שאיפה לשינוי הסטטוס קוו

"הרציונל העומד מאחורי פרסום התעריפון הוא שינוי הסטטוס-קוו, בשאיפה להפוך את הציפייה לקבל שכר עבור עבודה לסטנדרט בקרב אמנים, אבל גם העברת מסר לגורמים המתקצבים במשרד התרבות ובממשלה: התקציבים חייבים לגדול, ואי אפשר לצפות מאמנים לעבוד בהתנדבות"

 

כתבה זו נוצרה בשיתוף פעולה עם איגוד האמנים הפלסטיים בישראל

בחודש מאי של השנה שעברה פרסם איגוד האמנים הפלסטיים תעריפון מומלץ לשכר אמנים ושכר תצוגה עבור אמנים המציגים בחללי אמנות ציבוריים. התעריפון פורסם לאחר עבודת מחקר מעמיקה של האיגוד, מתוך שאיפה להתנגד לסטטוס קוו שנוצר בעולם התרבות הישראלי, בו מקובל שמימון פרויקטים גדולים כקטנים אינו כולל תשלום שכר לאמנים בעבור שעות העבודה המושקעות בפרויקט. בפועל, קיימת ציפייה מאמנים פלסטיים לתרום את שעות העבודה שלהם בתמורה לזכות להציג, ציפייה שלא קיימת ממוזיקאים, רקדנים ושחקנים, שמקבלים שכר עבור עבודתם. כך יוצא שבמוסדות ציבוריים מופעל מנגנון התערוכה על ידי עובדים בשכר – מהאוצרות, דרך המדריכות ועד בעלות ובעלי המקצוע שתולים ומתפעלים את התערוכות – בעוד שהאמנים עצמם לא מקבלים שכר על שעות העבודה הרבות שהם מקדישים לכל פרויקט.

התעריפון מתייחס לשעות העבודה הכרוכות ביצירת עבודות האמנות המוצגות, אך גם לשעות הרבות שאינן נחשבות כזמן סטודיו מסורתי: שעות הצבה והתקנה של עבודות, שיחי גלריה וכיוצא באלו, במדרגות שכר שונות לאמנים צעירים ואמנים בכירים.

התעריפון מבוסס על התמחורים המקובלים בעולם ובקרב גורמים ומוסדות ישראליים, שהקפידו לשלם לאמנים עוד טרם גיבוש התעריפון. "זה כבר עובד ומאז שהתעריפון פורסם באתר האיגוד אמנים פונים אלינו לייעוץ, אבל אחת ההשפעות הגדולות של המהלך הזה היא במודעות שהתעוררה אצל אמנים לדרוש את השכר המגיע להם על עבודתם", אומרת עדי אנגלמן מאיגוד האמנים, שהובילה את המהלך ואת הקמפיין "משלמים שכר לאמנים".

הרציונל העומד מאחורי פרסום והפצת התעריפון הוא שינוי הסטטוס-קוו, בשאיפה להפוך את הציפייה לקבל שכר עבור עבודה לסטנדרט בקרב אמנים, אבל גם העברת מסר לגורמים המתקצבים במשרד התרבות ובממשלה: התקציבים חייבים לגדול, ואי אפשר לצפות מאמנים לעבוד בהתנדבות. במקביל, מקיים איגוד האמנים מגעים ממושכים עם משרד התרבות כדי להביא למודעות למצב הנוכחי גם בקרב הרשויות הממשלתיות והמוניציפאליות, ולנסות ולהגדיל את תקצוב המוסדות הנתמכים לטובת תשלום שכר לאמנים, תוך הוספת סעיף חובת תשלום שכר לאמנים בתקנה הנוגעת לפעילות מוסדות האמנות. המגעים הובילו לאופטימיות זהירה מול הגורמים המקצועיים במשרד התרבות, אך לאחר שתי מערכות בחירות רצופות נוצרה תחושה של חוסר וודאות, ולא ברור מה צופן העתיד. נכון לעכשיו, התקנה הרלוונטית ״תשלום שכר לאמנים״ מזכה את המוסד המשלם בתמריץ בצורת ניקוד שמתרגם לגובה התמיכה, אך עדיין אין חובה מפורשת בחוק לשלם שכר לאמנים. זו המציאות שהאיגוד מבקש לשנות.

