ביקורת

  • זרים בשום מקום

    "החלוקה הכרונולוגית והתמטית כמעט שאינה מאפשרת קשרים אסתטיים בין־נושאיים ובין־דוריים. עצם העובדה שזו הביאנלה הראשונה בשנים האחרונות שבה נכללו יותר אמנים מתים מחיים, עובדה שזכתה לביקורת חריפה עם פרסום רשימת האמנים, אינה בעייתית בפני עצמה. הבעייתיות היא שלא מאפשרים לאמנות לחיות". קרן גולדברג על ״Foreigners Everywhere״, התערוכה הבינלאומית, הביאנלה ה־60, ונציה

  • בַהיוֹת של תנועת מטוטלת: בין עקבות להיעדרם; בין מחאה למלחמה

    "בתקופה שבה כל יום הוא מטוטלת של תקווה ומוות, 79 ימי ההצבה יצרו תנועה גם ביחסי הגומלין שבין מסמניה למסומניה – הרחיבו אותם, צמצמו אותם וחוזר חלילה, ובכל מפגש תלו עליהם, כיאה לדימוי מרובד, קריאה דומיננטית אחרת שהיא תולדה הן של זמן והן של התרחשות חוץ־אמנותית". גל קוּסטוּריצה על התערוכה "עקבות" של עירית בראל בסן בגלריה בנימין

  • נטליה מתכתבת עם זורבובה

    ״זורבובה בתוך ציוריה היא גרה, וציורים אלו תורמים לעולם הרחב של "המדיום המתייחס לעצמו״. יאיר ברק על תערוכתה של נטליה זורבובה "חיה בציור"

  • השלם הבלתי אפשרי

    "אם יש מילה אחת שיכולה לדמות את תחושת החיפוש־גילוי־היעלמות שנרקמת בחלל התערוכה, תהיה זו המילה נטולת התרגום העברי Unfolding. התערוכה נוהגת כמגילה, שמהותה טמונה בהתחפרותה בתוך עצמה, סגירותה לצופה. הנעת האור, כמו גלילת הקלף, מאפשרת את התגלותו של פלח מן היצירה השלמה, ומותירה את המבט הכולל, הרחב, בלתי אפשרי." דורי בן אלון על תערוכתה של נורית דוד "קבר" בגלריה גבעון

  • הבלדה לקו המתפתל

    "עבודתה האמנותית, הן הציורית־רישומית והן הפיסולית, מתאפיינת בחזרתיות של אלמנטים, המשתחזרים ומשתכפלים כמו לאינסוף. הצורה הזו, הקו הלא ישר, היא היא 'הצורה שלה'. בעזרתה היא מייצרת עבודות עזות מבע, דשנות, מזמינות". קציעה עלון על תערוכתה של טסי כהן פפר, "מגדלי הזמן", בגלריה מאיה

  • בחייהם ובמותם

    "הפרחים לא מציעים התבוננות ביופי נאיבי, אלא ביופי שמקורו בכאב, בדריסה אלימה ואכזרית שנעשתה בלחץ והפעלת כוח לא מידתי. בהיותם שריד של פעולה אכזרית הם מציעים לנו להתבונן בסבלם של אחרים". דורי בן אלון על "טינקטורה" של רונית מירסקי בגלריה P8

  • למלא את החור שנפער

    "הביאנלה מציעה הזדמנויות לפגוש יצירות אמנות במקומות בלתי צפויים ותורמת לחוויה עירונית עשירה, ולחיבור קהילתי. היא מעלה שאלות חשובות על האופן שבו בני אדם חווים טראומה, על התגובות הקולקטיביות למעשי האלימות ועל הריפוי שבא בעקבותיהם. התערוכה מתקיימת בצל האירועים, וככל הנראה ייקח זמן עד שנוכל לתפוס ולהבין את הגודל והמשמעויות של החור שנפער". רויטל סילברמן גרין על הביאנלה הים תיכונית החמישית

  • למה לִיצֹור עבודת אמנות כשזה כה יפה לחלום עליה?

    "רשת ההתייחסויות אינה מרוקנת את העבר 'התולדות אמנותי' מתוכנו אלא מתגברת את מהותו ומחלצת ממנו את הממד הלירי של הרגש. כמו האופן שבו הוא מטפל בקו ובצורה, גם כאן מרק פושט את המטען המיתולוגי והדתי מהציור המערבי, ומשאיר את הצופה עם החוויה האנושית, פרוזאיות יומיומית". אסף פינקוס על תערוכתו של יוסי מרק "דיאלוג חרישי" בגלריה שלוש

  • לנשום עם יצחק רבין

    "האזנה לעבודת הסאונד של קיצ'לס מעניקה חוויה רגשית ומוסיקלית מיוחדת במינה, שמחלחלת וצומחת אל הפוליטי והאתי. למרות השפה האנגלית, זר לא יבין זאת: העצב, הקינה והמלנכוליה שמוטמעים בדיבור הפוליפוני שטווה קיצ'לס קשורים לשבר העמוק של הישראליות כולה". טלי תמיר על עבודת הסאונד "רוחות" של דניאל קיצ'לס

  • מפולת תלת-לשונית

    "רוצים לייצר פסל כללי על אותיות ושפות? אוקיי, אהלן וסהלן, זו עבודה לגיטימית (אם כי סתמית נורא בהקשר ובמיקום). אבל אם רוצים לדבר על רעיונות קבליים שנותנים משמעות מיתית ומיסטית לאותיות ומילים – הרעיונות האלו מדברים על השפה העברית ואין צורך להכניס להם אותיות בשפות אחרות". דוד (דוכי) כהן על עבודת הקבע של מיכה אולמן בגן הספרייה הלאומית

