דעות

  • ניסוי מילגרום

    ניסוי מילגרום

    ביקורות רבות השוו את התערוכה ״הרזידנסי הניגרי״ של מיקה ואבי מילגרום בגלריה המקרר ל״אמנות ערבית גנובה״, שהוצגה לפני 3 שנים בגלריה 1:1. חטאה הגדול של ״אמנות ערבית גנובה״ היה שאת מה שעושים רבים בהחבא – היא עשתה מהמקפצה. לעומתה ״הרזידנסי הניגרי״ לא שיקפה או התיקה מצב נתון, אלא יצרה אותו

  • דיוקנה של האמנות כמיצג מוזיאלי

    דיוקנה של האמנות כמיצג מוזיאלי

    ״היצירה יכולה להיות מכונסת ומחושבת כל עוד היא מקפידה לשמור על קשר עין עם העולם החיצוני. אך אמן שאינו יוצר משהו שבתיווך נכון מסוגל להעשיר את חיי החברים שלו, גם חברי הילדות שלו שבחרו להיות עורכי דין דווקא, מחמיץ את יכולתה של התרבות החומרית לפעול מחוץ לדיסציפלינה; מפספס את העובדה שרוח אינה רק מדעי הרוח; ובעיקר, לא יכול להתרעם על חוסר רלוונטיות״. ידידיה גזבר עונה למאמרו של יוסף קריספל

  • השוקת הריקה

    השוקת הריקה

    ״אל לנו להניח מראש את זכות קיומו של שדה האמנות או את זכותנו לתמיכה ציבורית. אם הצדקתנו למימון ציבורי תיוותר מופשטת וקלושה כמו ההכרזה ׳כל מדינה נאורה יודעת שפניני התרבות הן אוצרותיה החשובים ביותר׳, כפי שמכריז קריספל במאמרו או כמו טענותיו בנוגע ליכולת יוצאת הדופן של אמנים ׳להביא לעולם ערכים׳, עדיף כבר שנכחד״. שי-לי הורודי עונה למאמרו של קריספל

  • ממסמר למזרק – נתניהו משיח ומרטיר

    ממסמר למזרק – נתניהו משיח ומרטיר

    ״כפי שצליבת ישוע הצילה את האנושות מן החטא הקדמון, נתניהו מציל את עמו מכְּליה. דא עקא שהמגפה עדיין משתוללת. אבל אין צורך לתת לעובדות לבלבל, ובכל מקרה, כפי שמוכיח המזרק שהוצג במיכל השקוף, יש לבעיה תשובה מוכנה מראש״. גלית נגה בנאי על פולחן השרידים הקדושים של ראש הממשלה

  • יש או אין שדה?

    יש או אין שדה?

    "מה שהתברר במהלך סמינר השיחות 'יש/אין שדה' הוא שאין בשדה שלנו שיחה אמיתית, אין הקשבה ואין דיון, ואף אחד לא אשם בזה. כלומר, כולם אשמים. כולל אותי, כמובן. לכולנו קשה להקשיב, ונדמה שהרגילו אותנו לשיח שבסופו חייבת להיות הכנעה או הכרעה כלשהי"

  • צניעות במיטבה: לזכרה של מרים טוביה בונה

    צניעות במיטבה: לזכרה של מרים טוביה בונה

    "במקום לקדם קו אוצרותי שנהגה מראש או להגיע למפגש עם תיאוריה מקובעת, אתנוצנטרית, טוביה בונה בחרה לתווך בין האמן לצופה בצורה שקטה ובענווה, כמו אנתרופולוג". רות רובינשטיין בהספד לאוצרת מרים טוביה בונה

