מהשטח

  • הדרמה של המימד החסר

    “רישומי הציפורים של רומאנו הם חוליה בשרשרת מפוארת של ציפורים בתולדות האמנות. מהציפורים בכלוב שליאונרדו היה קונה בשוק – ומשחרר, דרך החוחית האלמותית של קארל פבריציוס, ועד היונה של פיקאסו. הם מזכירים לנו שההתבוננות בעולם היא אמונה במבט, אמונה בעולם, אמונה באדם, כי האלטרנטיבה היא פנייה לסמכות”. יונתן הירשפלד על “גלויות מארצ לא לי”, תערוכתו של אסף רומאנו בגלריה בזל, תל-אביב

  • מקום לשברירי

    “פגיעותם של הפסלים היא חלק אינטגרלי ממהותם; איכות פיסולית שהיא בגדר עמדה. זו עמדה שרואה בתלייה על בלימה סוג של מבנה: החלטה הנדסית שמצריכה מיומנות, אחריות ולפני הכל – אמון״. טל גפני על עבודותיו של משה רואס בתערוכה “כפתור ופרח”, מוזיאון חיפה לאמנות

  • המדור לחקר החלל: הגלריה במרכז ההנצחה בקריית-טבעון

    בתוך גן זיכרון שבמרכזו מגדל מים, אנדרטה ומרחב לטקסי זיכרון ממלכתיים ומקומיים, שוכנת הגלריה לאמנות של מרכז ההנצחה בקריית-טבעון. המדור ממשיך במסעותיו בין חללי האמנות בארץ ומביא אליכם את הסיפור שמאחורי הקמתו, המודל הכלכלי שמקיים אותו, התנאים הפיזיים והטכניים שלו, הקו האמנותי שמגדיר את זהותו וההזדמנויות להציג בו

  • מחר כבר לא אהיה כאן

    “עם שורת ביוגרפיה כמו ‘נולדה באיראן, היגרה בילדותה לברלין’, הפסלים שלה מעמידים מראה מול התניות הפרשנות שלנו. בגרמיאן היא מקרה בוחן מרתק להתבוננות באמנות בעידן שבו זהות, ביוגרפיה ומוצא הולכים לפני האמן. היא, שהחלה לפעול בשיא התגבשותה של פוליטיקת הזהויות, חורגת באלגנטיות מהתכתיב”. רותי דירקטור על “Nameless”, תערוכתה של ניירי בגרמיאן במוזיאון וילס שבבריסל

  • ונציה שוקעת לאטה. גם הביאנלה

    “נראה שהגישה הזהותנית הושלכה על אופן הייצוג בעבודות עצמן, שרובן מתמקמות בין סגנון עמלני וילידי מחד גיסא ודוקומנטריות פוליטית מאידך גיסא. כאילו האוונגרד של שנות ה-20 לא היה ולא נברא, או לפחות הצטמק להערות שוליים ‘מערביות’, לפסולת רחוב בנויקולן”. קרן גולדברג על In Minor Keys, התערוכה הבינלאומית בביאנלה ה-61 בוונציה

  • שיילוק ובריכת המים השחורים של עזה

    “האנטישמיות אינה רק דימוי מוכר ומובן, אינסופי ונצחי. האנטישמיות מתקיימת כשיח חברתי הנטוע בתוך מציאות פוליטית קונקרטית, ולכן הדרישה לעסוק בדימוי בלי לדון בשיח (תנאי קריאה, אופן התקבלות) ובלי להידרש למציאות (מלחמת עזה) לכל הפחות מוזרה”. שאול סתר בתגובה למאמרו של דוד שפרבר, “שובו של הדרקון היהודי”

  • המדור לחקר החלל: גלריה P8

    בין כנסיית מהגרים לנגרייה חוגגת הגלריה השיתופית עשור גדוש בפעילות – ומחפשת חלל חדש, רצוי עם מרחב מוגן. המדור ממשיך במסעותיו בין חללי האמנות בארץ ומביא אליכם את הסיפור שמאחורי הקמתו, המודל הכלכלי שמקיים אותו, מהתנאים הפיזיים והטכניים ועד לקו האמנותי הייחודי שמגדיר את זהותו וההזדמנויות להציג בו. והפעם: גלריה P8

