מאיר רקוץ׳: היום שאחרי

"הוא התמקד בצילום והחזיק בסטודיו בקרית המלאכה. את סבבי הטיפולים, ההבראה והנסיגה תיעד בחשבון הפייסבוק שלו בהתמדה ובעקביות. הוא לא חסך פרטים ואפשר למי שרצה בכך להיות אתו במקום שאליו מעטים כל כך מאפשרים להיכנס. בשנים האחרונות הפך את מחלתו למושא מחקר של ממש, וחווה אותה גם כמטופל, גם כרופא וגם כצלם". יאיר ברק סופד למאיר רקוץ'

"היום שאחרי" היה שם תערוכתו האחרונה של מאיר רקוץ׳ (מרץ 2022, מקום לאמנות בקרית המלאכה), שאותה אצרתי. במהלך העבודה המשותפת שלנו לקראת התערוכה ובמהלכה, ידענו שנינו, וכך גם הסובבים אותנו, שהיום שאחרי קרוב מתמיד. והנה, למרבה הצער, נפטר בשבת רקוץ׳ בביתו לאחר שנים של התמודדות מעוררת השראה עם סרטן ריאות עיקש. בשנים האחרונות הייתה לי הזכות להספיד מספר אמנים – בעיקר צלמים וצלמות שהלכו לעולמם – אלא שאלו לא היו חברים שלי. רקוץ׳ הפך בשנות היכרותנו לחבר, והיחסים הללו, שממוקמים בין האישי למקצועי, היו נדירים ואני חש אסירות תודה על כך.

מאיר רקוץ׳, רופא ואמן, איש שהצליח לחיות חיים של כמה אנשים ומת צעיר מדי, נולד בפריז וחי בתל אביב. במשך שנים רבות היה רופא שיניים שהתמחה ברפואת ילדים ורפואה ציבורית, ועמד בראש מחלקה יוצאת דופן בבית החולים שיבא. אל שדה האמנות נכנס לפני כשני עשורים, כאוטודידקט. הוא התמקד בצילום והחזיק בסטודיו בקרית המלאכה. את סבבי הטיפולים, ההבראה והנסיגה תיעד בחשבון הפייסבוק שלו בהתמדה ובעקביות. הוא לא חסך פרטים ואפשר למי שרצה בכך להיות אתו במקום שאליו מעטים כל כך מאפשרים להיכנס. בשנים האחרונות הפך את מחלתו למושא מחקר של ממש, וחווה אותה גם כמטופל, גם כרופא וגם כצלם.

מאיר רקוץ', "קורות העבר", 2022

לשמחתי ביקש ממני רקוץ׳ לאצור את תערוכת היחיד שלו ״אחרת, ללא שינוי״ שהוצגה בגלריה לאמנות באום אל־פחם בשנת 2020. בשלוש תערוכותיו האחרונות עסק במחלתו ו״מר מוות״ היה אורח מרכזי בהן, אך באופן ממזרי ומתוך עמדה מאופקת, אינטליגנטית להפליא, מרגשת מאד מחד אך לא רגשנית מאידך.

בתערוכתו "Morbidity & Mortality report" (אוצרת: רות פתיר, 2018) הציג גוף עבודות מגוון, מעט אקלקטי, בעל איכויות משחקיות, אשר הפגיש את הצופה עם גישתו יוצאת הדופן לחולי, תודעת זמן וגורל. בתערוכה בגלריה לאמנות באום אל־פחם הציג עבודות שמקורן בתקופה שבה בילה בתכנית שהות אמן באיסלנד, ושעסקו ביחסים סמיוטיים אך ליריים בין טקסטים מתוך מסמכים רפואיים לבין דימויי נוף ים ואפר וולקני.

בלב תערוכתו האחרונה עמדה "קטסטרופה בזעיר אנפין", במילותיו של רקוץ׳, מקרה מצער של מפח נפש. לפני כשנתיים, בעת נסיעה לאירופה להיוועצות רפואית, הציפה סערת גשם חורפית את חדר הקריאה של בית המשפחה בתל אביב. ספרים שחלקם היו אהובים ויקרים ללבו של רקוץ׳ נרטבו וספגו נזק בלתי הפיך. הם לקו ברטיבות ממארת וסופנית וברור היה שלא ניתן לעשות דבר עבורם. בין הנפגעים היו מונוגרפיות של שוש קורמוש, ניקי דה סן פאל, הירושי סוגימוטו ועוד.

מאיר רקוץ', "חקירה נוספת", 2022

הספרים הפגומים שימשו נקודת מוצא לתערוכה הזו, שנדמה שאך עזבה את הקירות. דפיהם הגליים, הדבוקים זה לזה, הנוקשות של הנייר שהתייבש, הפכו את חווית הדפדוף בהם לבלתי אפשרית. רקוץ׳ לקח אותם לטייל. הוא הציב אותם על אדמת מדבר באור שמש ראשונה, מניח אותם לפתחם של גלי הים הבאים והולכים, מקיים איתם אקט טקסי, כמעין מחוות פרידה. בלבה הפועם של התערוכה הוצב ספרו של הצלם היפני־אמריקאי הירושי סוגימוטו, The Day After, והוצג כשחול ים עוטף את כותרתו היפה והמצמררת, זו שהעניקה לתערוכה את שמה ומהדהדת כעת, עם לכתו, בעוצמה ובתוקף.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *