כתבות מאת דוד שפרבר

  • המלצת השבוע: "הרשימה השחורה", אנדי ארנוביץ

    המלצת השבוע: "הרשימה השחורה", אנדי ארנוביץ

    "כשהיא במיטבה, אמנות העוסקת ב'דיווח על מצוקותיה ולבטיה' של האמנית היא אמנות פוליטית מטלטלת, גם אם אותה פוליטיקה רחוקה מעולמם של שועי אמנות חילונים הגמונים. ארנוביץ היא דוגמה מובהקת לכך". על "הרשימה השחורה", תערוכתה של אנדי ארנוביץ בבית האמנים בירושלים

  • המלצת השבוע: "צאינה וראינה" בבן-גוריון

    המלצת השבוע: "צאינה וראינה" בבן-גוריון

    "המוזיאונים בישראל מציגים מעט מאוד אמנות דתית או אמנות הנוצרת על-ידי אמנים ואמניות דתיות. בהתאמה להטיות המוטמעות בחברה, המעט שכן נאסף או מוצג הוא דווקא אמנות של יוצרים גברים. מכאן חשיבותה של התערוכה". דוד שפרבר על "צאינה וראינה", תערוכה נשים קבוצתית באוניברסיטת בן-גוריון

  • מיהו קורבן?

    מיהו קורבן?

    "למרות איכותה המופתית, 'זה האיש' אינה תערוכה משדדת מערכות. למעשה היא תערוכה שמרנית למדי. האמנים הישראלים המוצגים בה ובספר הם חלק מקאנון האמנות הישראלית, שלמוזיאון ישראל תפקיד מרכזי בהבנייתו". דוד שפרבר על התערוכה והספר "זה האיש: ישו באמנות הישראלית"

  • הפוליטיקה של ה-OCD

    הפוליטיקה של ה-OCD

    ״במקום לזעוק רק נגד הצנזורה, ראוי שמורי שנקר יכוונו את עצמם ואת תלמידיהם למחשבה ביקורתית מורכבת שבמרכזה עומדות גם שאלות אתיות, ולא פחות חשוב מכך – הפוליטיקות של עולם האמנות שבתוכו הם פועלים״.

  • העולם שייך למנציחים

    העולם שייך למנציחים

    "חגית לאלו ללא ספק ראויה לתערוכות היחיד של עבודותיה, אבל ההתנהלות כאן מעוררת מחשבה דווקא על אמניות שאין מי שיקדם את הצגתן במוזיאון באמצעים כלכליים". דוד שפרבר תוהה כיצד קרה ששני המוזיאונים הגדולים בישראל העניקו קיר הנצחה ותערוכות יחיד לאמנית שלא זכתה להיכנס אליהם בחייה.

  • "מַסָּע וּמְרִיבָה"

    "מַסָּע וּמְרִיבָה"

    דוד שפרבר כותב על עבודתו של אליהו אריק בוקובזה לרגל זכייתו בפרס היצירה הציונית על סדרת הציורים ״סוקאג׳ן״, שעוסקת, כמו רבות מעבודותיו של בוקובזה, בהתחפשות.

  • שתיקת הגוונים

    שתיקת הגוונים

    נסיונה המוערך של התיאורטיקנית שרה חינסקי להציג את האמנות המקומית כחלק ממונופול ציוני המבקש לעצב את הזהות היהודית המודרנית מוביל ליצירת סיפור דיכוטומי בשחור-לבן, שבו הציוני עומד תמיד כנגד הדיאספורי, ללא גוני ביניים. דוד שפרבר על הספר ״מלכות ענווי ארץ״.

  • לייצר שדה בתקווה שיהפוך למיותר

    לייצר שדה בתקווה שיהפוך למיותר

    "התערוכה 'New York/New Work' מציעה לדבר על 'שדות אמנות' דרך התאגדות אחת של יוצרים אמריקאים העוסקים בהבעה יהודית באמנות. דרך המבט על ה'שם' הצענו לחשוב על מה שקורה או שיכול לקרות 'כאן'". מחשבות בעקבות הביאנלה של ירושלים לאמנות יהודית.

  • "אבותינו חיפשו את אלוהים, אך מצאו רק את עצמם"

    "אבותינו חיפשו את אלוהים, אך מצאו רק את עצמם"

    יצירתה של האמנית האמריקאית הלן אילון היא תזכורת לכך שנרטיבים מכוננים תרבות, וכשתרבות נסמכת על מקורות רצחניים, לא פלא שמדי פעם קם פונדמנטליסט אחד ועושה בהשראתם מעשה.

