ממסמר למזרק – נתניהו משיח ומרטיר

המזרק שבאמצעותו חיסנו את בנימין נתניהו, והוצג לבקשתו לראווה במיכל שקוף, מזכיר את המסמרים שמסמרו את גופו של ישוע אל הצלב. לכאורה אין פה כל קשר. שהרי המזרק שימש להצלת המנהיג ואילו המסמרים שימשו להרוג את המשיח. אולם כשבוחנים את שתי התופעות דרך  מסורת הפולחן הנוצרי של שרידים קדושים מתגלה קשר הדוק בין הדברים.

על פי הכתוב בברית החדשה קם ישוע לתחייה לאחר ששהה שלושה ימים בקבר, הסתובב עוד ארבעים יום על פני האדמה שבמהלכם נאספו עדויות לכך שהוא ניצח את המוות, ואז עלה השמיימה מִהר הזיתים. כלומר: בניגוד לקדושים ומרטירים אחרים ששרידים מגופיהם המתים מאוחסנים מאז ימי הביניים במרבית הכנסיות הקתוליות בקופסיות מיוחדות (רליקווארים, Reliquaries), הרי שלא קיימים שרידים מגופו של ישוע. הוא נסק לשמיים והוא צפוי לחזור רק באחרית הימים.

על פי האמונה הנוצרית, שערה משערות ראשו של מרטיר, שן משיניו, עצם מגפיו, לא רק מייצגות את גופו השלם, אלא נושאות גם את כוחו. יתרה מכך: המרטירים הם אלה שיקומו לתחייה ראשונים וישבו לצד ישוע ביום הדין האחרון. לפיכך ביקשה לה כל כנסייה את המתווכים שידברו על ליבו של ישוע במשפט ויבטיחו את גאולת מאמיניה. הם האמינו שבכוחם של השרידים הקדושים לא רק להביא  להם מרפא, אלא גם להשתדל למענם ביום הדין האחרון על פי העיקרון האמוני של חלק בִּמקום השלם (pars pro toto), שעל פיו הפרט, השריד, מייצג את השלם ונושא את כוחותיו.

Holy nail in the cathedral of Bamberg, Germany. Photo credit: Wikipedia, Johannes Otto Först

כבר בתחילת פולחן השרידים הקדושים היו מנהיגים דתיים שהסכימו לחלוק בשרידים הקדושים שלהם, והיו כאלה שלא עשו כך. למשל, אב הכנסייה אמברוזיוס ממילנו (340 לערך – 397) חיפש ומצא שרידי מרטירים בעירו והעביר חלק מהם לערים אחרות כדי שגם הן תזכינה להגנה, ואילו האפיפיור דמאסוס (305 לערך – 384) אסר לקחת שרידים קדושים מקברי המרטירים ברומא. היות שהביקוש עלה אז על ההיצע חשבו על פתרון בדמות שריד-מגע (Brandeum) – פיסת-בד שנגעה בשריד הקדוש וספגה אליה את כוחו המאגי.

עקרון שכפול הכוח באמצעות מגע אִפשר להעריץ את העצמים והמקומות שבאו במגע עם גופו של ישוע ולא עלו איתו השמיימה. למשל כתר הקוצים שנקשר לראשו, התכריכים שנכרכו על גופו, המערה בה נולד והקבר בו הונח עד שקם לתחייה. במרוצת השנים נחשבו שרידים אלה, כמו גם המקומות הקדושים ושרידי הצלב האמיתי שעליו נצלב ישוע, לראשונים במעלה. כל מה שבא במגע עם הגוף הקדוש נחשב לשריד נשגב, וכאן אנו מגיעים למסמרים ששרדו מן הצליבה. אלה לא רק שנגעו בישוע, אלא חוררו את גופו והותירו עליו את הפצעים המכונים ״סטיגמתה״. הם נגעו בדמו ושאריותיו נותרו עליהם. ממש כמו המזרק שבאמצעותו חיסנו את נתניהו. מזרק שלא רק חדר לכתפו, אלא גם נושא את הדי.אנ.איי שלו.

נתניהו לא יעלה לשמיים מהר הזיתים. כשיגיע יומו הוא ייטמן מן הסתם בחלקת גדולי האומה בהר הרצל (או שמא יבנו לו כנסיית-קבר ויאמינו שביום מן הימים יקום ויושיע את העם). אין ספק שהוא רוצה שנאמין בכך, שאם לא כן לא היה טורח להשאיר אחריו שריד שנגע בגופו בתוך וויטרינה כדי שכולם יוכלו לחזות בו, להתפלל מולו, לנשקו, להדליק לו נר ולהקטיר לו קטורת. לספקנים אזכיר כי בשנת 2010 כינס נתניהו ישיבת ממשלה בראשותו בתל-חי לרגל ציון תשעים שנה לקרב המפורסם, והתעקש שיביאו לישיבה את התותבת של יוסף טרומפלדור מקיבוץ תל יוסף. מדוע ביקש להביא את השריד שנגע בגופו של המרטיר היהודי, אם לא כדי להנכיח את גופו של הגידם הגיבור באירוע ולהשרות עליו מרוחו ומכוחו?

Reliquary of the Holy Nail (1360-80) – Santa Maria della Scalla – Siena 2016, photo: © José Luiz Bernardes Ribeiro

נתניהו משכנע שיש בו מן הקדושה והוא דואג להנציח כבר עתה את היותו מורם מעם בקרב מאמיניו. אם הכנסייה דורשת הוכחה בדבר ניסים שביצע אדם כתנאי להגדרתו כקדוש, הרי שנתניהו לתפיסתו ביצע לפחות נס אחד: הוא שם קץ למגיפה. כפי שצליבת ישוע הצילה את האנושות מן החטא הקדמון, נתניהו מציל את עמו מכְּליה. דא עקא שהמגפה עדיין משתוללת. אבל אין צורך לתת לעובדות לבלבל, ובכל מקרה, כפי שמוכיח המזרק שהוצג במיכל השקוף, יש לבעיה תשובה מוכנה מראש: אם נתניהו יפסיד בבחירות הרי שהוא מרטיר, ואם ינצח בהן הרי שהוא משיח עלי אדמות.