יחד עם הצורך בשינוי רשמי של אופן התקצוב, חשוב ונכון להתייחס גם לשינוי תודעתי בקרב האמנים עצמם. בחודש ספטמבר האחרון ארגן האיגוד מפגש עם רפל יעקובוביץ', אמן, מרצה לאמנות ואקטיביסט פולני, שלקח חלק מרכזי במאבק מאורגן של אמנים הפועלים בפולין בכל הנוגע לתשלום שכר על עבודתם. במפגש סיפר יעקובוביץ' על "הפורום האזרחי של האמנות העכשווית" (STRAJK), תנועה שקמה בפולין באביב 2012 במחאה על מצב דומה לזה שמתקיים בישראל היום: שכר האמנים לא היה מוסדר ומוסדות רבים לא הקצו לו משאבים, בעוד הציפייה מאמנים הייתה להשתתף באירועים ותערוכות גם ללא שכר או החזר הוצאות. התנועה בפולין נקטה במספר פעולות, ביניהן שביתה ארצית שנערכה ב-24 במאי 2012 תחת הכותרת "יום ללא אמנות", הרכבת תעריפון מומלץ, דומה לזה שניסח איגוד האמנים הישראלי, והחתמת גלריות מסחריות וציבוריות על מסמך המחייב אותן לשלם שכר לאמנים לפי התעריפון שיצרו. בנוסף, הוציא הפורום את "הספר השחור של האמנים הפולנים", מהדורה מודפסת המאגדת מאמרים ועדויות של אמנים פולנים בנוגע לעבודה ללא שכר בעולם האמנות.

פעילותו של הפורום נרשמה בתודעה הציבורית כהצלחה. על אף שלא הביא לשינוי רשמי במדיניות או לתקנה המחייבת לשלם שכר לאמנים, השיח שינה את הסטטוס קוו והוביל לכך שחללים ציבוריים בפולין "מתביישים" לא לשלם לאמנים ויישרו קו עם דרישות הפורום ובמידה רבה גם עם התעריפון שקבע, ולפי יעקובוביץ' בעולם האמנות הפולני לא מקובל כיום להזמין אמנים להציג ללא שכר.

פלייארים בנושא שכר אמן שהפיק האיגוד

"גם במצב הנוכחי של תקציבים מצומצמים במוסדות אמנות בארץ נכון וראוי לשנות סדרי עדיפויות ולהתחיל לשלם שכר לאמנים" אומרת אנגלמן, "בתוך זה אנחנו עמדנו זמן רב בקשר רציף עם משרד התרבות בדרישה להעלות את התקציב כדי לכלול את שכר האמנים. זה מורכב כי התקנות הן שונות לתקצוב של גלריות ציבוריות ושל מוזיאונים והבירוקרטיה מאד מסובכת ובלתי גמישה. כרגע משרד התרבות מתמרץ מוסדות שמשלמים לאמנים באמצעות שיטת הניקוד של המשרד שמעלה את הזכאות לתקצוב, אבל אין חיוב לשלם לאמנים". למרות הקשיים, אנגלמן חושבת שיש סיכוי טוב שהשינוי המיוחל יגיע ובעתיד הקרוב אמנים יתוגמלו כספית על עמלם. האופטימיות שלה מקבלת חיזוק בדמות הגישה החיובית שמשרד התרבות מגלה ביחס לפועלו של האמן העצמאי, הבאה לידי ביטוי בעובדה שהשנה השיק המשרד את הקרן ליוצרים עצמאיים, שמצטרפת לערוצי התמיכה של מפעל הפיס הניתנים ישירות לאמנים עבור פרויקטים אמנותיים. יצויין כי התשובות להגשות טרם פורסמו, ככל הנראה בעקבות עיכובי תקציבים ממשלתיים כתוצאה משתי מערכות הבחירות הרצופות.

