ביקורת

  • בעיות השפה

    ״בעיות השעה״ היא תערוכה שמכירה בבעיותיו של הדיון האמנותי הפנימי, אך תובעת את הלגיטימציה להמשיך לפתחו. עניינה אינו שאלת הדימוי הפוליטי מול הדימוי הלא-פוליטי, אלא האופן שבו המערכות הפוליטיות והאמנותיות יוצרות חסימה הדדית

  • היה היה פליט

    "בימים אלו כל דיון ביצירה אמנותית עלול להיראות תפל, חלש ומנותק. אך דווקא משום כך תערוכתה של אלהם רוקני, המציעה זווית רעננה והומוריסטית על יחסי האמן-פליט, חשובה במיוחד". קרן גולדברג על תערוכתה של אלהם רוקני, "שבעה עבד אל-כרימים", במרכז לאמנות עכשווית, תל-אביב

  • חדר הפלאות של בית הגפן

    "מסר מציעה מבט נטול יומרות או גימיקים פוליטיים, המציג את מעשה האמנות כמהרהר, משוטט, מלקט וממפה, בלי לחרוץ דין. זו גם חולשתה של התערוכה". גילי סיטון על התערוכה הקבוצתית "איסוף עצמי" בגלריה בית הגפן, חיפה

  • הרצליה של פרטים

    "עברון משתמש בפרטי הבניין ההרצליאניים כחומרי עבודה לאוצרות שמארגנת את הלקסיקון העיצובי העירוני ומסרבת להותיר אותו במישור הדקורטיבי. התערוכה מזמינה מחקר מחודש, שייתן מקום של כבוד לפרטי המרחב, ולא רק לאלו שאיתנו כבר מאות שנים". ביקור ב"רחוב בזל 54", תערוכתו של אסף עברון במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית

  • סודו האפל של הציור האחרון

    "צריך ללכת דרך כל התערוכה המפוארת הזאת כדי להגיע, ממש לפני הסוף, לציור יוצא דופן, 'דיוקנה של ז'אן היבוטרן' מ-1919. אוצרי התערוכה לא תרמו כל הסבר לעבודה הזו, אבל אפשר לחוש את חדוות החיים והעצב של הצעירה בהריון". רם אהרונוב ביקר ברטרוספקטיבה של מודיליאני בטייט-מודרן

  • הדיבוק הבא

    "מה שבטוח, המופע על 'הדיבוק' הוא דיבוק בעצמו, החייאה של עולם, שפה ומסרים שכביכול מתו, שבאים להגיד לנו כמה דברים דחופים על עצמנו בכלל ועל היחס בין תרבויות שהושארו מאחור והתרבות העכשווית". אפי בת-אילן על "הדיבוק 1937–2017", יצירתם של עדי קפלן, שחר כרמל וקבוצת סלה-מנקה

  • לא תעשה לך דימוי ישיר

    "מדאיג לחשוב כי 'הבהילות האופיינית לרגע העכשווי' היא למעשה הבהילות לאוורר את המחסנים ולערסל את הסחורות באור השוק המנומנם, ובו בזמן לגדר סביבו את הטעם החדש בשכונה". רועי זנדר על "בעיות השעה", תערוכה קבוצתית שאצר דורון רבינא בביתן הלנה רובינשטיין, תל-אביב

  • כן בבית-ספרנו

    "הפרפורמרים נדמים כמי שכפאם שד. מבטיהם החודרים אל תוך עיני הקהל מתגבשים לכדי מבע מבעית ואל-ביתי, שכמו מבקש לחשוף את תהום היצרים והחרדות המתחבאת מתחת למעטה היומיומי של הטקסטים השגורים במערכת החינוך". אדם יודפת על "בעיות מילוליות", אופרה שכתב אורי עגנון

  • הקלות הבלתי נסבלת של הרכבת הקלה

    "ניתן להגדיר את האסתטיקה של עוזיאל כ'דלות החומר גרסת המאה ה-21', אך עוזיאל אינו משתמש בחומרים דלים מתוך רצון עז לביקורת חברתית, אלא מוצא בהם פתח למשחק על הווי היומיום". קרן גולדברג על "רכבת תחתית", תערוכתו של שי-לי עוזיאל בבית האמנים בתל-אביב

