פרויקטים

  • פריחת מוחות 76 – אסף ומורן גאם הכהן

    פריחת מוחות 76 – אסף ומורן גאם הכהן

    “משהו באופן שבו אני חווה את העולם השתנה, אולי אפילו נכחד. משהו בסיסי, אולי הכי בסיסי שיש, נעלם – הביטחון שתמיד יהיה לי לאן לחזור. חבר תיאר זאת יפה, כלוויין שהעולם שהוא חג סביבו חדל פתאום מלהתקיים. הרגשתי כמו שסבא שלי תיאר את החוויה שלו אחרי השואה, שלא היה ברור לו לאן הוא חוזר, ואם בכלל יש לאן לחזור”. אסף ומורן גאם הכהן מדווחים מגלות סלוניקי

  • בעל החלונות

    בעל החלונות

    על נחש, דעת ופרספקטיבה ב״ויטראז’י וולגריום” של אסי משולם. מן הגירוש מגן עדן אל מיתוס הנאורות, העבודה הופכת את הידע עצמו לזירה של הכלאה, תרגום והיפוך. יונתן אמיר, מתוך גיליון 10 במהדורת הדפוס של “ערב רב”

  • אופק ומרחבי למידה – קפלים, סוגיות והצעות

    אופק ומרחבי למידה – קפלים, סוגיות והצעות

    “ההתנסות בניסוח שאלת מחקר עם ודרך העשייה בסטודיו מאפשרת לאמניות להתחקות אחר הנימים העדינים שזורמים בעבודתן, ובד בבד לנטוע את עשייתן בעולמות שסובבים אותן. מתן מענה לשאלות המחקר מדגיש כיצד פעולות של אמנות עשוי להרחיב את הידיעה על אודות הפרקטיקה של האמנית, ובה בעת לעבות את שדות העניין שבתוכם היא פועלת”. טליה הופמן מתוך גיליון 09 במהדורת הדפוס של ערב רב

  • בית ספר אחר לאמנות אחרת

    בית ספר אחר לאמנות אחרת

    “עבורי, בית ספר לאמנות הוא מסגרת להכשרת יוצרים עצמאיים שפועלים מחוץ לזרם המרכזי ומחוץ לשדה האמנות המקומי, שלא מעניקה רק הכשרה מקצועית. המטרה היא לעודד יוצרים לפתח קו מחשבה עצמאי ושפה אמנותית אישית, דברים שאינם מנותקים מאמירה, שכן מעולם לא תפשתי את הצורה כנפרדת מתוכן. האמצעים (מדיה) הם כלים לביטוי עמדה ביקורתית, לשיקוף ולייצוג של “חומרי” מציאות.”. הדס עפרת מתוך גיליון 09 במהדורת הדפוס של ערב רב

  • פריחת מוחות 75 – נעה יקותיאלי

    פריחת מוחות 75 – נעה יקותיאלי

    “מעבר לכאב העצום בעקבות הטבח, אני חושבת שהיה שם שבר עמוק בתחושת המציאות עצמה – גם מול האובדן והאלימות הבלתי נתפסת של אותו יום, וגם מול ההבנה שאנחנו נכנסים לעוד מעגל עצום של כאב, הרס וטראומה עבור כל מי שחי במרחב הזה. ברמה האישית והיומיומית חוויתי אכזבה גדולה מקהילת האמנות סביבי”. נעה יקותיאלי, המשלבת טכניקות קראפט שונות במיצבים תלויי מקום, מדווחת על הקו בין אל.איי לניו-יורק

  • מימין נוף קרחוני של חארקוב, משמאל חולות נתיבות

    מימין נוף קרחוני של חארקוב, משמאל חולות נתיבות

    “מדוע נדרשת יוזמה פרטית כדי לעשות את העבודה שמשרד העלייה והקליטה ממילא מתוקצב לבצע? הכסף קיים, אך הוא מחולק במענקים חד פעמיים שניתנים על פי ציון ועדה, כאילו ההון כבר הומר והחסם הוא רק כלכלי. אלא שהחסם העיקרי הוא לשוני, מוסדי, תרבותי. בלי תיווך, המענק דומה לשטר זר שאיש אינו מכבד בקופות הגלריות”. ורה גייליס מתוך גיליון 09 במהדורת הדפוס של ערב רב

  • “אז אולי תהיי מורה”

    “אז אולי תהיי מורה”

