מהשטח

  • על לוגיקת העקיפה והדלדול המוסדי

    על לוגיקת העקיפה והדלדול המוסדי

    “במקום להשקיע בבניית דור חדש של אוצרים, מנהלי מוסדות וחוקרים מתוך הציבורים המודרים – תהליך שלוקח שנים ואף עשורים – השלטון מבקש ליצור קיצורי דרך באמצעות מינויים ופרסים. כך הדמוקרטיה מתחלפת בשאיפה לשליטה, והתיקון המוסדי מתחלף בעקיפה”. דוד שפרבר על ביטול פרסי היצירה

  • עבודת שדה: צמחייה מפונטזת

    עבודת שדה: צמחייה מפונטזת

    “בבקשה של כץ מינרבו לעסוק בגן ולא בשדה, בבוטניקה ולא בחקלאות, בא לידי ביטוי הקשר השונה שלה לטבע, שמקורו בדרך כלל מיסטי יותר משהוא היסטורי או אידאולוגי. הקשר האינטימי עם האדמה שמציעה כץ מינרבו הוא חלק מזרם שצובר תאוצה בעשורים האחרונים, של אקו־פמיניזם, חיבור בין סוגיות מגדריות לסוגיות סביבתיות והבנה של הקשר ביניהם”. דורי בן אלון על תערוכתה של מיטל כץ מינרבו במוזיאון רמת גן

  • מינימליזם במקסימום

    מינימליזם במקסימום

    “ארגון היצירות בתערוכה משקף את בחירתה של מורגן לערער על התפיסה המקובלת, התוחמת את הסגנון המינימליסטי לאמנות אמריקאית של שנות ה־60 וה־70 של המאה הקודמת. למעשה, האוצרת מראה כיצד הפְּנייה אל הצמצום הצורני והחומריות התעשייתית, היו למגמה כלל עולמית במחצית השנייה של המאה ה־20, ובתערוכה ניתן לראות גם יצירות של אמני הארטה פוברה האיטלקים, אמנים יפנים ואמנים דרום אמריקאים”. נעה מורדוך-סימונסון על התערוכה MINIMAL בבורס דה קומרס

  • המדור לחקר החלל: בית האמנים ירושלים

    המדור לחקר החלל: בית האמנים ירושלים

    הוא שוכן במבנה אבן היסטורי שנבנה בסוף המאה ה־19 ושימש עד 1965 כמשכנו של “בית הנכות הלאומי בצלאל” והתקיימו בו עד היום כאלף תערוכות – בהן תערוכות מפתח בתולדות השדה המקומי. המדור ממשיך במסעותיו בין חללי האמנות בארץ ומביא אליכם את הסיפור שמאחורי הקמתם, מהתנאים הטכניים ועד לקו האמנותי שמגדיר את זהותם וההזדמנויות להציג בהם. והפעם: בית האמנים ירושלים

  • חומרים יפים

    חומרים יפים

    “פעולת העיבוד או ההתערבות של הורוויץ בקביעת החומר הולכת אחורה כדי לחלץ ולקבוע את המגע האנושי כתשתית פיסולית. היא מאפשרת לפסלים להזכיר לנו שאנחנו לא מרגישים ונוגעים כי יש לנו גוף, אלא שיש לנו גוף כי אנחנו מרגישים ונוגעים”. מנחם גולדנברג על תערוכתה של שיראל הורוויץ במשכן האמנים, הרצליה

  • המדור לחקר החלל: גלריה ימה, נהריה

    המדור לחקר החלל: גלריה ימה, נהריה

    היא נמצאת בצפון הרחוק, בתוך חלל נטוש שהוא חלק מהתחנה המרכזית בנהריה ופתוח 24/7 לרחוב הראשי בעיר, ומשלבת אמנות מהמרכז ומהשוליים יחד עם בית קפה וסטודיו לסדנאות. המדור ממשיך במסעותיו בין חללי האמנות בארץ ומביא אליכם את הסיפור שמאחורי הקמתו, המודל הכלכלי שמקיים אותו, מהתנאים הפיזיים והטכניים ועד לקו האמנותי הייחודי שמגדיר את זהותו וההזדמנויות להציג בו. והפעם: גלריה ימה, נהריה

  • ציר ישראלי מבוזר: HIT, בצלאל ואמניות־עולות ב־The Wrong

    ציר ישראלי מבוזר: HIT, בצלאל ואמניות־עולות ב־The Wrong

    “לצד שפע הביאנלות הפיזיות – ובעיקר הביאנלה בוונציה – קיומה של The Wrong כביאנלה רשמית במרחב הדיגיטלי פותח שדה של פרשנויות ומחשבה: מה ההבדל בין חוויית השוטטות בגוף לבין ניווט מקוון דרך ביתנים, מפות וקישורים; מהי נגישות כשהיא אינה תלויה במקום, בזמן או בתקציב; וכיצד משתנים תפקידי הצופה, האמן/ית והאוצר/ת כאשר המדיום הוא רשת?”. ורה גייליס על הביאנלה הדיגיטלית “The Wrong”