  • קְבוּרַת חֲמוֹר: על סגירת מרכז מאירהוף לחינוך לאמנות של מוזיאון תל-אביב

    קְבוּרַת חֲמוֹר: על סגירת מרכז מאירהוף לחינוך לאמנות של מוזיאון תל-אביב

    ״כל מנהלי המוזיאון בעשור האחרון, וכמובן חברי הדירקטוריון והפונקציונרים הפועלים סביבם, שתמכו לאורך השנים בסדנאות, דיברו גבוהה על חשיבותו הרבה של החינוך לאמנות בעיניהם ועל משקלו הסגולי המהותי, אך הדבר כלל לא מנע מהם להתייחס למרכז כאל סרח עודף ולהביא עליו את מותו״

  • תרבות בחסות תרבות האונס

    תרבות בחסות תרבות האונס

    ״ליצירה האמנותית יש תפקיד תרבותי – להציב מראה צלולה לקהל שלה. יצירה, בין כל יתר הדברים שהיא, היא גם תמיד מהלך סובלימטיבי של אישיות היוצר.ת. ללא היוצר.ת אין יצירה״. ענת ברזילי מגיבה לפרשת רועי ארד

  • המראות החדשים של המחאה

    המראות החדשים של המחאה

    ״אמנם תמיד היה תיעוד מלמעלה של הפגנות, אבל נגישות הטכנולוגיה כעת מאפשרת לו להיות מקיף בהרבה מפעם. אבקש להציע שהתיעוד החרוץ של ההפגנות ממבט על מייצר רגע של הארה, רגע טרנספורמטיבי״. אלינה יקירביץ על תיעוד ההפגנות בארה״ב

  • שקיפות ומידע בשוק האמנות: איום או קיום?

    שקיפות ומידע בשוק האמנות: איום או קיום?

    "המגפה העולמית אילצה את עולם האמנות כולו לשנות את דפוסי פעולתו. מוזיאונים, גלריות, ירידים ובתי מכירות המבוססים על המגע הבלתי אמצעי בין שוחר האמנות ליצירה האותנטית נאלצו לוותר על נוהגיהם ואף על ערכיהם (ה"הילה" של עבודת אמנות והצורך לנוכחות פיזית בצפיה בה)". מילי פרי על תמורות בשוק האמנות בעקבות מגפת הקורונה

  • טרגדיה של טעויות

    טרגדיה של טעויות

    צודקים הטוענים שאמנות לא אמורה רק ללטף, אבל בהצבה במסדרון בית החולים ציורו של יעקב מישורי דווקא כן התבקש ללטף. העניין הוא שכדי לעשות זאת הוא נדרש לוותר על ההקשר הפנימי וההיסטורי שלו. כלומר לשמר את הפורמליזם (צבעוניות, צורות מופשטות) תוך ניתוקו מהקונטקסט (אלימות, מוות ליהודים, זיכרונות שואה)

  • על טבע היקום/על טבע הקיום

    על טבע היקום/על טבע הקיום

    ״מעצם העובדה שהתערוכה היא תגובה למגפה, מובן שיש לראות במבט ספקני את ההתרפקות על שיר ההלל לירוק של נתן זך כנקודת המוצא שלה. מאחורי התרפקות לכאורה זו עומד מבט ביקורתי, שבא לידי ביטוי בכל פרט בתערוכה״. נאוה סביליה שדה על התערוכה Green Scream של סיגלית לנדאו בגלריה הראל

  • על ניתוץ הפסלים המודרני

    על ניתוץ הפסלים המודרני

    ״ללא ספק, יש פסלים וסמלים שלא נכון להשלים עם קיומם במרחב הציבורי. אולם, הבעיה במחיקת דמויות וסמלי עבר על בסיס עמדות הווה נעוצה בחוסר סובלנות למורכבות האנושית ובאנכרוניזם שיש בשיפוט התנהלותם של מנהיגים בעבר על יסוד ערכי ההווה"

