כתבות מאת יונתן אמיר

  • אוצר ללא קירות

    "אם רוצים לאפיין בקצרה את מכלול עבודתו של עמי שטייניץ, ניתן לכנותו מתנגד משטר. במשך 40 שנה הוא חופר מנהרות מתחת לחומות המשטר האסתטי, מקיף אותן ומנסה למוטטן". יונתן אמיר על "אזהרת מסע", ספרו של עמי שטייניץ *

  • קבלה על בסיס מקום פנוי

    ספרו של דוד שפרבר ״ביקורת נאמנה״ מציג סדרת יצירות אמנות המבוססות על תכנים פמיניסטיים ויהודיים שנוצרו בישראל ובארצות הברית בחמישים השנים האחרונות. הספר מנתח את אופני קליטתן או דחייתן בקהילות ובתקופות שונות, ומתאר את מערכות השיח השונות שמאפיינות את העולם הפמיניסטי, העולם הדתי ועולם האמנות

  • דיסטופיות בחיי יומיום

    ״מכלול העבודות חושף תחושת קטסטרופה המתעוררת מחדש שוב ושוב בדימויים שונים לגמרי, ואסתטיקה אגרסיבית שמתבטאת במניפולציות עיבוד בוטות, ברגישות גדולה לפגמים ובנטיה להדגשתם״. יונתן אמיר בהרצאה על עבודתו של יורם קופרמינץ. מתוך כנס ירושלים לאמנות #6

  • יחיאל שמי – פיסול רליגיוזי

    אדם ברוך אפיין את עבודתו של יחיאל שמי כחילונית מתוקף היותה צורנית, אולם עיון במקורות התיאולוגיים של הפורמליזם ובפרשנות הקדושה באמנות מודרנית, מאפשר לחזור אל עבודתו של שמי ולדברים שאמר וכתב לאורך השנים, ולשאול האם אותה חילוניות גורפת שברוך וממשיכיו נזקקו לה כדי לדון בעבודות, היא אכן מושג הולם עבורן*

  • ניסוי מילגרום

    ביקורות רבות השוו את התערוכה ״הרזידנסי הניגרי״ של מיקה ואבי מילגרום בגלריה המקרר ל״אמנות ערבית גנובה״, שהוצגה לפני 3 שנים בגלריה 1:1. חטאה הגדול של ״אמנות ערבית גנובה״ היה שאת מה שעושים רבים בהחבא – היא עשתה מהמקפצה. לעומתה ״הרזידנסי הניגרי״ לא שיקפה או התיקה מצב נתון, אלא יצרה אותו

  • מיצבי מעבר

    ״הגריד ההנדסי והקר נבנה כתשתית פסיכולוגית שמוחזקת על סף קריסה, הרדי-מייד המתועש והמנוכר הופך לייצוג של הבית והמשפחה, והדה-סקילינג שנולד כדי לחמוק ממקצועיות ומיומנות, הופך לביטוי של שיכלול, חקירה אישית ומומחיות״. יונתן אמיר כותב על טרנספורמציה, טרנסגרסיה ומסורתיות בעבודתה של אתי אברג׳יל

  • טרגדיה של טעויות

    צודקים הטוענים שאמנות לא אמורה רק ללטף, אבל בהצבה במסדרון בית החולים ציורו של יעקב מישורי דווקא כן התבקש ללטף. העניין הוא שכדי לעשות זאת הוא נדרש לוותר על ההקשר הפנימי וההיסטורי שלו. כלומר לשמר את הפורמליזם (צבעוניות, צורות מופשטות) תוך ניתוקו מהקונטקסט (אלימות, מוות ליהודים, זיכרונות שואה)

  • המלצת השבוע: ששכחנו מהגשם במרכז מעמותה

    ״מתבקש לחשוב על התערוכה הנוכחית ביחס לעידן עליית המכונות והאנתרופוקן. היא מורכבת ממעין רובוטים אנלוגיים, המנהלים באופן עצמאי את מה שנותר ממשאביו הטבעיים של העולם כאילו מדובר בשכיות חמדה״. יונתן אמיר על התערוכה של איתמר מנדס-פלור

  • לקראת הדתה מתקנת

    ״הפניה אל התיאולוגיה, גם כשהיא נעשית ע״י יוצרים דתיים לגמרי, אינה ביטוי לתשובה ואישור של מערכת ערכים מקובלת, אלא דווקא אמצעי לבירור והצגת שאלות לגביה״. יונתן אמיר על אמנות דתית בישראל כמחזירה בשאלה

  • מדד הבננה

    מה עושה יצירתו המדוברת של האמן מאוריציו קטלאן, שמורכבת מבננה שהודבקה לקיר במסקינג טייפ, ומה ניתן ללמוד ממכירתה בשלושה עותקים בסכום עתק?

