כתבות מאת בילו בליך

  • מפלאייר לקרוקודיל

    מפלאייר לקרוקודיל

    “כלי עבודה ‘קרים’, המייצגים עולם של תכלית ויעילות, מתגלים מחדש כמעין יצורים וצמחים אורגניים מן הטבע: כריש, תרנגול, דג, אווז, ברושים וצורות אחרות. כיצד מכשיר שנועד לפעולה שימושית הופך, באמצעות שיבוש מכוון של מבנהו, לצורה אוטונומית הרחוקה מן המקור אך ממשיכה לשאת את עקבותיו?”. בילו בליך בעקבות “ארגז כלים”, תערוכתו של חגי תמיר שהוצגה בגלריה לאמנות רמות-מנשה

  • “גילוי והסתרה שאין לה התחלה או סוף”

    “גילוי והסתרה שאין לה התחלה או סוף”

    “המיצב בנוי כמבנה סטטי, קבוע, אך באותה עת מייצר תנועה. לא קל לפענח את המיצב, והוא מכוון את הצופה לפרשנות והתרשמות אישית: לחוויה, לזיכרון, למה שמוכר לו ולמה ששונה, כמו מעין מבחן כתמי רורשאך שמשאיר לצופה מרווח לגלות דרכו את עצמו או את השבר בזמן הנסתר, האישי”. בילו בליך על תערוכתו של נדב ויסמן במוזיאון פתח תקווה

  • “הביאנלה האוטונומית לאמנות” ומהפכת התמ”א – אוקסימורון

    “הביאנלה האוטונומית לאמנות” ומהפכת התמ”א – אוקסימורון

    “בבניינים החדשים מעצבים “גינות מורמות ומוקטנות” בתוך מעקות בטון, ללא קשר ישיר עם האדמה, והרחוב מקבל דופן כחומה הקוטעת את רצף הרחוב לבניין. הסביבה החדשה אנטי־אקולוגית, אינה ירוקה כפי שהייתה בעבר. זו בניה זולה שנועדה לעשיית רווח רב. ניתן לשפץ, לתחזק את הבניינים הקיימים, ובמקרה הרע להוסיף קומה אחת או שתיים, אבל למה להרוס?”. בילו בליך על התעלמותה של הביאנלה האוטונומית לאמנות מהמרקם העירוני שמקיף אותה