פריחת מוחות 55 – יובל בראל

גיל: 43.

מצב משפחתי: בזוגיות ואבא לשניים.

איפה גדלת: נולדתי בירושלים ואת הנעורים העברתי בכפר סבא, שהיתה מקום די שובב בשנות ה־90.

השכלה: אוטודידקט.

גלריה: לא.

כמה שנים כבר בחו"ל: חמש.

שיוך אקדמי: אין.

תחומי עיסוק: ציור.

אמן/ית שאתה מעריך במיוחד: קשה עד בלתי אפשרי לצמצם את התשובה לאמן/ית אחת. אני מעריך אמנות שנובעת כמו מתוך עצמה, כאילו תמיד היתה שם, יוצאת וחוזרת מההיסטוריה באופנים שונים. אני מרגיש לפעמים שזו תמיד אותה מהות שלובשת צורות אחרות, ואמנים ואמניות גדולים, בעיניי, הם כאלה שנותנים תוקף לצורה המסוימת המבקשת לצאת מהמקום והזמן שבו הם חיים. כצייר, הושפעתי מאד מהמיסטיקה שבוקעת מהמופשטים של אנטוני טאפייס (Tàpies) ומנגד גם מהפיגורטיביות הרגישה והפראית של מרטין דיסלר (Disler). המתח בין המזוהה והבלתי נראה מעסיק אותי, ומעניין אותי לראות איך ציירים שונים מתייחסים לשאלות של משקל וקצב בהקשר הזה. סוזן רוטנברג (Rothenberg) למשל, עם המבע שלה, הכמעט סינגולרי לאובייקט וחלל, אל מול השטיחים הקוסמיים של רותקו, שמביט גם הוא בדרכו בקיום מבעד איזה דבר פעור שלא ניתן לתפישה. אהוב עליי במיוחד לאחרונה פר קירקבי (Kirkeby), ויש לי תמיד פינה חמה בלב לדדי בן שאול, שניהם ציירים של טבע, ארץ ונוף.

יובל בראל, Deportation of a faithfull spirit, 2023

ספר על האמנות שלך: אני רואה עצמי כחלק ממסורת מפותלת של הוגים ואמנים שניסו לאורך ההיסטוריה להתבונן באלטרנטיבה משוללת אידאולוגיה לשאלת ההיות. מתוך הבנה שדווקא בזמן הזה, שבו הוויזואלי והליטרלי שולטים בהכל, בעידן שבו קל מתמיד ליצור ולעבד דימוי – אני מוצא ערך בלתי נגמר במקרי, באגבי, בדוהה ובחומק ובאפשרות של הציור להיות מעשה של אחריות. יש מגוון נושאים שמהם העבודה שלי נובעת, החל מפילוסופיה קונטיננטלית ודרך מחקרים על שבתאות, קבלה, גנוסטיקה ותורות אזוטריות, אני קורא וחוקר, בתוך עולם המילים התבוננות היא מוטיב מרכזי ובסוף הכל נובע מהמכחול. זה מתחיל מתוך איזה חיפוש והציור מגיב אליי, וככה מתפתח איזה סוג של דיאלוג ולעתים אפילו מאבק, שיכול להימשך כל פעם בין דקות לחודשים. אני עובד עם פרגמנטים של צורה ומילה והם שזורים שם כאשר הרצון לגלות והצורך להסתיר מערימים שכבות־שכבות של צבע על הבד או הנייר, עד לרגע שאני מרגיש או יודע שעומד מולי דבר בעל נוכחות ותוקף.

על מה אתה עובדת עכשיו? תמיד סיקרן אותי לעבוד בגדול, ובישראל לא יכולתי להרשות לעצמי לעשות את זה. אני אוהב את הפיזיות של הציור והבד הרחב מאתגר את הגבולות של הגוף, בתקופה הזאת אני עובד על סדרה של עבודות גדולות על בד, אתגר מבורך, והן ממשיכות את העיסוק שלי במלאכים ובניהליזם. במקביל יש כמה פרויקטים שנמצאים בשלבים שונים של הפקה. אני עובד לקראת מיצב בשם ״האורח״, שמורכב מהמון עבודות נייר ויוצג בעיירה Mittweida, בתוך חלל נטוש ומיוחד במרכז העיר, כחלק מתערוכה העוסקת בהגירה.

