מסה

  • אספניות אמנות ישראלית

    "פטרוניות ואספניות הקימו מוזיאונים ומוסדות אמנות ידועים ומימנו יוזמות חינוכיות, ובכך עזרו לגוון את שוק האמנות ולהרחיב את הגישה לאמנויות בכלל. הן העניקו אוספים לציבור, עסקו בהסברה ופילנתרופיה, ובאיסוף עבודות של נשים יוצרות תוך קריאת תיגר על הטיות מגדריות בעולם האמנות, יצירת הזדמנויות לאמניות, חיזוק שוויון מגדרי והתגברות על מחסומים חברתיים". מילי פרי על אספנית האמנות צילה ירון בפרט, ואספניות בכלל

  • אין כסף באמנות: פרק 4

    קשה עד בלתי אפשרי לצייר תמונה בהירה של כלכלת עולם האמנות. וככל שנעמיק, נגלה שרב הנסתר על הגלוי. "אמנות וכסף בישראל" היא סדרת מאמרים שתסקור בכל פרק פן שונה של ההקשרים המגוונים בין כסף לאמנות בארץ. שהרי ללא נתונים רחבים על התחום, אנו בעצם מנווטים ללא מצפן. הפרק הרביעי סוקר את הקשרים בין אמנות לכסף בהיבט המדיני, מראשית היישוב ועד לימינו

  • להזיז את הרגע המכריע

    ״על פניו צמד התערוכות הציג אישיות אמנותית מפוצלת. באחת הציג רועי קופר, היוצר הביקורתי שמשוטט באיזורי העזובה והחורבן של הנוף הישראלי, ובשנייה הציג רועי קופר, פילוסוף חזותי של היחס בין התבוננות לבין מצבי תודעה. בפועל היה זה גם ביטוי של הבשלה הדרגתית״. דברים שנאמרו באירוע ״מסתור דעת: כנס ותערוכה מיצירותיו של פרופ׳ רועי קופר״ לרגל פרישתו לגמלאות

  • בין השבועה לנמרוד

    "בירור זה יעלה (שוב) את השאלה הפרשנית בקשר לזהותו של "נמרוד", שנתפשה כביטוי זהות כנענית, ארץ ישראלית ואחר כך ישראלית. האם יש לו "אב קדום", פסל אב מיתי המשקף את האידיאל הסיקריקי, את ההקרבה העצמית על מזבח האומה, כמו גם את הרוח האנטי־יהודית־ארוכית שלו?" יאיר טלמור על היחסים שבין הפסלים "השבועה" ו"נמרוד" של יצחק דנציגר

  • בית, חפצים, אלמנטים

    "הבית הופך ארעי, משתנה מרגע לרגע, הגבולות הברורים בין פנים לחוץ ובין חלל לחלל הופכים לסימון זמני בלבד. הבחירה של אולמן להציג את תכנית הבית ריקה, בלי לפרט על החפצים והרהיטים שמספרים על אודות המתגוררים במבנה, הופכת את חווית השיטוט בגבולות הבית לחוויה גנרית וחזרתית, וכל מבקר יכול להשליך עליו את ביתו שלו". עידית קופסקי ובר מוסן לוי על מעמדם הסמלי של רכיבי הבית בצל השבעה באוקטובר

  • אין כסף באמנות: פרק 3

    קשה עד בלתי אפשרי לצייר תמונה בהירה של כלכלת עולם האמנות. וככל שנעמיק, נגלה שרב הנסתר על הגלוי. "אמנות וכסף בישראל" היא סדרת מאמרים שתסקור בכל פרק פן שונה של ההקשרים המגוונים בין כסף לאמנות בארץ. שהרי ללא נתונים רחבים על התחום, אנו בעצם מנווטים ללא מצפן. הפרק השלישי סוקר את הרשויות המקומיות בישראל מבחינת תקצוב תחום התרבות בכלל והאמנות הפלסטית בפרט

  • אם הדרך לא קופצת

    "דרעי ממצבת את האדמה כמרכז התערוכה, יוצרת מחדש את נרטיב "הארץ" כישות חיה ונושמת, בעלת זיכרון היסטורי עמוק. באמצעות האדמה המתגלגלת והעבודה הפיזית, היא מספרת לא רק את סיפורה האישי אלא גם את סיפור העם כולו: סיפור של הבטחה, גלות, שיבה, שכול ואובדן, ומאבק מתמיד על זהות וקיום". מרסל תהילה ביטון מציגה קריאה ולימוד במשנת תערוכת היחיד ״קפצה לה הארץ״ של האמנית אניעם לאה דרעי, סדנאות האמנים ירושלים, 2024-2025.

