מהשטח

  • מוזיאון, דבר ערבית!

    מוזיאון, דבר ערבית!

    כנס של עמותת סיכוי-אופוק עסק בשינוי מבורך המתחולל במוזיאונים לאמנות בישראל: שלטים והדרכות בערבית, אתרי אינטרנט מתורגמים, שילוב של עובדים ערבים ועוד. הדרך להעמקת השינוי דורשת תקציבים, אבל בעיקר מדיניות קבועה, שלפיה הציבור הערבי אינו רק קהל יעד, אלא גם שותף בעיצוב מוסדות התרבות

  • צִלו של הדקל הלבנטיני

    צִלו של הדקל הלבנטיני

    “דובשני כאילו מבקש להסיר מן היצירה כל פרשנות אקטואלית ולחזור אל העיקר: התבוננות סטואית בעץ. כמעט לא נותר דבר מלבד הכמיהה לשלום ולשלווה של חיי יומיום רגילים. המינימליות של התצוגה, שאפשר היה לראות בה חולשה, הופכת לנושא עצמו: לא נותר דבר לתלות סביב העץ”. אלן סוריאנו על “משמר הנגב”, תערוכתו של דוד דובשני בגלריה של המכון הצרפתי

  • דאמפ כפורטרט

    דאמפ כפורטרט

    “המיקוד החזק של בלבירסקי במה שנהוג לגלול על פניו מציע סוג אחר של אותנטיות, כזה שאינו דועך בגלל השעתוק, אלא מבקש לחגוג אותו. היא משקפת את הגלריה בטלפון כאתר של פגימוּת יומיומית שמרתק להתבונן בו”. דורון פייסיק על “גלריה”, תערוכתה של זיו בלבירסקי בגלריה העירונית כפר-סבא

  • כך הפסיק שדה האמנות לחשוב

    כך הפסיק שדה האמנות לחשוב

    “מי שעוסק בשאלה מוסרית קשה ויוצא ממנה בלי שריטה, לא חשב עליה; הוא רק מיקם את עצמו. ההבחנה בין חשיבה למיקום היא במידה רבה כל מה שיש לאמנות להציע – ואין לפוליטיקה”. דוד שפרבר על שיח האמנות הישראלי, על מגדל התצפית שבנינו לעצמנו, ועל אמנים שכבר אינם מדברים

  • המדור לחקר החלל – סדנאות האמנים טדי, ירושלים

    המדור לחקר החלל – סדנאות האמנים טדי, ירושלים

    באצטדיון טדי בירושלים, ממש מתחת למושבי האוהדים ביציע המערבי, שוכנת גלריה גדולה לאמנות ולצדה מתחם עם 19 סדנאות לאמנים. המדור ממשיך במסעו ברחבי הארץ ומביא את הסיפורים שמאחורי חללי האמנות – זהותם וההזדמנויות להציג בהם, המודלים הכלכליים שמקיימים אותם, התנאים הפיזיים והטכניים שלהם, והקו האמנותי שמגדיר אותם

  • מפלאייר לקרוקודיל

    מפלאייר לקרוקודיל

    “כלי עבודה ‘קרים’, המייצגים עולם של תכלית ויעילות, מתגלים מחדש כמעין יצורים וצמחים אורגניים מן הטבע: כריש, תרנגול, דג, אווז, ברושים וצורות אחרות. כיצד מכשיר שנועד לפעולה שימושית הופך, באמצעות שיבוש מכוון של מבנהו, לצורה אוטונומית הרחוקה מן המקור אך ממשיכה לשאת את עקבותיו?”. בילו בליך בעקבות “ארגז כלים”, תערוכתו של חגי תמיר שהוצגה בגלריה לאמנות רמות-מנשה

  • פרחים על סף

    פרחים על סף

    “פרחיה של טופר מצוירים בפחם בתהליך של רישום ומחיקה, ובמקום להציע את ההבטחה האוטופית של שדות האליזיום, הם מתגברים את הכיליון של זרי הפרחים על קברי הנופלים. בכך הם נטענים במשמעות החורגת מן הטבע הדומם אל תוך ההקשר ההיסטורי והרגשי של התקופה הנוכחית”. אסף פינקוס על הפרחים בעבודותיה של לאה טופר, בתערוכה “מראה טבע” בגלריה העירונית לאמנות רחובות