ישנם מוסדות שכבר מתחילים לשנות את נהלי העבודה ולהנהיג תשלום לאמנים ככלל. חלקם אף אימצו את תעריפון האיגוד, דוגמת פרויקט "תרבות לפריפריה", העובד עם משרד התרבות להבאת יוזמות תרבות ואמנות לפריפריה גאוגרפית וכלכלית. לדברי טלי קיים, רכזת תחום האמנות הפלסטית של הפרויקט, תעריפון האיגוד אומץ כסטנדרט לשכר המוצע לאמנים עבור השתתפות במגוון הפעילויות שהפרויקט מציע.

ישנם מוסדות בודדים שמדיניותם הייתה לשלם לאמנים גם לפני שפורסם התעריפון. אחד מהם הוא הגלריה של מכללת מוסררה בירושלים, אשר משלמת שכר לאמנים על השתתפות בתערוכות ואף תומכת בהפקת עבודות חדשות לתערוכות בגלריה. "אנחנו מאמינים שיוצרים, כמו גם אנשי עבודה אחרים בתחומים נלווים, זכאים לקבל שכר על עבודתם", אומר אבי סבג, אוצר ראשי ומנהל הגלריה. "הגלריות הן כלי שצריך להכיל את השפע שאמנים יוצרים וצריך להתחשב בזמן ובמשאבים שנדרשים ליצירה ולאפשר אותו". הגלריה של מכללת מוסררה היא מוסד שנתמך ממשלתית באופן חלקי בלבד, עם זאת השכר לאמנים המציגים נכלל בתקציב הגלריה ותשלום לאמנים הוא חלק ממדיניותה כבר מעל לחמש שנים.

השינוי מתחיל להתבטא אט אט גם במוסדות אמנות – במובי (מוזיאוני בת ים), מאז נכנסה לתפקיד האוצרת הראשית של המוזיאון במאי 2018, הילה כהן-שניידרמן הנהיגה נוהל שבו 20% מתקציבה של כל תערוכה יוקדש לשכר לאמנים המשתתפים בה. "זו מחווה סמלית עדיין בעיניי, ברור לי שבמסגרת התקציבים המוגבלים שיש למוזיאון אלו עדיין סכומים מצומצמים שאף אחד לא יכול ממש להתפרנס מהם, ופעמים רבות אמנים בוחרים להפנות אותם לטובת הפקה. חשוב לי להתחיל להנהיג את זה שבדיוק כמו שמשלמים לצבע של הקיר ולמתקין של עבודת הוידאו צריך לשלם לאמן, ושזה שיקול כלכלי שצריך להכניס לתקציב גם אם הוא מצומצם ולא לצפות מאמנים לעבוד ללא שום תגמול. זה על סדר היום של המוזיאון". את הסף של 20% קבעה כהן-שניידרמן בעקבות חלק ממרכיבי תמיכות מפעל הפיס בשנים האחרונות, שמחייב תשלום שכר לאמנים בגובה 20% מתקציב התמיכה.

מודל של שכר לאמנים עדיין אינו סטנדרט ברוב חללי האמנות ומוסדות התרבות בארץ, ועד לשינוי הסטטוס קוו יש עוד דרך ארוכה, אבל נראה שהתעריפון של איגוד האמנים החל מהלך מהותי של שינוי תפיסתי בקרב המוסדות, ולא פחות חשוב – בקרב האמנים עצמם.

אין לדעת לאן יתפתחו הדיונים עם משרד התרבות ומה יקרה למימון הציבורי של תחומי האמנות והתרבות בארץ, ואם נוסיף גילוי נאות – מועד פרסומה של כתבה זו נדחה מספר פעמים מתוך תקווה להתייחס להרכבת הממשלה ולמינוי של שר/ת תרבות חדשים. נראה שבעולם האמנות, כמו בתחומים רבים אחרים של החיים בארץ, הדבר הנכון לעשות הוא לנסות להתחיל ולהניע את השינוי באופן עצמאי ולקוות שהמדיניות הממשלתית, מתישהו, תדביק את הקצב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.