אדירה, בדיוק כזו אשר ממדיה – ויש לומר ממדיה העצומים – מתגלים ויכולים להתגלות רק מחוץ לכל מושג של מיומנות מקצועית". תמר גטר על עבודתה של עדינה בר־און

קול קורא

קול קורא מהמחלקה לאמנויות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב

הריטריט יתקיים בתאריכים 11-10 ביולי 2024 באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ויכלול סדנאות אמנות ייעודיות; מפגשי ליווי אמנותי, אישיים...

קול קורא – אמנות ואקטיביזם: התנצלויות פומביות | אוקטובר 2024

״המקרר״ בשיתוף ״המרכז לצדק אלטרנטיבי״ מזמינות אמניםות ויוצריםות לסדנה ייחודית בנושא צדק מעברי והתנצלויות פומביות, ולהשתתף באירועים...

קול קורא: תכנית שהות בין תחומית בפקולטה לאמנויות, סמינר הקיבוצים

תכנית השהות של בית הספר לאמנות מזמינה שני אמנים/יות פעילים/ות, הפועלים כצמד או המעוניינים לעבוד כצמד למשך...

  • הפקה בלתי אפשרית של משפט האהבה

    "בתוך אירוע מתהווה שיהיה או לא יהיה סיטואציה – השאלה תמיד נותרת פתוחה – מתחוללת תנועתה של בר־און, שאינה מוגדרת מבחינה סגנונית והיא רפויה ומתקיימת מחוץ לכל מושג גנרי של יכולת או מיומנות; לא אקרובאטיקה, לא ליצנות, לא משחק, לא פנטומימה, לא מחול, לא התעמלות, לא שירה… אך יש בה משהו מכל אלה, משהו בעל נוכחות קיומית אדירה, בדיוק כזו אשר ממדיה – ויש לומר ממדיה העצומים – מתגלים ויכולים להתגלות רק מחוץ לכל מושג של מיומנות מקצועית". תמר גטר על עבודתה של עדינה בר־און

  • של מי הצורה הזאת בכלל?

    ״החללים הפנימיים הנסתרים מכריחים אותנו לבחון את העבודות פחות כמו צופה שבא לראות תמונה ויותר כמו אינסטלטור שבא לאתר נזילה: מתקרבים, רוכנים קדימה, תוחבים את הראש, מטים אותו, משנים זווית, מנסים להציץ פנימה – אבל תמיד משיגים רק מבט חלקי״. ארנון בן-דרור על ״רצפות״, תערוכתו של נחום טבת בגלריה חזי כהן

  • השלם הבלתי אפשרי

    "אם יש מילה אחת שיכולה לדמות את תחושת החיפוש־גילוי־היעלמות שנרקמת בחלל התערוכה, תהיה זו המילה נטולת התרגום העברי Unfolding. התערוכה נוהגת כמגילה, שמהותה טמונה בהתחפרותה בתוך עצמה, סגירותה לצופה. הנעת האור, כמו גלילת הקלף, מאפשרת את התגלותו של פלח מן היצירה השלמה, ומותירה את המבט הכולל, הרחב, בלתי אפשרי." דורי בן אלון על תערוכתה של נורית דוד "קבר" בגלריה גבעון

  • בראשית היה המקצב

    "המקצב הזה, הטרום-מילולי, פועם בעבודות הווידיאו של יסמין דייויס: ראשוני, מוכר, מתחמק מניסוח. כוחן של עבודותיה מצוי בתנועה בלתי נלאית, לא מסווגת, המייתרת את הצורך בהקשרים קונקרטיים ובעלילה. שפתה הקולנועית של דייויס נזירית ונטולת עודפות. היא מוותרת מראש על גינונים סגנוניים, על דיאלוג, על פסקול רווי. היא שפה של קולנוע טהור, של כלי היסוד בארגז הכלים הסינמטי". רן קסמי אילן מתוך קטלוג התערוכה "כהרף עין" במשכן האמנים בהרצליה

  • הכנפיים של האריה המעופף בוונציה: תרבות הביטול ומכתבי המחאה בעידן הפוסט אמת

    "העיצוב החקייני של הלוגו, הניסוחים הבוטים, סגנון הכתיבה הייחודי, השימוש במקורות מידע חיצוניים רבים, העדרם של נותני חסות או במה מוכרת, תרגום מיידי לעברית ולערבית (בניגוד למכתבים אחרים, שהתפרסמו באנגלית בלבד), ההתייחסות המפורטת להיסטוריה של הכיבוש ולנַכְּבָּה, לצד הדרישה לביטול ההשתתפות, כל אלו מעידים על זהותו החריגה של המחבר הקולקטיבי, ומעוררים שאלות הנוגעות הן להתייחסות הולמת והן לגבולות הכוח וההשפעה שלו." חנה אנושיק מנהיימר על מכתב המחאה של ANGA

  • ביקורת עמיתים

    "כקוראים אנו מסכימים עם חלק מטענותיו של קריספל וחולקים עליו בחלק אחר, אולם כעורכים אנו מאמינים שכשם שאפשר וראוי לדון בעבודתם של אמנים, אוצרים, מנהלי מוסדות אמנות וכיוצא בזאת, אפשר וראוי לדון גם בעבודתו של מבקר אמנות בכיר". עורכי ״ערב רב״ רונן אידלמן ויונתן אמיר על סערת ביקורת הביקורת

  • מגיע לנו דיון ביקורתי מעורר מחשבה

    ״מכתיבתו של אבי פיטשון עולה תחושת זילות וחוסר רצינות, שטחיות וחברמניות המרוקנת את האמנות מכל ונוהגת בה כאילו הייתה שעשוע. נוצר פער בין הצהרת הכוונות והמשאבים שעיתון ׳הארץ׳ מקצה לטובת ביקורת אמנות, לבין איכות הדיון בפועל״. יוסף קריספל קורא לקחת אחריות על ביקורת האמנות

  • על אודות הטריבונליזם

    "הפורמט כולל צורות מוסכמות של האשמה, שמיעת עדים, הטלת אחריות ופסיקה, ועל כן מבטיח פומביות ובעקבותיה השפעה פוליטית. הטריבונל כורך יחדיו את החוויות הסובייקטיביות של הנפגעים ומבהיר את הרלוונטיות הפוליטית הכללית שלהן". דניאל לויק שואל האם על אמנים להשתמש בפורמט בית המשפט? מתוך גיליון 05 במהדורת הדפוס של ערב רב