פרויקטים

  • אמנות בזמן אסון

    האם לאמנות עומדת היכולת להציע קול לפרשנות ולביקורת, או שהיא חסרת אונים אל מול המציאות הבלתי נתפסת? במלאת שנה לאירועי השבעה באוקטובר ולפרוץ המלחמה, אנחנו חוזרים לרב שיח בין חמישה אנשי רוח מתחומי האמנויות, השירה, הפילוסופיה והחינוך, שנערך בדיוק חצי שנה אל תוך האירוע. רונן אידלמן משוחח עם אלמוג בהר, עפרי כנעני, איתי שניר והדס קידר

  • פריחת מוחות 41 – יאן טיכי

    בפרק השלישי בגלגולו החדש של הטור "פריחת מוחות", שאלון קבוע שמופנה לאמניות, אמנים, אנשי רוח, אקדמאיות ויוצרים מתחומי תרבות מגוונים, כולם ישראלים שחיים כבר תקופה ממושכת מחוץ לישראל, מתארח יאן טיכי. טיכי הוא אמן שמתעסק בצילום, פיסול והדפס. הוא חי ועובד בשיקגו, ארה"ב

  • פריחת מוחות 40 – שאשא דותן

    בפרק השני בגלגולו החדש של הטור "פריחת מוחות", שאלון קבוע שמופנה לאמניות, אמנים, אנשי רוח, אקדמאיות ויוצרים מתחומי תרבות מגוונים, כולם ישראלים שחיים כבר תקופה ממושכת מחוץ לישראל, מתארחת שאשא דותן. דותן היא אמנית וידאו, ציור ורישום. היא בת 36, חיה ועובדת בניו יורק

  • חפץ לב

    "פיל, קוף, מחט. מה הקשר בכלל? ה"קוף" בכלל לא קשור לחיה אלא לקוף המחט, רק המילה זהה. אבל הראש שלנו כבר רואה את הדימויים יחד וקורה החיבור. ברגע שכבר בנינו את התמונה של הדימוי הלשוני הזה בעיני רוחנו, ודמיינו את הפעולה הלא אפשרית הזו, היא כבר נהפכה לאפשרית, ושם טמון אולי רגע של חופש". יהושע סימון בשיחה עם עדן בנט, מתוך גיליון 05 במהדורת הדפוס של ערב רב

  • פריחת מוחות 39 – רוני אביב

    זה מספר חודשים שאנחנו עמלים על החזרתו של הטור "פריחת מוחות", שאלון קבוע שמופנה לאמניות, אמנים, אנשי רוח, אקדמאיות ויוצרים מתחומי תרבות מגוונים, כולם ישראלים שחיים כבר תקופה ממושכת מחוץ לישראל, לפעילות. בפרק הראשון של גלגולו הנוכחי אנחנו מארחים את רוני אביב, בת 31, חיה ועובדת בניו יורק

  • ערב רב גיליון 07: פתח דבר

    "הגיליון הנוכחי מבקש להפנות מבט להווה – לשאול שאלות על השנה הסוערת שעוברת עלינו, ועל השנה הסוערת לא פחות שקדמה לה", פתח דבר של רונן אידלמן ויונתן אמיר לגיליון המודפס, השביעי והחדש של ערב רב

  • מהכוח אל הפועל – אתרים של אידאולוגיה מרובדת

    "ברלין מגלה את עצמה דרך הארכיטקטורה המוצגת במניפסטו כמעשה טלאים, מכילה בו־זמנית ניגודים חריפים שמוסיפים להתקיים זה לצד זה גם כשהאידאולוגיות שאותן הם מייצגים כבר עברו מן העולם. השיטוט בחלל התערוכה משול לשיטוט בעיר, ובשניהם החוויה המיידית אינה מספקת את מלוא המידע". דורי בן אלון על תפקיד המרחב במיצב הווידאו "מניפסטו" של יוליאן רוזפלדט, מתוך גיליון 05 במהדורת הדפוס של ערב רב

  • מקימי מעפר דל: החול היהודי של דלות החומר

    מיד עם לידתה הפכה התערוכה דלות החומר למיתוס המכונן של האמנות הישראלית: הצטלבות התמות שעסקה בהן הפכה אותה לבלוקבאסטר. התערוכה, שהוצבה במוזיאון תל אביב ב־1986, עסקה בשאלות גנאלוגיות על בית האב של האמנות המקומית דייקא, הצברית, זו שקרתה בלי השפעה חיצונית 'ישירה'", ידידיה גזבר מתוך גיליון 05 במהדורת הדפוס של ערב רב

  • על אודות הטריבונליזם

    "הפורמט כולל צורות מוסכמות של האשמה, שמיעת עדים, הטלת אחריות ופסיקה, ועל כן מבטיח פומביות ובעקבותיה השפעה פוליטית. הטריבונל כורך יחדיו את החוויות הסובייקטיביות של הנפגעים ומבהיר את הרלוונטיות הפוליטית הכללית שלהן". דניאל לויק שואל האם על אמנים להשתמש בפורמט בית המשפט? מתוך גיליון 05 במהדורת הדפוס של ערב רב

  • מפוני כל העולם

    רונן אידלמן, שרה בנינגה, חנאן אבו־חוסיין ועומר קריגר על היצירה "פינוי", מתוך גיליון 05 של המהדורה המודפסת של ערב רב