    “אמהות והוראה הלכו יחד באופן טבעי כחלק מהיומיום והפרנסה, ואמנות היתה, כביכול, פריבילגיה. אבל ככל שנעשיתי אמנית, כך נעשיתי מורה. ככל שהתפתחתי כאמנית יוצרת, כך התפתחו ההוראה והיכולות שלי ללוות תהליכי יצירה, להבין ולתווך אותם”. איילת השחר כהן מתוך גיליון 09 במהדורת הדפוס של ערב רב

  • שמירת מוחות – תמר גטר

    שמירת מוחות – תמר גטר

    “במצב הקיים כרגע, כשהדרדור (הלא מפתיע) מטה מהיר מתמיד, תושיית היצירה מסביב היא כבירה. אבל היא תמיד כבירה כאן ותמיד מדורדר ופלילי כאן. החיים כאן, במובן הזה, הם אירוע אינטנסיבי מעורר השתאות וענווה במידה שלא תתואר”. שאלון קבוע המופנה ליוצרים הבוחרים להישאר בארץ, והפעם: תמר גטר

  • צילום, זכויות אדם ודמוקרטיה במשבר

    צילום, זכויות אדם ודמוקרטיה במשבר

    “בעידן של תקשורת המונים, רשתות חברתיות ובינה מלאכותית, הדימוי הצילומי הוא שותף דומיננטי במאבק על דעת הקהל ועל המצפון הציבורי. בתוך שדה רווי מניפולציות ודימויים ריקים, יש מקום לדימוי מצולם שדורש מהצופה לעצור, לחשוב ולהגיב. ברגע זה עשויה פעולת הצילום להפוך לפעולה של תקווה, התנגדות ותיקון”. דוד עדיקא מתוך גיליון 9 במהדורת הדפוס של “ערב רב”

  • ללמוד וללמד אמנות בזמן ג’נוסייד: מחשבות ממדרשה בוערת

    ללמוד וללמד אמנות בזמן ג’נוסייד: מחשבות ממדרשה בוערת

    “כאשר מציאות של דיכוי ורצח עם נוכחת מחוץ לכיתה, אי אפשר להעמיד פנים שהיא אינה משפיעה גם על מה שמתרחש בתוכה. האמנות לא בהכרח מציעה פתרונות, אך היא כן מאפשרת מקום שבו ניתן לשאול, להקשיב, ולהגיב באופן אחר. אני כותבת מתוך תחושת בעירה אישית, מתוך קושי גובר לשאת את הדיסוננס בין מה שאני חווה כעוולה ברורה לבין האיפוק, השתיקה או ההימנעות שממשיכים ללוות את סביבת ההוראה. האם ייתכן מרחב שבו אמנות אינה אסקפיזם אלא תשתית לקיום משותף בתוך שבר?”. הילה פלג מתוך גיליון 09 במהדורת הדפוס של ערב רב

  • שמירת מוחות 7 – אנה ים

    שמירת מוחות 7 – אנה ים

    “כל סבב מרסק אותי, ולוקח לי זמן להתאפס. בסוף מגרדים את עצמנו מהרצפה וממשיכים לתפקד. הדבר שעוזר לי לחזור לצלם הוא פשוט לצלם. כל דבר. לא בהכרח משהו שהוא ‘אמנות’. ואז לפתח את הפילמים ולחכות לראות מה ייצא”. שאלון קבוע המופנה ליוצרים הבוחרים להישאר בארץ, והפעם: אנה ים

  • פריחת מוחות 74 – דדה בנדאיד וניצן מינץ

    פריחת מוחות 74 – דדה בנדאיד וניצן מינץ

    “יכול להיות שרק אנחנו חווים את זה, אבל כיוון שאנחנו כן ישראלים וציונים, ולא התבטאנו בפומבי כמו הרבה אמנים אחרים בסיסמאות פוליטיות או בנקיטת עמדה חד-צדדית לכאן או לכאן, ולא יצאנו החוצה בסיסמאות נגד מדינת ישראל, אז נכון לעכשיו אנחנו מסומנים כישראלים ציונים. ציונות נתפסת פה כקללה”. דדה בנדאיד וניצן מינץ, זוג הורים ויוצרים החיים יחד כבר 13 שנה, מדווחים מניו-יורק

  • הלאה – פתח דבר

    הלאה – פתח דבר

    “קשה להיפטר מהתחושה שאנו חיים במשבר מתמשך שבו החורבן אינו אירוע, אלא תנאי קיום. במצב כזה נשאלות שאלות כמו מה הלאה, איך הלאה, ובהקשר ספציפי יותר – מה אמנות יכולה לעשות בשגרת קיצון שכזו”. רונן אידלמן ויונתן אמיר בפתח דבר לגיליון המודפס ה-11 של ערב רב

