שלום קוראות וקוראים יקרים,
כבר כמה שבועות אנחנו מפרסמים דימויים של אמנים במדור “בדיקת מציאות”. האקלים הפוליטי־חברתי הנוכחי גרם לנו להעלות את המדור, שבו אנו מציגים יצירות של אמניות ואמנים שונים, המביעים את רגשותיהם כלפי המצב באמצעות דימוי חזותי אחד. הדימוי החזותי יכול לתת ביטוי לרגשות שקשה לתרגם למילים – זעקה, שחרור קיטור, התרסה ועידוד מחאה, ולפעמים פשוט נחמה – אבל בכל זאת ביקשנו מהאמנים גם מילים, אז לכל דימוי מצורפות מספר שורות. השבוע אנו מציגים את עבודתו של שרון פדידה “ללא כותרת (ראש נחש, ראש בתחת)”, דימוי חזותי שמדבר על הרגע הנוכחי בכל עוצמתו.
במדור “קטלוגים” אנו מפרסמים טקסט של יצחק ליבנה שבו הוא מתבונן על התערוכה “הבשורה” של יהושע בורקובסקי, ושואל שאלות מהותיות על מקומם של הנשגב והרוחניות באמנות העכשווית.
בביקורת, בילו בליך מפנה זרקור ביקורתי אל הביאנלה האוטונומית לאמנות, ועל התנתקותה מהמרקם העירוני שמקיף אותה, תופעה שמשקפת בעיות רחבות יותר בתכנון העירוני הישראלי.
וב“מדור לחקר החלל” אנו ממשיכים את המסע שלנו מאחורי הקלעים של חללי האמנות הישראליים. הפעם נכיר את “טרקלין האמנות בעלמא” בתל אביב, חלל המשלב תרבות עברית, טקסטים ואמנות עכשווית.
“בארץ להד”ם: סוריאליזם עכשווי” / תערוכת גמר
פורום גבעון לאמנות
פתיחה: חמישי, 10.7.25 בשעה 19:00
נעילה: 25.7.25
תערוכת הגמר של מסיימי תכנית יונה פישר לאוצרות עכשווית ומוזיאולוגיה של בית לאמנות ישראלית מציגה פרשנות נוקבת למציאות הישראלית במלאת כמאה שנה לתנועה הסוריאליסטית.
את התערוכה אוצרים.ות ומפיקים.ות מסיימי מחזור תשפ”ה של תכנית יונה פישר לאוצרות עכשווית ומוזיאולוגיה בבית לאמנות ישראלית, בהנחיית ד”ר אסנת צוקרמן רכטר והאוצרת הבכירה תמי כץ־פרימן, ובליווי עידית עמיחי, ראש התכנית ומנהלת בית לאמנות ישראלית.
התערוכה מציעה נקודות מבט מקומיות על הסוריאליזם ועל הרלוונטיות שלו למציאות הישראלית העכשווית, והיא עוסקת בשאלה כיצד הרעיונות הסוריאליסטיים, שצמחו כתגובה לסתירות המייסרות של התקופה שבין שתי מלחמות העולם, מהדהדים במציאות הישראלית של היום.
כותרת התערוכה, “בארץ להד”ם”, מתייחסת לביטוי התלמודי “לא היו דברים מעולם”, המעלה שאלות מהותיות לגבי אמת ומציאות. היא מבטאת חוסר היגיון וטירוף מערכות, תחושות המאפיינות יותר מתמיד את החיים כאן ועכשיו. האמנים והאמניות מתייחסים למרחב העירוני המשובש, למקומות קדושים, לדמויות מנהיגים מפלצתיים, לפרקים בהיסטוריה המקומית, ולהיבטים אפוקליפטיים־דיסטופיים הנובעים מהשפעת האדם על הסביבה.
פרטים על סיורים מודרכים, מפגשי אמנים ואירועים מיוחדים באתר בית לאמנות ישראלית.

רונית פורת, ציפור גן עדן
פרס הצילום ע״ש ורנר וענת בראון 2025
ימים אחרונים להגשת מועמדות!
מוז״א – מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב, והקרן להנצחת מורשת ורנר וענת בראון מזמינים צלמות וצלמים להגיש מועמדות.
פרס אמן/ית בכיר/ה: מגיל 55 ומעלה, פרס ע”ס 50,000 ש”ח
הפרס מיועד לאמני צילום, אזרחי מדינת ישראל המתגוררים בה דרך קבע ופעילים במדיום הצילום על נגזרותיו במשך 20 שנה לפחות באופן רצוף, ואשר עשייתם האמנותית השאירה חותם בשדה התרבות והאמנות בישראל ותרמה להתפתחות מדיום הצילום בישראל.
פרס אמן/ית צעיר/ה: מגיל 25 ומעלה, פרס ע”ס 30,000 ש”ח
הפרס מיועד לאמני צילום אזרחי מדינת ישראל, המתגוררים בה דרך קבע, בעלי תואר באמנות או בצילום ממוסד אקדמי מוכר, ואשר יצירותיהם הוצגו במסגרת שתי תערוכות לפחות בגלריות ו/או בחללי אמנות מוכרים ועוסקים במרחב המקומי.
מועמדויות יתקבלו עד יום חמישי, 31.7.25, במייל: braunprize@eretzmuseum.org.il
פרטים נוספים ותקנון באתר מוז”א

ורנר בראון (1918 – 2018) דיוקן עצמי, באדיבות הקרן להנצחת ורנר וענת בראון, יד יצחק בן צבי
דייט עם סבתא / סדנה חוייתית
בית אבי חי
חמישי, כ”א בתמוז, 17.7.25, בשעות 18:00–21:00
מתי בפעם האחרונה הזמנתם את סבא או סבתא לדייט?
סדנה חווייתית ומקרבת, היכרות אישית בין הדורות, יצירה משותפת והקשבה לפעימות הלב אחד של השני, בערב שעוד תספרו עליו לנכדים. ביחד תעברו מסע בין תחנות של משחק ושיחה, תיצרו יצירה בחוטי ברזל, תדפדפו בתקליטייה, תאזינו למוזיקה שלצליליה רקדו פעם ותשבו ביחד בצילו של עץ עצות סבתא.
במהלך הערב יוגשו תה ועוגיות טעימות, כמעט כמו העוגיות של סבתא.
אז, תעשו קצת נחת לסבא או לסבתא, בערב שהוא הזדמנות ייחודית למפגש אמיתי ואחר.
המפגש מיועד לבני ובנות 20–120, ואורכו כשעתיים. מספר המשתתפים בכל סדנה מוגבל. המקום מונגש וידידותי למשתמשי עזרי הליכה וכיסאות גלגלים.
פרטים נוספים והרשמה בקישור הזה

סטודיו דוב אברמסון, Shutterstock



הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.
בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 