יובל בראל, Conversation4, דיו וגרפיט על נייר, 2023

איך אתה מתפרנס או ממה אתה חי? בנוסף להכנסה ממכירות, מלגות ופרויקטים, שהיא לא דבר שאני יכול להתבסס עליו, מספר פעמים בשנה אני נותן שירותים של ייעוץ ופיקוח לחברה שמתקינה עבודות אמנות בספינות פאר. זה באמת הזוי ושונה, אבל זה מה שמאפשר לי, רוב הזמן, להתרכז באופן מוחלט ביצירה ולנתק אותה משיקולי שוק.

למה אתה גר איפה שאתה גר? המעבר לגרמניה הוא חלק מתנועה עמוקה שהלכה והתגבשה לכדי פעולה קונקרטית ככל שהמצב בישראל נעשה קודר. ביסודו של דבר היא נובעת מחיפוש אחר ערכים מודרניסטיים ואוניברסליים שמהדהדים, אולי, הלכי רוח שניצניהם בתחילת המאה ה־20 באירופה כמעט הוכחדו על ידי עליית הפאשיזם והשואה, או נדחקו הצידה במהלך מיסוד הזהות הלאומית־פוליטית של העם היהודי. ברלין, על שלל רבדיה ההיסטוריים והעכשויים, מאפשרת את המרחב הדרוש לי על מנת לחבר בין חלום וזיכרון. משהו בין פיכחון לטראומה. הגעתי לכאן מתוך תחושת מחויבות לנסות ולהמשיך את מה שנקטע לפני 100 שנה, לנסות לחבר בין כל מיני חלקים שאבדו בדרך. המשפחה שלי מכאן, מה שאפשר לי מעבר פשוט יחסית, וסך הכל די מהר הרגשתי בבית.

איך אתה חווה את הישראליות ו/או היהדות שלך שם?

החיבור שלי ליהדות ולישראליות הוא תרבותי ושפתי. חיבור פנימי של געגוע. גלות היא תנועה נסתרת והכיסופים הם עוצמה כשלא ממהרים לרתום אותם לשום דבר חיצוני. חלק מהעבודה הוא לקבל את החור שבלב בלי לקרוא לו בשם ובלי לתת לו צורה. במובן מסוים, יש היום "דור מדבר" חדש, שגם אני משתייך אליו, של אנשים שבעצם הם לא לגמרי כאן וכבר לא שם. אנשי־אוויר של המאה ה־21. אני מצייר בסטודיו המשקיף על נהר השפרה ולומד אפילו ליהנות מהחורף הגרמני, אבל חלק ממה שעשה אותי מה שאני היה לשחק סטנגה תחת שמש ירושלמית ברחוב שקוראים לו "עולי הגרדום", וללכת עם סבא דרך השבילים של הקיבוץ בערב שבת עד בית הכנסת, ועוד המון זיכרונות רחוקים מכאן. זה אבסורד לחזור למקום שהעלה באש את האבות והאמהות שלי אבל עם הבחירה הזאת אני צריך לחיות, והיא מביאה איתה המון אפשרויות לתיקון.

יובל בראל, Conversation11, דיו וגרפיט על נייר, 2023

מי החברים.ות שלך שם? כל מיני. אנשים טובים.

האם אתה חושב לחזור בעתיד לישראל? אין לי מחשבות כאלה.

