מהשטח

  • מרחב נשימה: הנופים המצוירים של איריס סינטרה

    מרחב נשימה: הנופים המצוירים של איריס סינטרה

    “לפני שנים נתקלה איריס סינטרה בפיגמנט בגוון בזוקה, שהיה אז נדיר יחסית במחוזותינו. באחד הציורים שבהם השתמשה בפיגמנט – ציור של שביל הניבט מתוך נוף פראי – התחוורה לה ההבנה כי הופעתו של הוורוד כמעין נטע זר בין גוונים אחרים פועלת היטב בציור”. נעה מורדוך סימונסון על ציוריה של סינטרה, המוצגים בתערוכה הקבוצתית “האופק הצפוני: צוהר לאסכולת ציורי הנוף בשנות ה-70” במוזיאון חיפה לאמנות

  • איך להציג אמנות ברגעי היפוך

    איך להציג אמנות ברגעי היפוך

    “הפסלים מראים לנו איך נכון לארח את החיים כעת: האלמנטים השונים מונחים אלו על אלו, אלו לצד אלו, בעדינות רבה. אין חומר נוסף המקשר ביניהם, כמו דבק או ברגים. רק קשב עמוק מחזיק את הסמיכות הפיזית שלהם”. מיכל הלפמן על תערוכתה של יעל יודקוביק בגלריה שלוש

  • המדור לחקר החלל: סטודיו משלך

    המדור לחקר החלל: סטודיו משלך

    הוא החל כיוזמה אקטיביסטית לקידום אמניות מהחברה הדתית, נדד ברחבי הארץ כקולקטיב, והיום הוא פורח בבית ליטבינובסקי. המדור ממשיך במסעותיו בין חללי האמנות בארץ ומביא אליכם את הסיפור שמאחורי הקמתו, המודל הכלכלי שמקיים אותו, מהתנאים הפיזיים והטכניים ועד לקו האמנותי הייחודי שמגדיר את זהותו וההזדמנויות להציג בו. והפעם: גלריה סטודיו משלך

  • על המרחב האפקטיבי של המציאות

    על המרחב האפקטיבי של המציאות

    “במובן זה הציור של פרל אינו מעמיד דימוי אלא מספר סיפור, מרחב שבו דברים קורים. אלה הדברים שפוערים מרחב, פורשים סביבה, מאפשרים את פעולת ההבחנה, ההתאמה וההרכבה, את פעולת הדמיון (שכידוע תלוי בניסיון). כך, כדי להיות לדבר הציור תלוי במקום, ועובדת היותו של הציור דבר מחוללת את המקום כספציפי”. דברים שנערכו מתוך שיח בתערוכה ״ימי בינתיים״ של פרל שניידר במוזיאון פתח תקווה

  • 🔥המערכת גועשת🔥

    🔥המערכת גועשת🔥

    חמישי | 26.02.26 | 19:00 מדברים על מדינה, מוסדות ואמנות – הסוגיות הבוערות של עולם התרבות המקומי. בעקבות גיליונות 09+10 של “ערב רב” והשיח הער על צורות שונות של מימון ממשלתי בתרבות ואמנות בישראל, שישה דוברים מפוזיציות שונות באים לשוחח על המשולש מדינה–מוסדות–אמנות. יעלו ראש בראש: כרמלה יעקבי וולק x יונתן אמיר הדס עפרת x […]

  • המדור לחקר החלל: מגזין III יפו

    המדור לחקר החלל: מגזין III יפו

    הוא שוכן בלב יפו, בסמוך לשוק הפשפשים, במבנה שנבנה לפני כמעט 100 שנים, הוא השלוחה היחידה בעולם של מוזיאון לאמנות עכשוויות בשוודיה, והוא מאגד תחת קורת גג אחת חלל לתערוכות אמנות ברמה מוזיאלית וחנות ייחודית לספרי אמן. המדור ממשיך במסעותיו בין חללי האמנות בארץ ומביא אליכם את הסיפור שמאחורי הקמתו, מהתנאים הטכניים ועד לקו האמנותי וההזדמנויות להציג בו. והפעם: מגזין III יפו.