  • שברים וטלטלות? לא במוזיאון ישראל

    שברים וטלטלות? לא במוזיאון ישראל

    עולם האמנות הוא אחד המקומות הבטוחים ביותר לעשות בו נסיונות מסוכנים, אמר האמן פרד וילסון. תצוגת הקבע החדשה של האמנות הישראלית במוזיאון ישראל, המציין 50 שנה לקיומו, נאצרה לכאורה ברוח זו. בפועל היא נאצרה ממעמקי אזור הנוחות של הממסד המוזיאלי.

  • שובר שורות

    שובר שורות

    די להשוות בין המקום המוקצה לביקורת אמנות ב"הארץ" לבין זה שב"מקור ראשון" כדי להבין שהימין בישראל מעולם לא יצר שיח עמוק ומורכב ביחס לאמנות. אם ראש הממשלה רצה לייצר שינוי אמיתי, הוא היה צריך לפעול באופן עמוק ומערכתי לעידוד ולחיזוק התרבות על גווניה לאורך כל הקדנציה, ולא כמחטף מטופש ערב הבחירות.

  • מאמץ הגמוני לא מודע

    מאמץ הגמוני לא מודע

    "טענתו של עפרת אמנם אינה ממאנת להכיר ב'מזרחיות' כפריזמה פרשנית לאמנות, אבל היא מרדדת את המושג 'זהות מזרחית' לכדי מאפיינים 'אותנטיים' שהכותב אינו מוצא ביצירות אמנות". דוד שפרבר עונה לגדעון עפרת.

  • הבשורה הנשית של הרב פרומן

    הבשורה הנשית של הרב פרומן

    הרב מנחם פרומן נודע בעיקר בשל רעיונותיו הלא-קונבנציונליים בדבר שלום בין-דתי, אולם ערב הזיכרון לציון שנה לפטירתו הזכיר כי עצם עיסוקו בשיח בין-דתי מכיל ולא היררכי הוא סוג של שיח "נשי".

  • הפיכת שוליותן של נשים מחולשה לכוח

    הפיכת שוליותן של נשים מחולשה לכוח

    "הטקסט המופתי של גליה בר-אור לא רק שם את הזרקור על אמנית מודרת ומודחקת שפעלה בקרב השדה הגברי הישראלי, אלא גם מציב באופן משכנע את השוליות הזאת ככוח בתוך המסגרת ההגמונית". דוד שפרבר על קטלוג התערוכה של חיותה בהט.

  • מבריש את ההיסטוריה נגד כיוון הזיפים

    מבריש את ההיסטוריה נגד כיוון הזיפים

    חוקר האמנות אליק מישורי מכוון לא פעם לערער על תובנות מקובלות, אולם מוותר לפעמים על הצגת התשתית התיאורטית העומדת בבסיסן. ביקורת על ספרו החדש "סביב למדורה בסלון: שדה האמנות היהודי בישראל, 1948–1949".

  • על דרך השלילה

    על דרך השלילה

    בהיסטוריוגרפיה של האמנות הישראלית נעשו ניסיונות רבים לבחון את האמנות הנוצרת במרחב המקומי מתוך פרספקטיבות "יהודיות". אלא שעולם היהדות הוא מרחב עצום, והוא כולל בתוכו לעיתים קרובות השקפות עולם והיפוכן.

  • המיתוג הכוזב של אבנר בר-חמא

    המיתוג הכוזב של אבנר בר-חמא

    "חרף העובדה שהספר מודע לשוליותו של האמן בשיח ובשדה, הוא מכוון לערער על כך". דוד שפרבר על הספר "הר-שדה-בית", העוסק בעבודות של האמן אבנר בר-חמא.

  • "קאפור בברלין", מאשרר ממסדים

    "קאפור בברלין", מאשרר ממסדים

    הטענה בדבר ייחודיותו של השיח שמייצר אניש קאפור בתערוכתו הנוכחית בברלין דומה לטענה שרהיטי איקאה, הנמכרים בכל רחבי העולם, שונים אלה מאלה באופן מהותי.

  • הזיכרון שאחרי הזיכרון

    הזיכרון שאחרי הזיכרון

    שתיקת ההורים במקרה של מרטן ואן דר היידן, דור שני לשואת אירופה, הותירה חלל שהאמן יכול למלא רק מכלי שלישי, במקרה זה דרך תצלומי הזוועה המתעדים את הקורבנות.

  • הצייר המרגל

    הצייר המרגל

    שיחה בין דוד שפרבר לאריק בוקובזה בעקבות תערוכתו "צבאות".

תגובות אחרונות

ביקורת

נבחרים מהארכיון