  • הגיבורה השקטה של הסיפור

    “צימבליסטה מעניק ל-GIF אפיון סיזיפי עכשווי: לא עוד סלע שמתגלגל מטה ואז מועלה שוב, אלא פריים שחוזר על עצמו שוב ושוב, בלי שהמאמץ מוביל לשום מקום ובלי שאפשר לעצור. מחשבה מורכבת המסתתרת תחת בדיחה.” אליק מישורי על “לך תראה אולי אני שם”, אליק מישורי על התערוכה של ינעם צימבליסטה שהוצגה בגלריה חדר-בתדר בתל-אביב

  • שובו של הדרקון היהודי

    הביאנלה בוונציה 2026 מוכיחה: הדימויים האנטישמיים בדוקומנטה ה-15 לא סבלו מ”כשל בתרגום” ולא העידו על “פער תרבותי”, אלא חשפו משבר עמוק בתוך השיח הביקורתי העכשווי. דוד שפרבר על הרגע שבו הביקורת הדה-קולוניאלית איבדה את היכולת לבקר את עצמה

  • מרחב נשימה: הנופים המצוירים של איריס סינטרה

    “לפני שנים נתקלה איריס סינטרה בפיגמנט בגוון בזוקה, שהיה אז נדיר יחסית במחוזותינו. באחד הציורים שבהם השתמשה בפיגמנט – ציור של שביל הניבט מתוך נוף פראי – התחוורה לה ההבנה כי הופעתו של הוורוד כמעין נטע זר בין גוונים אחרים פועלת היטב בציור”. נעה מורדוך סימונסון על ציוריה של סינטרה, המוצגים בתערוכה הקבוצתית “האופק הצפוני: צוהר לאסכולת ציורי הנוף בשנות ה-70” במוזיאון חיפה לאמנות

  • איך להציג אמנות ברגעי היפוך

    “הפסלים מראים לנו איך נכון לארח את החיים כעת: האלמנטים השונים מונחים אלו על אלו, אלו לצד אלו, בעדינות רבה. אין חומר נוסף המקשר ביניהם, כמו דבק או ברגים. רק קשב עמוק מחזיק את הסמיכות הפיזית שלהם”. מיכל הלפמן על תערוכתה של יעל יודקוביק בגלריה שלוש

  • המדור לחקר החלל: סטודיו משלך

    הוא החל כיוזמה אקטיביסטית לקידום אמניות מהחברה הדתית, נדד ברחבי הארץ כקולקטיב, והיום הוא פורח בבית ליטבינובסקי. המדור ממשיך במסעותיו בין חללי האמנות בארץ ומביא אליכם את הסיפור שמאחורי הקמתו, המודל הכלכלי שמקיים אותו, מהתנאים הפיזיים והטכניים ועד לקו האמנותי הייחודי שמגדיר את זהותו וההזדמנויות להציג בו. והפעם: גלריה סטודיו משלך

  • על המרחב האפקטיבי של המציאות

    “במובן זה הציור של פרל אינו מעמיד דימוי אלא מספר סיפור, מרחב שבו דברים קורים. אלה הדברים שפוערים מרחב, פורשים סביבה, מאפשרים את פעולת ההבחנה, ההתאמה וההרכבה, את פעולת הדמיון (שכידוע תלוי בניסיון). כך, כדי להיות לדבר הציור תלוי במקום, ועובדת היותו של הציור דבר מחוללת את המקום כספציפי”. דברים שנערכו מתוך שיח בתערוכה ״ימי בינתיים״ של פרל שניידר במוזיאון פתח תקווה

  • 🔥המערכת גועשת🔥

    חמישי | 26.02.26 | 19:00 מדברים על מדינה, מוסדות ואמנות – הסוגיות הבוערות של עולם התרבות המקומי. בעקבות גיליונות 09+10 של “ערב רב” והשיח הער על צורות שונות של מימון ממשלתי בתרבות ואמנות בישראל, שישה דוברים מפוזיציות שונות באים לשוחח על המשולש מדינה–מוסדות–אמנות. יעלו ראש בראש: כרמלה יעקבי וולק x יונתן אמיר הדס עפרת x […]

  • המדור לחקר החלל: מגזין III יפו

    הוא שוכן בלב יפו, בסמוך לשוק הפשפשים, במבנה שנבנה לפני כמעט 100 שנים, הוא השלוחה היחידה בעולם של מוזיאון לאמנות עכשוויות בשוודיה, והוא מאגד תחת קורת גג אחת חלל לתערוכות אמנות ברמה מוזיאלית וחנות ייחודית לספרי אמן. המדור ממשיך במסעותיו בין חללי האמנות בארץ ומביא אליכם את הסיפור שמאחורי הקמתו, מהתנאים הטכניים ועד לקו האמנותי וההזדמנויות להציג בו. והפעם: מגזין III יפו.

