יריד ״א־פוליטי״, אסקפיסטי וממוסחר

על רקע המציאות המשברית והמדממת והטבח ברצועה, בלט השנה יריד ״צבע טרי״ כתמונת מראה נינוחה ומנותקת, שכאילו מתקיימת במציאות חלופית ושמרנית. בלי לפגוע בכישרון המרשים של האמניות והאמנים, האירוע כמכלול מעיד על החלטה אוצרותית בעייתית ומסוכנת.

אי אפשר שלא לתהות מדוע בחרה הפקת היריד להציג הפעם משהו כל כך ״א־פוליטי״, אסקפיזם ממוסחר עד דק שמתעלם בצורה מופרכת ממלחמת ההשמדה בעזה, מממשלת המוות ומההפיכה המשפטית. לא היה לנושאים בוערים אלו כמעט זכר בעבודות, למעט באמת יוצאי דופן. אפילו לחטופים לא היה כמעט איזכור. אבל לא רק זה, כמעט אין גופי עבודות שהתייחסו לפמיניזם, להט״ב, מבקשי מקלט וקבוצות מודרות או מופלות בחברה. אין כמעט נוכחות לשפה הערבית למשל, או מספיק מקום לעבודות המתייחסות לזהות ערבית או פלסטינית. ככל שאני זוכר, זה די יוצא דופן בהשוואה לירידים קודמים, ובוודאי בהשוואה לנהוג בעולם האמנות, גם המקומי.

כמובן שלא כל האמנים והאמניות צריכים לדבר על פוליטיקה או נושאים חברתיים. לא הכל צריך להיות "גרניקה" וזה לא יריד של קריקטורות פוליטיות, ויש גם יוצאות דופן, כמו למשל העבודות המצויינות של אוריין יעקובי בחממת האמנים. אבל נראה שהתקבלה החלטה אוצרותית להדיר כמעט לחלוטין קולות המבקרים את המלחמה, ההרעבה והטבח שמתבצעים כבר למעלה משנה וחצי ברצועת עזה, וממשיכים גם בימים אלו. ואולי זה לא תלוי באוצרים, הרי אנחנו לא יודעים אילו עבודות הגישו האמנים ליריד, ואולי ההחלטה להדיר היא בכלל שלהם? אולי פיספסתי, אבל אני לא מצליח לזכור אם ראיתי עבודה אחת שבכלל איזכרה את ביבי (פוטין דווקא יש). היעדר ההתייחסות לנושאים אלו מוזר במיוחד אחרי למעלה משנתיים של מחאות נגד ממשלת המוות של נתניהו שקורעת את החברה.

הממשלה מקדמת צנזורה פוליטית על תחומי התרבות והתקשורת, והרעבה תקציבית של מוסדות תרבות, מהלכים שמוקצנים בהשראת ממשל טראמפ, שמתכנן בין היתר לשלול תקציבים ממוסדות השכלה גבוהה שהתקיימו בהם הפגנות נגד המלחמה ובסולידריות עם הפלסטינים. מגמות הצנזורה הימניות הללו מטרתן להכניס את עולם האמנות והתרבות למסגרות שיהיה נוח לשלוט בהן, ושלא יפריעו לשלטון לבצע את פשעיו. לצד תגובות נגד חשובות של מאבק, יש גם התקרנפות, כמו למשל ההחלטה של התקשורת הישראלית לא להציג את התמונות המזוויעות מעזה מתחילת מלחמת ההשמדה.

הדגלים הצהובים, אורי שיפרין ענבי ומיכאל שבדרון, בתמיכת ציונות 2000

אי אפשר שלא לתהות אם יריד "צבע טרי" ממשיך קו דומה שבבסיסו ריצוי השלטון. בראיון לפודקאסט של מגזין פורטפוליו הסבירה מנכ״לית היריד, מנור גרא, שחשוב לה שהיריד יגיע לכולן ויהיה מגוון, ובאותה נשימה שיהיה רק חיובי ושלא יפגע באף אחד. הייתי מציע להתייחס לסתירה הפנימית שבין השאיפה להכיל את כולם וגם לא לפגוע באף אחד. באותו ראיון לא הוזכרה כלל המלחמה, מלבד פעם אחת, בקשר ליריד של השנה שעברה.

אולי באתי עם ציפיות גבוהות מדי. אחרי הכל, מדובר באירוע קפיטליסטי עם אוריינטציה מסחרית מובהקת, והמטרה היא למכור כמה שיותר עבודות. אבל "צבע טרי" הוא כנראה אחד מאירועי האמנות הגדולים בארץ, שמושך אליו מידי שנה עשרות אלפי מבקרים, ועל כן יש לו גם אחריות. אני מודה שלא ציפיתי להשטחה ברוטלית כל כך של השיח האמנותי. יש משהו צורם ומנותק באופן בלתי נתפס ביריד אמנות מרכזי, שרובו הגדול עבודות בנושאים קלים לעיכול ומכירה, כשהמציאות מסביב מדממת ובוערת כל כך. קיבלנו אוסף עבודות ענק, שרובו נעים לעין, כזה ששר הצנזורה בתרבות מיקי זוהר יכול היה לבקר בו ולא להתרגז כמעט על אף יצירה. ליכודיאדה.

יובל נאור, זוכה פרס מקוב לאמן מבטיח 2024