גופים מנותצים: עלי צ׳רי בבורס דה קומרס

במבנה העגול של הבורס דה קומרס, המוזיאון הפרטי של אספן האמנות פרנסואה פינו הממוקם במרכז פריז, הגוף והראש מסתחררים. כשמסתכלים מעלה ביום בהיר השמיים הכחולים מגיחים מבעד לכיפת הזכוכית הגדולה, והפרסקו הענק שמתחתיה הופך אותם לשמיימיים במיוחד. השילוב הארכיטקטוני בין הישן לחדש, בדמות תוספות בטון מינימליסטיות אך בעלות נוכחות שביצע האדריכל טדאו אנדו בתהליך הסבת המבנה למוזיאון, מרגש. כשביקרתי החלל הוצף במוזיקה דרמטית, קול ששר “This is a God Dream” חוזר ומהדהד. פתאום הקול הזה נשמע מוכר.

החוויה מתחילה להיצבע בצבעים אחרים. הקול ששוטף את החלל הוא Ultralight Beam, שיר של קניה ווסט. כבר לא כל כך נשגב. הוא מלווה את העבודה הברוטלית של ארתור ג׳אפה Love is the Message, the Message is Death (2016) שמוקרנת על מסך ענק. בין קטעי וידאו שונים של פרוטגוניסטים שחורים ידועים ואנונימיים מגיחה מדי פעם שמש לוהטת. הכל – אהבה, אלימות, כסף, חיים, מוות – מתרחש תחת חסותה.

בורס דה קומרס, צילום: נעה ויסברג

השמש עגולה והזכוכית הגדולה עגולה והסחרור עצמו עגול, ואולי כשמניות עפו כאן באוויר, בימים שהבורס היה באמת בורסה, הן הסתחררו מטה בצורה מעגלית. גם גוף היצירות החדש של עלי צ׳רי (נ. 1976), אמן יליד ביירות שחי ועובד בפריז, מוצג במעגל. כאן הסחרור מאט והופך להליכה מדודה בין 24 אסמבלאז׳ים השמורים בוויטרינות עץ מאורכות. הם מוצגים ברוטונדה של הבורס, מסדרון מעוגל שנוצר בין קיר הבטון הפנימי לקיר המעוטר החיצוני.

צ׳רי יוצר עבודות קולנוע, וידאו, פיסול ומיצב. כמי שחי בלבנון בזמן מלחמת האזרחים וחווה את צמיחתה של סצנה אמנותית משגשגת בשנות ה־90, הוא בוחן את האופן שבו האלימות מופנמת בגוף ובנוף. ביצירתו הוא מזהה את ההיסטוריה של הארכיאולוגיה כסיפור של אלימות קולוניאלית. הוא טוען שאחרי האלימות מגיעה המפלצתיות, וכאמן הוא מבקש לא להוסיף לעולם עוד אלימות מיותרת אלא לדון במצב שאחרי־אלימות (post-violence). על אף הקריירה המצליחה בפריז, חייו עדיין נעים ונדים בין האלים לפוסט־אלים: הוריו מתו כתוצאה מהפצצות צה״ל בביירות בנובמבר האחרון.

עלי צ'רי, מתוך התערוכה: Corps et âme, 2025, צילום: נעה ויסברג

בראיון לניו יורק טיימס שהתפרסם לפני כחצי שנה, העיד על עצמו צ'רי שהוא אובססיבי למכירות פומביות. הוא רוכש בהן פריטים ופרגמנטים שונים ואז מצרף להם איברים פיסוליים: עיניים ירוקות לפנים מעץ, מעמד לבן התומך בראש שכוב, צווארון מסמרים לדמות מאובנת. ״ההרכבות שאני יוצר בסדרת הפסלים שלי מבוססת על אופן של סולידריות בין גופים שנותצו, רוסקו וחוללו, ויוצרים קהילה על ידי התכתם יחד״, הוא אומר. ב״הרכבות״ (grafts) הוא מתכוון להרכבות מהסוג החקלאי, במהלכן מוצמד אל עץ מזן אחד (המכונה כנה) ענף של עץ מזן אחר (המכונה רוכב) שנקלט אליו וממשיך לתת פרי. היסוד המטריד והפרנקנשטייני ביחסי כנה–רוכב, שנובע מהכפירה בכוחות הטבע, מתבטא בהצלחה באסמבלאז׳ים הסוריאליסטיים שנוטים להכליא בין דימויים של חלקי גוף. מה שמוסיף עוד יותר לתחושה הזו הם הכיתובים בצרפתית על חלק מהויטרינות: ציטוטים מתוך סרטו של ז׳אק קוקטו "דמו של משורר" (Le Sang d'un poète, 1932), שבמהלכו פסלים ויצירות אמנות מתעוררים לחיים. מספר הוויטרינות, 24, אינו מקרי אם כן אלא מתייחס למספר הקולנועי של פריימים לשנייה. חוקרת הקולנוע לורה מאלווי דנה בספרה ״מוות 24 פעמים בשנייה: להקפיא את התמונה הנעה״ במשמעויות של הקפאת הדימוי בקולנוע נוכח המעבר לקולנוע דיגיטלי. אולי גם הוויטרינה מקפיאה דימויים בזמן?

עלי צ'רי, מתוך התערוכה: Corps et âme, 2025, צילום: נעה ויסברג

הגופים המנותצים והמחוללים שזכו לענפים חדשים הזכירו לי את מניפסט הסייבורג מאת דונה הארוויי (1985): ״זמננו שלנו, בסוף המאה העשרים, הוא זמן מיתי. כולנו כימרות, פיתוחים תיאורטיים ומעשיים של הכלאות של מכונות ואורגניזמים – אכן, כולנו סייבורגים. הסייבורג הוא האונטולוגיה שלנו״. ¹ האם אנחנו עצמנו, הגופים שלנו, אסמבלאז׳ים? מבנה מפואר עם תוספות בטון? עץ שהולחם אליו ענף זר? התבוננות במפלצות הכלואות של צ׳רי מעלה תהיות מהסוג הזה.

הסחרור כבר פסק לחלוטין והאור השמיימי נעלם גם הוא. בחדר המכונות ההיסטורי בקומת המרתף מסתתרת עוד עבודה, העבודה ה־25. דמות נמוכה וארוכת ידיים, עוטה מסכה מקורננת שמוצאה במאלי שבמערב אפריקה. בין המכונות הדוממות היא מוצבת כמו פוחלץ בתוך דיורמה במוזיאון טבע. הצל הכהה שהיא מטילה על הקיר גם הוא חלק מהעבודה. במיתולוגיה היוונית הכימרה הייתה מפלצת בעלת ראש של אריה, גוף של עז, וזנב של נחש. צ׳רי מזכיר כי למילה ״מפלצת״ בערבית שורשים אטימולוגיים שמתרגמים ל״זה שאינו דומה לעצמו עוד״. הכימרות שצ׳רי מקים עלינו מצליחות לספר סיפור על החברה האנושית, על נטיותיה המפלצתיות בגוף ובנפש דרך שפת האמנות העכשווית. אין רלוונטי מכך ל־2025.