  • על אמנות אוקראינית בישראל, שפה, שייכות ומנגנוני נראות

    על אמנות אוקראינית בישראל, שפה, שייכות ומנגנוני נראות

    “עבור אמנים ואמניות שהגיעו לישראל בשנים 2014–2021, הפלישה הרוסית המלאה לא סימנה התחלה אלא שבר. המלחמה כבר הייתה נוכחת בחייהם – כמתח מתמשך, חרדה מצטברת וציפייה שלא הושלמה – ושנת 2022 רק חידדה והאיצה תהליכים שהחלו קודם”. ורה גייליס וסבטה מטביינקו על התערוכה “זו (לא) המלחמה שלי” בגלריה ע”ש סטפני כהן

  • תיאולוגיה והיסטוריוגרפיה בתערוכה “דעת נחש הקדמוני” של אסי משולם

    תיאולוגיה והיסטוריוגרפיה בתערוכה “דעת נחש הקדמוני” של אסי משולם

    “הקושי בפענוח טקסט הקיר ממשיך את הקושי לפענח את הטקסט “דעת נחש הקדמוני”, שבו משבץ משולם ראשי תיבות ללא מקרא מבאר הפוגמים ברצף הקריאה וביכולת להבינו, בניגוד ל”רועכם” המציג רצף סיפורי קל לפענוח (גם אם קשה תוכנית). הקושי בפענוח טקסט הקיר מותיר את המיזם התיאולוגי של משולם לא ממומש. הוא לא מציע פתרון או מתכון לחיים שלמים, קלים וטובים יותר אלא (לדבריו) מרחב להרהור ומחשבה”. מיקה בכר על תערוכתו של אסי משולם במשכן לאמנות עין חרוד

  • מחול הזהות של מיכאל בן אבו

    מחול הזהות של מיכאל בן אבו

    “הסחרור מערבל את השפות השונות המשמשות את בן אבו להבעה לכדי תנועות מחול מקודש הנשזר במדיום הכתיבה ובמדיום החזותי, שמחליפים תפקידים ומתמזגים לאנרגיה אקספרסיבית של יצירת דימויים וכתיבה, או להפך, ציור ותגובה מילולית. אך לעתים המילולי הוא גם ויזואלי, והוויזואלי שזור במילים משמעותיות, בקטעים מתוך טקסטים אחרים שכתב בן אבו. המילה הכתובה והדימוי שנוצר מתוכה בחומרים אמנותיים יוצרים שפה סמנטית והירוגליפית”. אתי אברג’ל על תערוכתו של מיכאל בן אבו בגלריית המעבדה

  • השקיעה כמבנה זיכרון

    השקיעה כמבנה זיכרון

    “השמש אינה ‘מוצגת’, היא נחווית. הכדורים האדומים נעשים נקודת משיכה ובה בעת מכשול שסביבו מתארגן המסלול. את השקיעה אי אפשר לעקוף. ללא קשר לעמדה, למסלול או לנקודת המבט, הצופה נשאב אל מצב הדעיכה. האובדן אוניברסלי אך אינו אחיד: כל אחד חווה אותו בדרכו, אך נוכחותו בלתי נמנעת”. אנה ימלין על תערוכתה של נדיה עדינה רוז בגלריה לאמנות עכשווית רמת השרון

  • המדור לחקר החלל: גלריה גבעת חביבה לאמנות

    המדור לחקר החלל: גלריה גבעת חביבה לאמנות

    היא שוכנת במבנה בריטי לשימור שלפי הסיפורים שימש לאחסון מסוקים קלים, בלב קמפוס חינוכי ירוק, והיא חלק מהמרכז המשותף לאמנות בגבעת חביבה מבית תנועת השומר הצעיר. המדור ממשיך במסעותיו בין חללי האמנות בארץ ומביא אליכם את הסיפור שמאחורי הקמתו, המודל הכלכלי שמקיים אותו, מהתנאים הפיזיים והטכניים ועד לקו האמנותי הייחודי שמגדיר את זהותו וההזדמנויות להציג בו. והפעם: גלריה גבעת חביבה לאמנות

  • האתגר האמיתי של האמנות

    האתגר האמיתי של האמנות

    “ערימות של פרחים ופירות עם פתחים שחורים כמו עיניים מתות, או מבנים של פרחים וגבעולים מתפתלים, מציבים אתגר בפני הצופה: כיצד להתמודד עם היופי שמתנגש עם התחושה הבלתי נמנעת של עקמומיות, של עיוות ושל מוות הטמון בלב החיים?” דניאל שושן על תערוכתה של ענת שיפטן שהוצגה בבית בנימיני

  • האסתטיקה של המחק: ממינכן, מוסקבה ועד לשכת שר התרבות

    האסתטיקה של המחק: ממינכן, מוסקבה ועד לשכת שר התרבות

    “וכאן טמון הכישלון המרהיב של שר התרבות. בניסיונות החרם שלו הוא בסך הכל מעלה את ערך המניה של המוקצים. הוא לא מבין שבמאה ה־21 הדרך היחידה להרוג אמנות אינה להחרים אותה, אלא לסבסד אותה עד מוות ולהפוך אותה לחלק מהמנגנון הממשלתי המשעמם. בניסיונו להפוך את האמנים לאויבים הוא מעניק להם בדיוק את מה שהם זקוקים לו כדי לפרוח: הילה של רלוונטיות”. דניאל שושן על ביטול פרסי היצירה