  • שמירת מוחות 6 – עודד ידעיה

    שמירת מוחות 6 – עודד ידעיה

    “המקום הזה הוא רע מבחינה מוסרית כבר עשרות שנים. אני נשאר כאן מתוך מחויבות לבית-הספר ולקהילה מאוד מצומצמת, מחויבות לבת שנשארה בארץ ומחויבות לעזור לפלסטינים בעשרות השנים שנותרו עד השחרור מהכיבוש”. שאלון קבוע המופנה ליוצרים הבוחרים להישאר בארץ, והפעם: עודד ידעיה

  • פריחת מוחות 73 – אמיר פתאל

    פריחת מוחות 73 – אמיר פתאל

    “אנשים התחילו להגיע ולהפגין מול אירועים שהיו לי בגלריה, והאווירה הפכה להיות מאוד מאיימת ולא בטוחה. נוסף לזה ריססו צלבי קרס וסמלים אנטישמיים אחרים על חזית הגלריה, עד כדי כך שהמקום נאלץ לעבור שיפוץ. בסופו של דבר, מתוך חשש לביטחון של העובדים והמבקרים, נאלצנו לסגור את התערוכה שבועיים לפני המועד המתוכנן”. אמיר פתאל, בין ברלין למקסיקו-סיטי, 27 שנה פורח מחוץ לארץ

  • שמירת מוחות 5 – רון אסולין

    שמירת מוחות 5 – רון אסולין

    “אובייקט מתחיל לעניין אותי כשהוא במצב של חוסר איזון, של תלישות או זרות ביחס לסביבה שלו, כי זה הרגע שבו נוצר עבורי מרווח לדמיון ולפעולה יצירתית”. שאלון קבוע המופנה לאמניות.ים, אנשי ונשות רוח, אקדמאיות.ים ויוצרים.ות מתחומי תרבות מגוונים, הבוחרים להישאר בארץ

  • פריחת מוחות 72 – הדס רשף

    פריחת מוחות 72 – הדס רשף

    “בימים הראשונים אחרי ה-7 באוקטובר קיוויתי למצוא איזה חיבור ישראלי-פלסטיני כדי להתמודד עם זה ביחד, אבל אז החלו שמועות ברשתות החברתיות שיש קריאה לג’יהאד עולמי, ועברתי התקף חרדה. פשוט התחלתי לרעוד ולא תיפקדתי. זה היה גם רגע שבו נפער פער בין חברים בארץ ובין מי שלא בארץ”. הדס רשף, חוקרת אמנות יהודית, גרה בברלין

  • שמירת מוחות 5 – מיטל כץ מינרבו

    שמירת מוחות 5 – מיטל כץ מינרבו

    “שתי שאלות מרכזיות הן מצפן העשייה האמנותית שלי: מה הטבע שלך, שאלה של זהות והגדרה עצמית, ואיפה הגינה שלך, המחפשת לנסח מקום וסביבת שייכות. מצפן השאלות מאפשר לי לשמור על פוקוס”. שאלון קבוע המופנה לאמניות.ים, אנשי ונשות רוח, אקדמאיות.ים ויוצרים.ות מתחומי תרבות מגוונים, הבוחרים להישאר בארץ

  • פריחת מוחות 71 ­– גל כהן-טל

    פריחת מוחות 71 ­– גל כהן-טל

    “לא היה רגע אחד ברור של בחירה, אלא תהליך מתמשך של הישארות. הקשר שלי לארץ נשאר עמוק ונוכח – ברצון, בדאגה ובלב. ועם זאת, עם הזמן נשתלו כאן שורשים באופן שהופך את האפשרות לעזוב למורכבת לא פחות”. גל כהן, שחיה כבר עשור בניו-יורק, מתארחת ב”פריחת מוחות”

  • בין השיכון והים

    בין השיכון והים

    “העבודה יוצאת מכאן, מן העיר הזאת, מן הארץ הזאת, אותן אנו מארגנים מחדש בעבודתנו כיקום שלם לעצמו, שמתכתב עם מקום התצוגה, ונציה”. גיליון 08 כולל הצעות ממשיות ומדומיינות לביתן הישראלי בביאנלה בונציה, והפעם: הצעתם של יצחק גולומבק ונורית דוד