  • המבט החוצה והמבט פנימה

    המבט החוצה והמבט פנימה

    “במבט רחב, ארל 2025 מציג שני קטבים ברורים: פעם הצלם יצא אל הרחוב, אל מדינות אחרות, אל מרחבים חברתיים ופוליטיים; היום המצלמה מופנית פנימה – אל הגוף, אל הזיכרון, אל מערכות היחסים שמעצבות אותנו. במובן הזה, הפסטיבל אינו רק תערוכת צילום אלא עדות חיה לשינוי עמוק במדיום. הצילום כבר לא רק מתעד את העולם; הוא חושף אותנו”. מירי דוידוביץ על אירוע הצילום בארל, 2025

  • המדור לחקר החלל: הקוביה, ירושלים

    המדור לחקר החלל: הקוביה, ירושלים

    היא שוכנת בלב בית ספר עירוני לאמנות שנבנה במקור כבית ללהקות מחול וכדירת מגורים, מוקפת בחורשה בלב שדרת מבני ציבור בעמק המצלבה, ומציעה מדי שנה תכנית רזידנסי לזוג אמנים. המדור ממשיך במסעותיו בין חללי האמנות בארץ ומביא אליכם את הסיפור שמאחורי הקמתו, המודל הכלכלי שמקיים אותו, מהתנאים הפיזיים והטכניים ועד לקו האמנותי הייחודי שמגדיר את זהותו וההזדמנויות להציג בו. והפעם: הקוביה בירושלים

  • המדור לחקר החלל: גלריה חנה, שדרות

    המדור לחקר החלל: גלריה חנה, שדרות

    היא גלריה חדשה הממוקמת בתוך מה שהיה בעבר סטודיו למחול בשדרות, קרויה על שמה של תת-ניצב במשטרה שליוותה את פעילות העמותה המפעילה אותה, ומשמשת כעוגן מקצועי לקהילת האמנים בנגב המערבי. המדור ממשיך במסעותיו בין חללי האמנות בארץ ומביא אליכם את הסיפור שמאחורי הקמתו. והפעם: גלריה חנה, שדרות

  • דפיציט

    דפיציט

    “השפה במהותה היא דפיציט; מחווה מרובת התפתלות לאין. חגיגת הריק. משהו הנעוץ שם לאלפיו ומתגלם מכוח התנועה היוצרת זיקות לאינסוף, אבל באופק – רגע המוות; המקום שבו משמעות המילה אבדה, כלתה, ולא נותר אלא הרחש הצורם של הרמיסה. ודווקא אז, שכשהמילה קרובה למוות – היא קמה לחיים”. עינת יקיר על התערוכה “מקראה” של אורנה קסטל ו”לבן” של רפי לביא בגלריה גבעון

  • לשרי פארן, במותה

    לשרי פארן, במותה

    “שרי היתה אחת ויחידה. ידענית ומקורית; מחוברת להלכי הזמן אבל רואה למרחק; בקיאה בתחום אבל מתרגשת מכל חריגה ממנו; מכירה בערכה ומבקרת חריפה של עצמה; מוחצנת ומצחיקה אבל אינטימית כל כך. האמון שנתנה בי, בפשטות ובישירות, במילים אוהבות ובעיניים טובות, הוא ברכת אם וצידה לדרך. זו נדיבות שלמה. וזו מורשתה”. טל פרנקל אלרואי כותבת על שרי פארן

  • אמן ברווח שבין שבר לשפה

    אמן ברווח שבין שבר לשפה

    “האמנים בעיניי הם מי שמוכנים להכיל את הסדק בלי למהר לסגור אותו. פעולת היצירה מבקשת להכיל את האלים וההרסני ולמצוא לו מרחב מוגן ומחייה. לעיתים זה קורה בסטודיו ופעמים אחרות בתוך עבודת האמנות עצמה”. פיטר יעקב מלץ מה שקורה לאמנות כשהעולם נבהל

  • המדור לחקר החלל: מוזיאון בת ים לאמנות

    המדור לחקר החלל: מוזיאון בת ים לאמנות

    הוא מוזיאון עירוני שנבנה בשנות ה־60 וחודש בשנת 2007, שוכן במבנה מודרניסטי-ברוטליסטי שנבנה ליד מגדל מים ותוכנן כמוזיאון לאמנות מודרנית, ומציע חלל תצוגה של כאלף מ”ר הנטול קירות פנימיים. המדור ממשיך במסעותיו בין חללי האמנות בארץ ומביא אליכם את הסיפור שמאחורי הקמתו, המודל הכלכלי שמקיים אותו, מהתנאים הפיזיים והטכניים ועד לקו האמנותי הייחודי שמגדיר את זהותו וההזדמנויות להציג בו. והפעם: מוזיאון בת ים לאמנות