  • אין כסף באמנות: פרק 2

    קשה עד בלתי אפשרי לצייר תמונה בהירה של כלכלת עולם האמנות. וככל שנעמיק, נגלה שרב הנסתר על הגלוי. "אמנות וכסף בישראל" היא סדרת מאמרים חדשה שתסקור בכל פרק פן שונה של ההקשרים המגוונים בין כסף לאמנות בארץ. שהרי ללא נתונים רחבים על התחום, אנו בעצם מנווטים ללא מצפן. בפרק השני מוצג מיפוי כלכלי של שוק האמנות המקומי

  • בערוגת בארי נחווה תיקון

    "ערוגת בארי צומחת, מחזיקה את עוצמתו של היומיומי. הצמחים הם צמחים מקומיים וחסרי ייחודיות בוטנית. הייחודי בהם הוא הניצולות שלהם, שמשכה את עיניה של הצלמת ואת נפשה של האוצרת. ערוגת בארי מציגה בפנינו פעולה יצירתית שהפכה את ההרס למחשבה, לערוגה, להזמנה". קרן סידי-לוי על מיצב ערוגות בארי במוזיאון הרצליה

  • יחפות במרחב(יה)

    "הגוף במרחב הקיבוצי המוקדם לא היה נתון במעטפת מגוננת של פנים דומסטי, אלא מאולף להתמסר לאוריינטציה התבניתית של מרחב הקיבוץ, לגריד של שביליו בין מוסדותיו המרכזיים. עודף הקרבה והאינטימיות בתוך הקבוצה אילצה את הגוף האישי לבלום את מבעיו ומחוותיו המיניות ולכווצם לקיום מחתרתי ומוסווה". טלי תמיר על התערוכה "יחפות" של רונית אגסי, דרורה דומיני ועידית לבבי-גבאי

  • אין כסף באמנות: פרק 1, חלק ד׳

    קשה עד בלתי אפשרי לצייר תמונה בהירה של כלכלת עולם האמנות. וככל שנעמיק, נגלה שרב הנסתר על הגלוי. "אמנות וכסף בישראל" היא סדרת מאמרים חדשה שתסקור בכל פרק פן שונה של ההקשרים המגוונים בין כסף לאמנות בארץ. שהרי ללא נתונים רחבים על התחום, אנו בעצם מנווטים ללא מצפן. בחלק ד' של הפרק הראשון מוצג מיפוי כלכלי בינלאומי של עולם האמנות

  • העובדות הידועות לנו

    "היא מבקשת לעורר תהיה על גורל האדם והקיום האנושי תחת ההסדרה הגלובלית של מערכות החליפין וההמרה של המסמנים. על גורלו של האדם הפרטי – הסובייקט – בעולם שהכריז שאין בו צורך עוד, שחייו שווים כמידת השימוש והרווח שניתן לגזור מהם כסיפור". מנחם גולדנברג על תערוכתה של מאיה שמעוני

  • אין כסף באמנות: פרק 1, חלק ג'

    קשה עד בלתי אפשרי לצייר תמונה בהירה של כלכלת עולם האמנות. וככל שנעמיק, נגלה שרב הנסתר על הגלוי. "אמנות וכסף בישראל" היא סדרת מאמרים חדשה שתסקור בכל פרק פן שונה של ההקשרים המגוונים בין כסף לאמנות בארץ. שהרי ללא נתונים רחבים על התחום, אנו בעצם מנווטים ללא מצפן. בחלק ג' של הפרק הראשון מוצגת התמונה הבינלאומית של התקציבים הציבוריים