  • המדור לחקר החלל: גלריה חנינא

    המדור לחקר החלל: גלריה חנינא

    היא הוקמה בשנת 2008 ביפו, הפכה לגלריה שיתופית שנדדה בין חללים תל אביביים שונים, ומופעלת על ידי אמנים מתנדבים שעושים את הכל בעצמם. המדור ממשיך במסעותיו בין חללי האמנות בארץ ומביא אליכם את הסיפור שמאחורי הקמתו, המודל הכלכלי שמקיים אותו, מהתנאים הפיזיים והטכניים ועד לקו האמנותי הייחודי שמגדיר את זהותו וההזדמנויות להציג בו. והפעם: גלריה חנינא

  • על לוגיקת העקיפה והדלדול המוסדי

    על לוגיקת העקיפה והדלדול המוסדי

    “במקום להשקיע בבניית דור חדש של אוצרים, מנהלי מוסדות וחוקרים מתוך הציבורים המודרים – תהליך שלוקח שנים ואף עשורים – השלטון מבקש ליצור קיצורי דרך באמצעות מינויים ופרסים. כך הדמוקרטיה מתחלפת בשאיפה לשליטה, והתיקון המוסדי מתחלף בעקיפה”. דוד שפרבר על ביטול פרסי היצירה

  • עבודת שדה: צמחייה מפונטזת

    עבודת שדה: צמחייה מפונטזת

    “בבקשה של כץ מינרבו לעסוק בגן ולא בשדה, בבוטניקה ולא בחקלאות, בא לידי ביטוי הקשר השונה שלה לטבע, שמקורו בדרך כלל מיסטי יותר משהוא היסטורי או אידאולוגי. הקשר האינטימי עם האדמה שמציעה כץ מינרבו הוא חלק מזרם שצובר תאוצה בעשורים האחרונים, של אקו־פמיניזם, חיבור בין סוגיות מגדריות לסוגיות סביבתיות והבנה של הקשר ביניהם”. דורי בן אלון על תערוכתה של מיטל כץ מינרבו במוזיאון רמת גן

  • מינימליזם במקסימום

    מינימליזם במקסימום

    “ארגון היצירות בתערוכה משקף את בחירתה של מורגן לערער על התפיסה המקובלת, התוחמת את הסגנון המינימליסטי לאמנות אמריקאית של שנות ה־60 וה־70 של המאה הקודמת. למעשה, האוצרת מראה כיצד הפְּנייה אל הצמצום הצורני והחומריות התעשייתית, היו למגמה כלל עולמית במחצית השנייה של המאה ה־20, ובתערוכה ניתן לראות גם יצירות של אמני הארטה פוברה האיטלקים, אמנים יפנים ואמנים דרום אמריקאים”. נעה מורדוך-סימונסון על התערוכה MINIMAL בבורס דה קומרס

  • המדור לחקר החלל: בית האמנים ירושלים

    המדור לחקר החלל: בית האמנים ירושלים

    הוא שוכן במבנה אבן היסטורי שנבנה בסוף המאה ה־19 ושימש עד 1965 כמשכנו של “בית הנכות הלאומי בצלאל” והתקיימו בו עד היום כאלף תערוכות – בהן תערוכות מפתח בתולדות השדה המקומי. המדור ממשיך במסעותיו בין חללי האמנות בארץ ומביא אליכם את הסיפור שמאחורי הקמתם, מהתנאים הטכניים ועד לקו האמנותי שמגדיר את זהותם וההזדמנויות להציג בהם. והפעם: בית האמנים ירושלים

  • חומרים יפים

    חומרים יפים

    “פעולת העיבוד או ההתערבות של הורוויץ בקביעת החומר הולכת אחורה כדי לחלץ ולקבוע את המגע האנושי כתשתית פיסולית. היא מאפשרת לפסלים להזכיר לנו שאנחנו לא מרגישים ונוגעים כי יש לנו גוף, אלא שיש לנו גוף כי אנחנו מרגישים ונוגעים”. מנחם גולדנברג על תערוכתה של שיראל הורוויץ במשכן האמנים, הרצליה

  • המדור לחקר החלל: גלריה ימה, נהריה

    המדור לחקר החלל: גלריה ימה, נהריה

    היא נמצאת בצפון הרחוק, בתוך חלל נטוש שהוא חלק מהתחנה המרכזית בנהריה ופתוח 24/7 לרחוב הראשי בעיר, ומשלבת אמנות מהמרכז ומהשוליים יחד עם בית קפה וסטודיו לסדנאות. המדור ממשיך במסעותיו בין חללי האמנות בארץ ומביא אליכם את הסיפור שמאחורי הקמתו, המודל הכלכלי שמקיים אותו, מהתנאים הפיזיים והטכניים ועד לקו האמנותי הייחודי שמגדיר את זהותו וההזדמנויות להציג בו. והפעם: גלריה ימה, נהריה