  • אינדיבידואלים שעברו משמש לצל

    אינדיבידואלים שעברו משמש לצל

    “בישראל התבוננו בחשדנות ביצירתם של עולים שהגיעו ‘משם’, שרבים מהם שילמו מחיר על יהדותם ועל עקרונותיהם. אחרים נאלצו להשאיר את יצירותיהם מאחור, כי שלטונות בריה”מ ראו בהן רכושה של המדינה. היו שבחרו להשמיד יצירות כדי לא להפקירן לציפורני השלטון שתיעבו. בישראל, מוכשרים ומרדנים ככל שהיו, הם נדונו להשתרך בשוליים”. עידית עמיחי מהבית לאמנות ישראלית על המעקשים בהשתלבותם של אמני העולים מבריה”מ בסצנת האמנות הישראלית

  • גן התענוגות של נוי ותמיר

    גן התענוגות של נוי ותמיר

    “הצופה מנסה להקיף את העבודה במבט רחב, ובו בזמן להתפקס על סצנות גרוטסקיות נבחרות ולפנטז, ולו לרגע, שהוא לווייתן בלב ים המתבונן בספינה מוטרפת החולפת על פניו. הספינה הזאת, שהיא בעצמה יצור ימי אחד גדול, רטוב ומבריק מגלזורה קרמית, מתפרקת למאות חלקיקים קטנים שכל אחד מהם מכניס אצבע בעין למתבונן”. צח שיף על “Quest No. 2”, עבודתם של נוי ותמיר במוזיאון תל-אביב לאמנות

  • המדור לחקר החלל – סטודיו 18, פתח-תקווה

    המדור לחקר החלל – סטודיו 18, פתח-תקווה

    סטודיו 18 בפתח-תקווה הוא תוכנית רזידנסי שנפתחה השנה. התערוכה הראשונה בו, “Coexistence”, עוסקת בצורות שונות של קיום משותף. לצד התערוכה מקיים הסטודיו סטודיואים פתוחים, מיצגים, סיורי אוצרת ושיחי גלריה. המדור מביא את הסיפורים שמאחורי הקמתם של חללי האמנות בארץ, מהמודלים הכלכליים שמקיימים אותם, התנאים הפיזיים והטכניים ועד הקו האמנותי שמגדיר את זהותם וההזדמנויות להציג בהם

  • פסטיבל ארל: לא רק צילום

    פסטיבל ארל: לא רק צילום

    פלמנקו בעידן פרנקו; בקט, קפקא ואורסון ולס בשוט אחד; שאלות של זהות, זיכרון ותיקון (איך לא); הורות ואקולוגיה; ציפורים, בהמות ואנחנו – וגם תערוכת ענק (איך לא) של גרהרד ריכטר. קרן זלץ ליקטה רשמים מפסטיבל הצילום המגוון בארל שבדרום צרפת (וגם קצת מסביבו)

  • המדור לחקר החלל – גלריה שלוש, יפו

    המדור לחקר החלל – גלריה שלוש, יפו

    ביפו העתיקה, בין מגדל השעון לנמל וסמוך למסעדות וחנויות דגים, שוכנת בשנים האחרונות אחת הגלריות המסחריות הוותיקות הנחשבות בישראל. המדור מביא את הסיפורים שמאחורי הקמתם של חללי האמנות בארץ, מהמודלים הכלכליים שמקיימים אותם, התנאים הפיזיים והטכניים ועד הקו האמנותי שמגדיר את זהותם וההזדמנויות להציג בהם. והפעם, גלריה שלוש

  • לדרוש מקום, לתת מקום, למוסס את הגבולות

    לדרוש מקום, לתת מקום, למוסס את הגבולות

    “עמדתי מולה משתומם. ידעתי שאני צופה במיצג, ובכל זאת הרגשתי שאני משתתף בקריאת תורה. הגוף שלי הגיב לפני שהמחשבה הספיקה לפרש. רק אחר-כך הבנתי שהפער הזה – בין הידיעה שמדובר ביצירת אמנות לבין התחושה שאני נוכח בטקס דתי – הוא לב עבודתה של גורן”. דוד שפרבר על המיצג “תן לי מקום” של אפרת גורן