  • אין כסף באמנות: פרק 1, חלק ב'

    קשה עד בלתי אפשרי לצייר תמונה בהירה של כלכלת עולם האמנות. וככל שנעמיק, נגלה שרב הנסתר על הגלוי. "אמנות וכסף בישראל" היא סדרת מאמרים חדשה שתסקור בכל פרק פן שונה של ההקשרים המגוונים בין כסף לאמנות בארץ. שהרי ללא נתונים רחבים על התחום, אנו בעצם מנווטים ללא מצפן. בחלק ב' של הפרק הראשון מוצגת התמונה הבינלאומית ביחסים שבין שדה האמנות והפילנתרופיה

  • אין כסף באמנות: פרק 1, חלק א׳

    קשה עד בלתי אפשרי לצייר תמונה בהירה של כלכלת עולם האמנות. וככל שנעמיק, נגלה שרב הנסתר על הגלוי. "אמנות וכסף בישראל" היא סדרת מאמרים חדשה שתסקור בכל פרק פן שונה של ההקשרים המגוונים בין כסף לאמנות בארץ. שהרי ללא נתונים רחבים על התחום, אנו בעצם מנווטים ללא מצפן. בפרק הראשון מוצגת התמונה הבינלאומית והכללית, שגם בה הנתונים "צלולים כמו בוץ"

  • חמש תערוכות של אמנות היוצרת את עצמה

    "התערוכה "כשהדברים מתפרקים" במוזיאון וילפריד ישראל בקיבוץ הזורע מציגה סימולציות אמנותיות המייצגות התפרקות חברה ומדינה. יצירות התערוכה הן חלק ממשפחת יצירות היוצרות את עצמן המוצגות בחמש תערוכות. הן יוצרות את עצמן מתוך התמסרות לתהליכי טבע או באמצעות צילום פסיבי מוכוון מטרה"

  • כביסות

    "מורה שלא אהבתי אמר לי את הדבר הכי חשוב בחיי הכתיבה והקריאה שלי. הוא אמר: עד שאתה לא מבין משהו בשפת הילד שלך, לא הבנת כלום. ואצלי זה בדיוק ככה: אני קוראת וקוראת אבל עד שאני לא כותבת מחדש חלקים ממה שקראתי כך שהם יוצאים בשפת הילדה – אני בעצם לא מבינה כמעט כלום". חנה פרוינד-שרתוק מתוך האסופה "מתי הבנתי: טקסטים על מפגשים מכוננים עם אמנות" שתושק ברביעי 15.01 בת"א תרבות קריית המלאכה

  • זהירות: גבול לפניך!

    "גם אם נקודת המבט של "גבולות" היא פנים־ישראלית, ומתמקדת באמפתיה מלאה ב"חווית המצור הישראלית", היא משליכה גם על הישות שמעבר לגבול, ומחזירה את המושג ללב הדיון", טלי תמיר על התערוכה "גבולות", מתוך גיליון 06 במהדורת הדפוס של ערב רב

  • הביאנלה ה־60 של ונציה: הגירה וזרות הן הנראטיב המרכזי של ההיסטוריה האנושית

    "הביאנלה ה־60 היא חלק מן ההיסטוריה האנושית של זרות והגירה על כל היבטיה, של מרידה, אי השלמה, של אמנות ילידית, של התייחסות לנדידת זרמים אמנותיים מן הצפון אל הדרום ומן הדרום אל הצפון, ושל אי שקט". יאיר ברק דן בתמות המרכזיות בביאנלה ה-60 בונציה

  • ראיה, נראות חזותית, ויצירת האמנות ששני פנים לה

    "באמצעות התבוננות רוחנית ביצירה מוזמן הנמען שלה להרהר באינקרנציה לא רק באמצעות התיאור הפיגורטיבי, אלא גם באמצעות אסוציאציה חומרית לגופו האוכריסטי של ישוע, אשר מגולמת בחיקוי אבן השיש, ומתאפשרת מתוך התבוננות בה". ימית רחמן־שרירא על היצירה "הבתולה של ניקולא רולן" של יאן ואן אייק