  • מעשה בדגל שלא נשרף, הנהלה מפוחדת והחובה לחופש ביטוי בכיתה

    מעשה בדגל שלא נשרף, הנהלה מפוחדת והחובה לחופש ביטוי בכיתה

    ״כיתות הלימוד חייבות להיות מרחב בטוח שבו מותר לבדוק גבולות, לשאול שאלות ואף לפרלטט עם החוק, מבלי לחשוש מפגיעה עתידית בלימודים או בשמו הטוב של הסטודנט. בתגובת חבר הנאמנים והועד המנהל, ראוי היה למסור שמדובר בסיפור פנימי של תהליך לימודי, ושהוא יטופל בצורה חינוכית. ההודעה שיצאה אולי מגינה על המוסד (הצל הודה להם), אבל היא בהחלט פוגעת בסטודנטים ובבית ספר כמוסד ללימודי אמנות״

  • מאסטר, אינטלקטואל ואיש ציבור – סשה אוקון, 2025-1949

    מאסטר, אינטלקטואל ואיש ציבור – סשה אוקון, 2025-1949

    עוד בצעירותו עסק אוקון בזקנה ובגוף הזקן. בשנים האחרונות הזדקן בעצמו והתמודד עם מחלת הסרטן. אתמול שלח הודעת ווטסאפ בזו הלשון: ״יצאתי למסע האחרון שלי, כלומר, במילים אחרות – מתתי. אתם מוזמנים להלוויה ולשבעה! בואו בהמוניכם! השבעה בירושלים״

  • המדור לחקר החלל: הגלריה העירונית כפר סבא

    המדור לחקר החלל: הגלריה העירונית כפר סבא

    היא צמחה מהשורשים הפועליים של כפר סבא, החלה את חייה כ”חלל תערוכות” צנוע במרתף בשנות ה-70, וכיום שוכנת בקומה העליונה של בית תרבות העטוף בגן פסלים ירוק. המדור ממשיך במסעותיו בין חללי האמנות בארץ ומביא אליכם את הסיפור שמאחורי הקמתו, המודל הכלכלי שמקיים אותו, מהתנאים הפיזיים והטכניים ועד לקו האמנותי הייחודי שמגדיר את זהותו וההזדמנויות להציג בו. והפעם: הגלריה העירונית כפר סבא

  • המדור לחקר החלל: המעבדה

    המדור לחקר החלל: המעבדה

    היא חלל תל אביבי שמוקדש לאמנות ניסיונית, ממומנת על ידי האמנים המציגים בו, האוצר ותורמים פרטיים, ופונה בראש ובראשונה אל הקהל המקצועי בשדה ולא אל הקהל הרחב. המדור ממשיך במסעותיו בין חללי האמנות בארץ ומביא אליכם את הסיפורים שמאחורי הקמתם, המודל הכלכלי שמקיים אותם, מהתנאים הפיזיים והטכניים ועד לקו האמנותי הייחודי שמגדיר את זהותם וההזדמנויות להציג בהם. והפעם: המעבדה

  • המדור לחקר החלל: גלריה לאמנות אלקסום

    המדור לחקר החלל: גלריה לאמנות אלקסום

    היא הגלריה הראשונה והיחידה בארץ שנמצאת בתוך כפר ערבי-בדואי, היא מביאה אמנות עכשווית למרחב שכמעט ולא מכיר אותה, והיא המרחב המוגן היחיד בסביבתה. המדור ממשיך במסעותיו בין חללי האמנות בארץ ומביא אליכם את הסיפור שמאחורי הקמתו, המודל הכלכלי שמקיים אותו, מהתנאים הפיזיים והטכניים ועד לקו האמנותי הייחודי שמגדיר את זהותו וההזדמנויות להציג בו. והפעם: גלריה לאמנות אלקסום

  • לאומיות ואמנות בביאנלה בוונציה – מה ואיך, לא האם

    לאומיות ואמנות בביאנלה בוונציה – מה ואיך, לא האם

    ״השאלה לדעתי אינה אם להגיש לקול הקורא או לא ואם להשתתף או לא, אלא מה להציג בימים שחורים אלה, ובאיזה אופן להשתתף״. עידית עמיחי, שניהלה את תחום המוזיאונים והאמנות במשרד התרבות בשנים 2016-2000, כותבת על העבר וההווה של הפעילות הישראלית בביאנלה בונציה, ומגיבה לשיח סביב הקול הקורא להשתתפות באירוע הבא