כתבות מאת אדם ליף
שני זרמים זהים בציור הישראלי
- דעות
- 09/06/2019
הן אסכולת הציור הפיגורטיבי-ריאליסטי והן האסכולה הקונספטואלית שרווחת באקדמיות בארץ מבוססות על קונספציה מוקדמת ששולטת על מהלך הציור, מגבילה ומרסנת אותו, ומונעת מהציוריות לפרוץ קדימה. אדם ליף מגיב למאמרו של יונתן אמיר על הציור הריאליסטי בישראל
נבחרים מהארכיון
גרשוני: הפרעה תמידית
״היטמעות שמייצרת שיירים, שמצביעה על סתירות ומכוננת שונות, היא המנגנון העומד בבסיס מכלול יצירתו של גרשוני. המפגש בין החומרים לפעולות, בין הדימויים למילים,...
להיות ערב-רב
אסף תמרי מתאר את משמעויות המושג ערב רב בעבר ובהווה, ואת הקשר שלהן לפעילותו של כתב העת.
המלצת השבוע: שטיפת מוח למחשבים בלבד
"מה שפגלן משיג הוא יותר מחוויה אסתטית וסיפור טוב על טכנולוגיה חדשה. סרטו של פגלן הוא אזהרה". רונן אידלמן מצייד אתכם במידע שבלעדיו...
תגובות אחרונות
ארנון על מופע של חירות, לא צנזורה
דנון סיון מבכה את ה״אקלים בו מקצינים הכוחות הפועלים במרץ...
קוקי על צילום כמעשה ידיו של קוסם אכזר
תערוכה מהפנטת. כל צילום או ארטוידאו גרם לגלגלי השיניים להסתובב...
רותם על מופע של חירות, לא צנזורה
מצחיק שזה סוג הדיון שיכול להתקיים כאן. כמו משחק תפקידים...
ענת מנדיל על אקטיביזם אוצרותי בתערוכה ״נשים יוצרות מציאות – מחווה לוותיקות העיר ראשון לציון״
תודה עוז ! העירייה לא מוכנה להשקיע בקטלוג, אבל יש...