  • לצייר את האור הצפוני במזרח התיכון

    מה לקחו ישראל הרשברג ותלמידיו מאמני המאה ה-17, מה מאמני המאה ה-19 ומה דווקא מאמני המאה ה-20, כיצד הגיב שדה האמנות המקומי ליצירתם, וכיצד הגיבו הם לנעשה בשדה המקומי. דברים שנאמרו בכנס ״אמני מופת והאמנות בישראל״ באוניברסיטת חיפה

  • המלצת השבוע: ״המאמינים״ במוזיאון בת-ים

    ״התערוכה מציעה לחשוב על אמנות כפורעת החוק של הסדר הדתי, אך גם כמי שאינה עושה את מעשיה מתוך עמדה רציונליסטית ומרוחקת אלא מבפנים, כשותפה וכגורם עויין גם יחד״. יונתן אמיר על התערוכה הקבוצתית ״המאמינים״ במוזיאון בת-ים

  • הבית על ההר

    בשנה האחרונה פרשה הדס קידר מניהול אמנותי של המרכז לאמנות עכשווית בערד והקימה תכנית אמנות פרטית בעיר. בשיחה היא מספרת על אוצרות ואמנות במקומות מרוחקים מהמרכז, על עבודה במוסדות עירוניים ועל העבר, ההווה והעתיד של האמנות בערד

  • המלצת השבוע: אריה ארוך ואוונגרד רוסי במוזיאון ישראל

    במרכז תערוכת הקבע הישראלית פותחים יונה פישר ואמיתי מנדלסון תצוגת-מאמר-מוסגר על אריה ארוך, ובקומה מעל מוצגות עבודות מרכזיות בתולדות האוונגרד הרוסי ממהפיכת אוקטובר עד ימינו

  • דדי בן-שאול, 1932–2018

    ״יש לי יד חכמה ויד טיפשה. יד שמאל, החכמה, מתארת את הנושא – את הפרטים, ויד ימין, הטיפשה, נותנת את הליווי הטונאלי". פרידה ממי שהיה חבר בחוגי האוונגרד המקומיים בשנות ה-80, התמסר לציור קולוריסטי, עסק בהדפס ובפיסול קרמי, ולימד דורות של תלמידים בבצלאל

  • בעיות השפה

    ״בעיות השעה״ היא תערוכה שמכירה בבעיותיו של הדיון האמנותי הפנימי, אך תובעת את הלגיטימציה להמשיך לפתחו. עניינה אינו שאלת הדימוי הפוליטי מול הדימוי הלא-פוליטי, אלא האופן שבו המערכות הפוליטיות והאמנותיות יוצרות חסימה הדדית

  • מת רוברט פינקוס-ויטן, מבקר אמנות, אוצר וחוקר

    פינקוס-ויטן כתב בהרחבה על אמנות שנות ה-60 וה-70 בארה״ב ובאירופה, וטבע את המונח ״פוסט-מינימליזם״. בישראל החל לבקר באמצע שנות ה-70, ובהמשך חיבר מאמרים על אמנות יהודית ועל עבודתם של יהושע נוישטיין, משה קופפרמן, פנחס כהן גן, בני אפרת, בוקי שוורץ ואחרים

  • גרשוני: הפרעה תמידית

    ״היטמעות שמייצרת שיירים, שמצביעה על סתירות ומכוננת שונות, היא המנגנון העומד בבסיס מכלול יצירתו של גרשוני. המפגש בין החומרים לפעולות, בין הדימויים למילים, בין הפורמליזם למושגיות ובין האקפרסיבי והמתמסר למה שנתון תמיד תחת שליטה – לעולם אינו מושלם״. יונתן אמיר על עבודתו של משה גרשוני, במלאת שנה למותו

  • המלצת השבוע: המשכן לאמנות ישראלית, עין-חרוד

    "בשעה ש'צאנה וראינה' מוצגת כתערוכה שעוסקת בתפקידים משפחתיים ובמסורת ו'נותנת ביטוי למציאות דתית', התערוכות של גטר וניר מוצגות בשפה 'מקצועית' או אינפורמטיבית יותר: 'פיתוח חדש של הציור הפרגמנטרי' אצל גטר, הצבה דמוית מחרוזת הכוללת פיסול, מיצב ווידיאו אצל ניר"

  • קווים לדמותו של הפלורליזם המקומי

    היא מרבה להשתמש במילה פלורליזם, אך מכנה את מבקריה כהניסטים משמאל, והדבר שהכי בזוי בעיניה זה ילדים חרדים שמדברים יידיש. האם זו הסובלנות שאלישבע מזי"א, המנכ״לית החדשה של תיאטרון החאן, תקדם בירושלים?