  • ״ויזדהמו אנשים בתורתי״

    "הדימויים אמנם מפלצתיים, אך הם עומדים בנינוחות על השולחנות. הספרים אמנם "מדממים", אך שלוליות אינן נקוות סביבם. זה אינו חלל של אלימות, תופת או נבואת חורבן, אלא חלל שה"אל־טבעי" נמהל בו ב"טבעיות" ואפילו באגביות". יונתן אמיר על דת, מדע ולאומיות ביצירתו של אסי משולם "מסדר הטומאה", מתוך גיליון 05 של המהדורה המודפסת של ערב רב

  • דודה הגידי לנו כן: על כינוי הגנאי "דודות" בקהילת האמנות בישראל

    "במחלקות לאמנות 'דודה' הוא תמרור אזהרה פדגוגי שמוצב על ידי מרצים ומרצות שונים שמשרטט את השדה הסמנטי של המושג על ידי כך שהוא מבהיר מה ממש לא כדאי לסטודנטיםות להיות: חובבנים, מביכים, נדחפים, פתטיים, ייכנעס, לא רלוונטיים, לא צעירים, לא קוליים, לא בהקבצה של המקובלים, כי כאן זה לא מתנ"ס ואנחנו לא דודות". חנה פרוינד-שרתוק על המונח "דודות" ושדה האמנות, מתוך גיליון 03 של המהדורה המודפסת של ערב רב

  • כמובן שהקדמנו

    "העלילה של "עד ארעי" נמתחת על פני המעבר מהבית למוזיאון, מתחזוקה לתצוגה, מהפרטי לציבורי ומהאישי לאידיאולוגי, כשבתהליך ניתכות הגדרות אלה אחת בשנייה, ועבודות האמנות חומקות מאחיזתן", קרן גולדברג מתוך מתוך גיליון 03 של המהדורה המודפסת של ערב רב

  • איך אמניות חיות? 

    "בין שמדובר בהשתעשעות אירונית בפרדוקסים של השוק או בהתנגדות מיליטנטית אליו, העיסוק בכלכלת האמנות תופס מקום מרכזי בשיח האמנות עכשווית. אולם, בדברים הבאים ברצוני להתמקד דווקא בעובדה הידועה היטב – אך המדוברת פחות – שמרבית האמניםות מתקיימות רוב הזמן מחוץ לכלכלה הזאת או בשוליה", עלמה יצחקי מתוך גיליון 03 של המהדורה המודפסת של ערב רב

  • לארגן את החלל

    על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על נדל”ן ואמנות: יהושע סימון מתוך גיליון 04 של המהדורה המודפסת של ערב רב

  • ״עכשיו אני היא״

    "'תיקון' בהקשר הטרנסי הוא מושג שרועי ויקטוריה חפץ דווקא מאד חשדנית כלפיו. בשיחות היא מתארת אותו כ'נראטיב נוצרי של גאולה', בשעה שהאמנות שלה, שעוסקת כאמור בפצעים ובפגמים, רחוקה מתיאורי שביעות רצון והשלמה". יונתן אמיר על עבודותיה של רועי ויקטוריה חפץ, מתוך המהדורה המודפסת של ערב רב

  • בואו נדבר על כסף (ועל סולידריות)

    רונן אידלמן מפנה זרקור חד אל המציאות הקפיטליסטית המדלדלת את שדה האמנות בישראל – על האמנים הפועלים בו ואלפי העובדים המאפשרים אותו – ומציע פתרונות: התארגנות דרך פלטפורמות מקוונות הבנויות כקואופרטיב, מנוהלות באופן דמוקרטי ונתונות לבעלות קהילתית, והצטרפות לתנועות פוליטיות המקדמות סדר יום סוציאלי

  • חורבן בית הנכות: האם המוזיאון בסכנה?

    "האם יש פתרונות לחולי זה, למשבר הסמכות שפוקד את המוזיאונים בימינו? מבחינות רבות, עליהם לבוא תחילה מהעולם שמחוץ למוזיאונים. בניגוד לרושם השטחי, הבעיות שעמן מתמודדים המוזיאונים אינן פנימיות בהכרח: הן קשורות לסתירות המובְנות בזיקה בין המוזיאון לחברה בכלל, ויש להן היסטוריה ארוכה". בארי שוובסקי, מתוך הגיליון המודפס השלישי של ערב רב

  • "הטרדה חזותית סדרתית": שיחה עם האמנית מיכל היימן

    "המשגתה של היימן את ההטרדה החזותית הסדרתית נחוצה למרחבים אשר מבקשים להעמיק, לאתגר ולחשוב מחדש על סוגיות של אמנות, מגדר, פוליטיקה ויחסי כוחות, אבל בעיקר כאלו אשר מעלים על נס את 'חציית הגבולות'". סלבה גרינברג בשיחה עם מיכל היימן

  • מיצבי מעבר

    ״הגריד ההנדסי והקר נבנה כתשתית פסיכולוגית שמוחזקת על סף קריסה, הרדי-מייד המתועש והמנוכר הופך לייצוג של הבית והמשפחה, והדה-סקילינג שנולד כדי לחמוק ממקצועיות ומיומנות, הופך לביטוי של שיכלול, חקירה אישית ומומחיות״. יונתן אמיר כותב על טרנספורמציה, טרנסגרסיה ומסורתיות בעבודתה של אתי אברג׳יל