  • על אמנות אוקראינית בישראל, שפה, שייכות ומנגנוני נראות

    “עבור אמנים ואמניות שהגיעו לישראל בשנים 2014–2021, הפלישה הרוסית המלאה לא סימנה התחלה אלא שבר. המלחמה כבר הייתה נוכחת בחייהם – כמתח מתמשך, חרדה מצטברת וציפייה שלא הושלמה – ושנת 2022 רק חידדה והאיצה תהליכים שהחלו קודם”. ורה גייליס וסבטה מטביינקו על התערוכה “זו (לא) המלחמה שלי” בגלריה ע”ש סטפני כהן

  • תיאולוגיה והיסטוריוגרפיה בתערוכה “דעת נחש הקדמוני” של אסי משולם

    “הקושי בפענוח טקסט הקיר ממשיך את הקושי לפענח את הטקסט “דעת נחש הקדמוני”, שבו משבץ משולם ראשי תיבות ללא מקרא מבאר הפוגמים ברצף הקריאה וביכולת להבינו, בניגוד ל”רועכם” המציג רצף סיפורי קל לפענוח (גם אם קשה תוכנית). הקושי בפענוח טקסט הקיר מותיר את המיזם התיאולוגי של משולם לא ממומש. הוא לא מציע פתרון או מתכון לחיים שלמים, קלים וטובים יותר אלא (לדבריו) מרחב להרהור ומחשבה”. מיקה בכר על תערוכתו של אסי משולם במשכן לאמנות עין חרוד

  • מחול הזהות של מיכאל בן אבו

    “הסחרור מערבל את השפות השונות המשמשות את בן אבו להבעה לכדי תנועות מחול מקודש הנשזר במדיום הכתיבה ובמדיום החזותי, שמחליפים תפקידים ומתמזגים לאנרגיה אקספרסיבית של יצירת דימויים וכתיבה, או להפך, ציור ותגובה מילולית. אך לעתים המילולי הוא גם ויזואלי, והוויזואלי שזור במילים משמעותיות, בקטעים מתוך טקסטים אחרים שכתב בן אבו. המילה הכתובה והדימוי שנוצר מתוכה בחומרים אמנותיים יוצרים שפה סמנטית והירוגליפית”. אתי אברג’ל על תערוכתו של מיכאל בן אבו בגלריית המעבדה

  • השקיעה כמבנה זיכרון

    “השמש אינה ‘מוצגת’, היא נחווית. הכדורים האדומים נעשים נקודת משיכה ובה בעת מכשול שסביבו מתארגן המסלול. את השקיעה אי אפשר לעקוף. ללא קשר לעמדה, למסלול או לנקודת המבט, הצופה נשאב אל מצב הדעיכה. האובדן אוניברסלי אך אינו אחיד: כל אחד חווה אותו בדרכו, אך נוכחותו בלתי נמנעת”. אנה ימלין על תערוכתה של נדיה עדינה רוז בגלריה לאמנות עכשווית רמת השרון

  • המדור לחקר החלל: גלריה גבעת חביבה לאמנות

    היא שוכנת במבנה בריטי לשימור שלפי הסיפורים שימש לאחסון מסוקים קלים, בלב קמפוס חינוכי ירוק, והיא חלק מהמרכז המשותף לאמנות בגבעת חביבה מבית תנועת השומר הצעיר. המדור ממשיך במסעותיו בין חללי האמנות בארץ ומביא אליכם את הסיפור שמאחורי הקמתו, המודל הכלכלי שמקיים אותו, מהתנאים הפיזיים והטכניים ועד לקו האמנותי הייחודי שמגדיר את זהותו וההזדמנויות להציג בו. והפעם: גלריה גבעת חביבה לאמנות