  • קשרים אנושיים במקום פוליטיקת זהויות

    קשרים אנושיים במקום פוליטיקת זהויות

    “מתחת לחזות של תערוכת אוסף מודרני, ‘שנת אפס’ היא ניסיון לערער על הנרטיב הקנוני של האמנות הישראלית. למעשה, כפי שניתן לראות ב’דבק טוב’ העכשווית, שתי המחלקות המוזיאליות האלו, המודרנית והישראלית, קשורות זו בזו לבלי הפרד. הפסלים ב’דבק טוב’ הם הכפירה של האמנות המקומית במקורות האירופיים של שוורץ וחבריו, ובו בזמן המשך רציף שלהם”. קרן גולדברג על תערוכת האוסף במוזיאון תל-אביב ועל תערוכת הגרילה בגלריות זומר וחנינא

  • צורות של מפגש

    צורות של מפגש

    “לעתים נדמה כי צורה, צבע או מחווה ציורית היגרו ממילונו של קאדרי אל זה של אברמסון, ובפעמים אחרות מחווה ציורית, מבנה קומפוזיציוני או מרקם זלגו ממילונו של אברמסון אל זה של קאדרי”. נעה מורדוך סימונסון על “נפגשים בצורות”, התערוכה הזוגית של זוהדי קאדרי ולארי אברמסון בגלריה איבדאע, כפר יאסיף

  • מלחמת השיחים: בין שפת הבירור לשפת ההרשעה

    מלחמת השיחים: בין שפת הבירור לשפת ההרשעה

    “זהר מבקרת את עצם השימוש במושג ‘פוליטיקת זהויות’ וטוענת כי מדובר בקטגוריה מערבית המוכלת באופן פוגעני על הקשרים לא-מערביים. אלא שבאופן שבו היא קוראת את רשימתה של גולדברג היא מפעילה פרקטיקה המזוהה עם חלקים מן השיח הפרוגרסיבי העכשווי: לא ניסיון להפריך את הטענה, אלא מהלך של דה-לגיטימציה מוסרית של עצם הדובר”. דוד שפרבר מגיב למאמר התגובה של אילת זהר

  • לאצור, לא לקשט!

    לאצור, לא לקשט!

    “טענה מנומקת נגד טיבה של אמנות מסוימת אינה שווה לביטוי גזענות, בדיוק כפי שדימוי של ‘דרקון עם אף ארוך’ באמנות מזרח-אסיאתית אינו בהכרח ביטוי לאנטישמיות. אי-אפשר להפריז בחשיבותה של הנקודה הזו. אם נשכח אותה, נמשוך את השטיח מתחת לכל המפעל של ביקורת אמנות”. קרן גולדברג עונה למאמר התגובה של אילת זהר, “נקודת העיוורון”

  • המדור לחקר החלל: גלריה גבול, קיבוץ חניתה

    המדור לחקר החלל: גלריה גבול, קיבוץ חניתה

    בגליל המערבי, דקה מלבנון, בין פינוי לתקומה, פועלת בקיבוץ חניתה הגלריה גבול, במבנה תעשייתי שהוסב לחלל תרבותי בידי מתנדבים. המדור ממשיך במסעותיו בין חללי האמנות בארץ ומביא אליכם את הסיפור שמאחורי הקמתו, המודל הכלכלי שמקיים אותו, התנאים הפיזיים והטכניים שלו והקו האמנותי הייחודי לו. והפעם: גלריה גבול, קיבוץ חניתה

  • נקודת העיוורון

    נקודת העיוורון

    “נקודת העיוורון יכולה להגיע רק מאלו שבעצמם תויגו והוכחשו כאחרים במשך דורות (אנטישמיות), וכך לייצר ‘אנטישמיות’ (או גזענות) משוכפלת בצורה של שנאת האחר ותרבותו, מתוך רצון עקבי להיות לחלק בלתי נפרד מתרבות המערב, שהקיא את היהודי מתוכו במשך מאות שנים”. אילת זהר עונה לדוד שפרבר ולקרן גולדברג

  • זה היה שם?

    זה היה שם?

    “ברגע הראשון נדמה שמדובר בתערוכה הקוראת להתנגדות, האדם מול המכונה. אלא שהתערוכה מסרבת בתוקף לקריאה כזאת. היא אינה מציגה את הבינה המלאכותית כאיום חיצוני על האמנות, אלא חושפת כיצד האמנות עצמה כבר פועלת מתוך לוגיקה של רמיקס, ציטוט ומחזור”. אופק קנפו על “Mean Images”, תערוכתם של כרמי דרור ובועז פרנס שהוצגה בגלריה החיצונית, בצלאל, ירושלים