  • קווי מחשבה

    קווי מחשבה

    "עכשיו אפשר לחזור לדיגיטלי ולהיווכח מחדש שגם הוא אשליה. הקובץ של הסרט איננו הסרט. הסרט הוא ארוע בזמן גם כשהוא מוקרן על מסך המחשב וגם הוא זקוק למכונת הקרנה בדמות התוכנה שפותחת את הקובץ ומריצה אותו". אלכס בן ארי בעקבות התערוכה "קווי ראייה" בארטפורט

  • כשצוללים למים עמוקים

    כשצוללים למים עמוקים

    ״אבל מראות מעין אלה של בנקסי יש עדיין הרבה בחיפה, העיר הזאת שריתקה אותי כי היא עיר של הרבה היסטוריות, חצרות אחוריות ואוכלוסיות שונות ומגוונות שכל אחת מהן מביאה איתה עולמות שלמים משלה. חיפה היא גם עיר של אמניות ואמנים שפועלים במרחב הציבורי העירוני; כך הייתה לפני עשרות רבות בשנים וכבר אז היה זה הייחוד שלה״

  • תמורה שמימית במקום תמורה חומרית

    תמורה שמימית במקום תמורה חומרית

    ״אם אמנית או אמן כלשהם התבלבלו לחשוב, שאולי גם דעתם צריכה להיחשב במסגרת המשא ומתן שבו הם לא מקבלים דבר, מגיע החוזה המצורף לקול הקורא ומבהיר שלא. כשלא זכאים לכלום, הכוונה היא ממש לשום דבר. לא לתשלום, לא לזכויות בסיסיות ובוודאי לא להבעת דעה״. יהונתן משעל בביקורת על הקול הקורא שהוציאה לאחרונה עיריית ירושלים

  • אמנות בזמן קורונה

    אמנות בזמן קורונה

    ״כשיוקלס התיקה את עבודות התחזוקה למוזיאון והפכה אותן לאמנות, היא למעשה הצביעה על הפן הממסדי שמייצר את ערכן של פרקטיקות חברתיות. אכן, ׳אמנות התחזוקה׳ פעלה לאור התיאוריות הפמיניסטיות שביסודן עומדת התובנה ש׳אמנות׳, וכמוה גם ׳עבודה׳, נוצרות תמיד בכפוף לתנאים של מי עושה מה, למי, ובאילו תנאים זה קורה״.

  • יותר מדי מהעין הכי כחולה

    יותר מדי מהעין הכי כחולה

    "סביב אספי ונופר מתהווה שיח גלריה. 'נופר בואי נלך' הוא אומר לה, אבל היא תופסת מקומות ישיבה. אוצרת הגלריה משוחחת עם האמן. עיקר השיחה נסובה סביב השאלה אם ציור הוא מדיום מת. למה שאספי יכה את אלעד רוזן? אלעד רוזן הוא דימוי למשהו? איך יודעים במכות להפסיק לפני שגורמים נזק בלתי הפיך מדי? מדיום הציור מת?" ג'ייסון דנינו הולט בסיפור קצר

  • שחרור הגוף, האדמה והאלוהים

    שחרור הגוף, האדמה והאלוהים

    דוד שפרבר על יצירתה הפמיניסטית, הדתית והחלוצית של האמנית היהודיה-אמריקאית הלן אילון, שנפטרה לאחרונה מקורונה

  • אמן + סטודיו = בדידות

    אמן + סטודיו = בדידות

    ״אמנים עוסקים בסטודיו שלהם בתהליכי ההמרה הללו, במטמורפוזה. בשינוי הדברים, החומרים והרעיונות. אך בו בעת הם עסוקים בהעלמת העדויות לתהליכים הללו של השינוי; בשאיפה להוציא מהסטודיו דברים בעלי ערך גמור, סופי, אחר. הסטודיו הוא אם כן מקום לטשטוש עדויות, למחיקת עקבות, לווידוא הריגה״. יוסף קריספל על בדידות ועל חוויית האמן בסטודיו בימי שגרה ומגיפה