  • שְׁתִיקַת הַלָּבָן, הַזְּמַן שֶׁלִּפְנֵי הַזְּמַן וְהַכְּתָב שֶׁלִּפְנֵי הַכְּתָב

    "דממת המוות של גדמי הגזעים והענפים המקובעים על קיר מנוגדת לכאורה לשמה של התערוכה, אבל רק לכאורה, שהרי התערוכה הזו נעה ומניעה את המבקר בה במנעד הקיומי הנצחי בין מעלה ומטה, בין עמידה בגובה לבין סכנת נפילה (ומוות) מתמדת; בין השבריריות הקיומית של בני אנוש לבין כוחות הטבע הקדומים". בת־שבע דורי על תערוכת היחיד של נדיה עדינה רוז "ברעש נפילת הענפים"

  • ברווח שבין המילים

    "רצף מסחרר של דימויים מכל מני סוגים ובכל מני מדיות, שמתחברים ולא מתחברים, שעוברים מאחד לשני לשלישי עד שאתה פוגש דימוי שמפעיל אותך. בדיוק כמו אייטם קורע לב בחדשות או סרטון מרגש של מפגש בין משפחות, לרגע אחד משהו בפנים נשבר". דידי כליפה על התערוכה "שמיני עצרת" במוזיאון תל אביב

  • השכבה הסמויה של המציאות

    "אלקלעי מציג את הגשר המסיבי בכתמים נוגים ואת הפיגומים הסובבים אותו בקווים עדינים אינסופיים. המפגש בין הקו המפורט והכתמים המרוחים ביד נדיבה הופך את ההדפסים לעבודות שבהן הרישום העמלני והתנופה מטעינים זה את זה בכל מבט מחדש, ונותן לדימויים איכות מלנכולית רגישה", ידידיה גזבר על תערוכתו של אסף אלקלעי

  • תמיד פציעה בהשהיה

    "החיתוכים של פרומקין אינם אקספרסיביים בהכרח, אלא יוצרים צורות מוגדרות ומתוכננות, שמשורטטות מבעוד מועד, ולאחר ניסיונות על חצאי גיליונות הם מועתקים אל הנייר העצום העוטף את החדרון בסדנאות האמנים. בדומה לציור, גם כשהחיתוך מתוכנן הוא תמיד חד פעמי, ולכן גם גורלי". דורי בן אלון על "נופל הלילה" תערוכת יחיד של רחל פרומקין בסדנאות האמנים

  • הצייר הוא שחיין

    "מה קורה למתבונן כזה כאשר הוא נכנס אל הסטודיו, המרחב שבו מתרחשת הפעולה הפרשנית? אפשר היה לדמיין תהליך לימוד ארוך ומתיש, לימוד שהוא מטרה בפני עצמה, לימוד שפה חדשה, כשלבסוף הפעולה היוצרת מכילה את כל הידע שנצבר ומגישה אותו באמצעות הקנבס, פעולה שתאצור בתוכה את כל משקעי הלימוד. לא כך אצל הירשפלד. כאן הלימוד הוא פעולת השחייה עצמה". יעקב צ. מאיר על תערוכתו של יונתן הירשפלד "חיי יוסף"

  • הציור יצא לחופשי

    "אך מהותי יותר הוא שהידיים של גטר אינן מעבירות תוכן כזה או אחר, ואינן מביעות דבר. אלו ידיים שנמצאות בתואם מושלם עם הליך הייצור שלהן, עם הצבע הנגרר על הבד, עם החומריות של הציור שממנה הן עולות אל פני השטח. אלו ידיים שהאיבר המהותי להן הוא היד המציירת, ולא העין הרואה". אפרת ביברמן על תערוכתה של תמר גטר "פיעל"

  • מלכת השושלות

    "אולם, אין מדובר בהשתקפות במראה רגילה אלא במראה של שושלת. דה פריס משתמשת בתחבולות של שילוב והרכבה כדי לנוע בחופשיות יצירתית ולייצר סביבה מטריארכלית שהדמויות־האובייקטים המאכלסות אותה שונות אחת מהשנייה אך מכילות את אותו די־אן־איי". דניאל אוקסנברג על התערוכה ״חור תולעת״ של רותי דה פריס במוזיאון נחום גוטמן

  • הנתיב שבו אנו משתוקקים

    "על פי שם התערוכה, נתיבי התשוקה של יקותיאלי סוללים דרך בשדה מוקשים: שדה המוקשים שהוא הארץ הזו. יש כמה סדרות בתערוכה הזו וכמה עבודות בודדות, והמוטיב המרכזי קושר בין קווי גבול לסימני צלקת: יקותיאלי מציג במרכז החלל סדרת צילומי צלקות שנראות כמו קוים, ומהם מפתח את הרעיון". ידידיה גזבר על תערוכתו של אדם יקותיאלי, "Desire Path Pushing Through a Minefield"

  • הדרמה של הכח

    "הגודל והרצינות של ההדפסה כמו מבקשים להיות אנדרטה לגבריות סטריאוטיפית, גבריות שמקדשת את הגוף השרירי, החזק והמיליטנטי. לא מתוך זלזול ישיר במודל הזה אלא מתוך הבנה אמתית שהוא אינהרנטי לתהליך הולדת של גבריות רכה יותר". דידי כליפה על תערוכתו של אריאל הכהן "הכח"

  • קול מיכאל על המים

    "כי מה פירושו שאדם בא בטענות כלפי האלוהים? שסופי טוען כלפי האינסופי? לשם מה? למי זה בכלל מועיל או את מי זה מחכים?". אלברט סוויסה על תערוכתו של מיכאל בן אבו בגלריה אשכילה