באיזו מידה אתה מרגיש שהלימודים והחיים בחו"ל תרמו להתפתחותך המקצועית? מאד. במישור האישי, בישראל תמיד הרגשתי שאני צריך לבלום את הרגישות שלי ולעצום מעט את העיניים כדי לא להיות בסבל מתמיד, הרגשתי שהלב שלי כואב ושאני כל הזמן בפחד, מה שאני משתף כאן חשוף מאוד, אבל אני בסדר עם הפרסום של זה כיוון שאולי זה יעזור למישהו להבין שזה לא חייב להיות ככה, שיכול להיות אחרת. לדעתי, אי אפשר לעשות אמנות בלי להיות עם לב פתוח ובלי להתבונן בדברים כמו שהם. ציור זאת עבודה שדורשת המון שקט וריכוז, והצלחתי כאן, איכשהו, לבנות את החיים שלי סביב הצורך הזה. פרקטית, בגרמניה קל יותר להסתדר. יש יותר פרויקטים ותקציבים, ותעדוף גבוה יותר לעולם התרבות. חיים בעיר ענקית כמו ברלין מאפשרים המון מקום לשוליים והרבה תנועות אוונגרד.
בנוסף, ואולי חשוב מכל אלו, אני מרגיש שיש פה מרחב שלם להיות בו גם קצת מוזר ואאוטסיידר, וזה מאפשר המון.

ספר בקצרה על אחד הפרויקטים שלך: התערוכה האחרונה שהשתתפתי בה היא גם, עד כה, הכי משמעותית עבורי, ״Access Kafka" במוזאון היהודי בברלין, אשר אצרה בתבונה רבה שלי הארטן (Harten). תערוכה גדולה ומעמיקה עם רשימת אמנים מבריקה שמפגישה אמנות עכשווית עם ביטויים שונים של המושג "גישה", כפי שאלו מתבטאים בכתבים של קפקא. הצגתי שם את "Luftmensch Antiexodus", ציור שנוצר על התווך שבין גלות וחופש, בין היסטוריה ואבסורד. זה הציור הראשון שסיימתי על אדמת גרמניה, ובשבילי הוא מסמל לא רק מעבר גיאוגרפי ושפתי אלא גם קליימקס של טרנספורמציה בשפה הציורית שלי. בנוסף, ארבעה רישומים מופשטים מסדרה גדולה של עבודות שנקראת "Conversations" הוצגו לצד מחברות פתוחות ובהן כתבים של קפקא בשפה העברית. החיבור עם קפקא ריגש אותי מאוד מכיוון שהמרחב בין שפה ושכחה, כמו גם בין טקסט וציור, הוא נושא שמרתק אותי. לפני כשנתיים, למשל, יצא לאור בהוצאת רסלינג תרגום עברי לספר "מה נקרא לחשוב?" של היידגר, עם רישום שלי על הכריכה, וזאת דוגמא מצוינת למתח בין רעיון וצורה שמעסיק אותי הרבה, אך יש כאן רובד נוסף והוא מבחינתי גם סוג של נקמה בארצי, במקומי. לתרגם לעברית ספר של פילוסוף גרמני שהיה חבר במפלגה הנאצית ולהדפיס על כריכתו רישום של צייר בעל שורשים יהודיים שגר בגרמניה, זו אמירה משמעותית.

יובל בראל, Luftmensch Antiexodus, 2021

מה תוכניותיך לעתיד הקרוב? את הקיץ הקרוב אעביר באיטליה, ואני מקווה לבלות את הימים בציור נופים, שתיית יין, קריאה וזמן איכות עם המשפחה.

מה תכתוב בגלויה הביתה? היי, זה אני, מתגעגע.

האם משהו השתנה בך ובחוויית החיים שלך פה בעקבות השבעה באוקטובר? זה אירוע מצלק ולחוות אותו ממרחק מעצים המון תחושות. אני מרגיש שנוצר איזה רובד חדש של חששות שהתווסף על החרדה שכבר מושרשת אצלנו בגנטיקה דורות ארוכים. כדי שלא להתייאש, חשוב לי לשמור על שיחה והיו לי לא מעט מפגשים, חלקם לא פשוטים בכלל, שהסתכמו בהבנה הבריאה שהדברים הם לא בינאריים. מקווה שבקרוב נוכל כולנו להתחיל תהליך של ריפוי.

משהו נוסף שאתה רוצה להגיד לנו? תודה.

לאתר של יובל בראל לחצו כאן.

אינסטגרם: yuval.barel@