  • הגשר הצר מאוד של שי-לי הורודי

    "טווח הפעולה של עבודות 'בוגדניות' מסוג זה מתגלה רק כאשר בוחנים אותן בהקשר שבו נוצרו. במקרה של הורודי מדובר ראשית בהקשר העשייה שלה, שכלל גם פרסום ביקורת על תערוכה פיקטיבית במגזין 'תוהו', כמו גם השתלטות על פרופיל הפייסבוק של סתר". קרן גולדברג על "מדוע המצאתי את שאול סתר"

  • ניסיון לרצח המונים שנגמר בירייה ברגל

    "הורודי לא הסתפקה בחשיפת המהלך והתעקשה לפרסם את המכתב המדובר, שהפך לבמה לשורה ארוכה של הטפות מוסר שחצניות ויהירות, המזלזלות באינטליגנציה של הקוראים והאמנים". גילי סיטון מגיבה לאקט ההתחזות למתחזה למבקר האמנות שאול סתר שעליו הכריזה שי-לי הורודי במכתב למגזין "תוהו"

  • מושא המבט הכובש

    קרן גולדברג על שתי תערוכות במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית: פרויקט הסאונד השאפתני והבעייתי של גיא גולדשטיין, "Freigedank" ("החופשי במחשבותיו"), ותערוכת הווידיאו המורכבת והאמיצה של נועה גור, "דרכי נראות", המפרקת את המשולש הקדוש צופה-יצירה-אמן

  • אמא-ג'ניישן

    "ניתן לחשוב על החלום שמציגה גפני כחלום פרוידיאני קלאסי, המתפרש כידוע כהמחזה של הגשמת משאלה: שלט עם הכיתוב gination מקבל את חלקו המשלים עם הצטרפותה של מאיה הלבושה בחולצה עם הכיתוב Ima. ה-imagination מיוסד והופך לדבר כשלעצמו". אורי אליס על "עתידים", המיצב של טל גפני במובי, מוזיאוני בת-ים

  • מרד הממזרים

    "'ממזרים: סימון ומחיקה', אחת הדוגמאות החזקות לאמנות אקטיביסטית בישראל, מבקרת את האופן שבו הממסד הדתי האורתודוקסי, הפועל בישראל מכוח החוק המדינתי, משליט את האג'נדות הפטריארכליות שלו על אזרחיות ואזרחי המדינה". דוד שפרבר על התערוכה "ממזרים: סימון ומחיקה", הביאנלה של ירושלים לאמנות יהודית עכשווית

  • לצאת החוצה, להישאר בבית

    "בכל פעם שמנדלוביץ יוצאת או חוזרת נראה שמבטיה משתנים – הן המבטים לתוך עצמה והן המבטים שהיא מישירה אלינו. כמה מהפעולות חוזרות על עצמן ואחרות משתנות, ובין רגעים של קצוות פרומים ישנם רגעים רבים חזקים ומדויקים". עדי ארגוב על "42 כניסות", פרפורמנס של קרין מנדלוביץ בגלריה של עודד שתיל

  • הירסט על הירסט, אבל באיזו עוצמה!

    "כי מן המים משיתיהו. כך ניתן להכתיר את מפגן העוצמה של חביב הטייקונים, שמימן בעצמו את הפרויקט בעלות של 65 מיליון דולר. נכנסתי לפונטה דלה-דוגאנה בדעה קדומה והסתייגות חברתית-פוליטית מן האמנות של חביב המיליונרים הנובורישים, ונכבשתי". ההיסטוריון יאיר ברק על "אוצרות מן הספינה הטרופה לא-תיאמן" של דמיאן הירסט בוונציה

  • "כאשר אשתי מדגמנת עבורי, לאחר שלושה ימים היא לא נראית עצמה"

    "ג'קומטי ידוע ביחסיו הקרובים עם המודלים שלו. לכן, בין השאר, לעתים רחוקות היה שבע רצון מהתוצאות. הוא טען שהתוצאה חסרה דמיון וקרבה למודל, ולכן היה חוזר ומפסל אותו מודל שוב ושוב". על הרטרוספקטיבה לג'קומטי בטייט גלרי, לונדון

  • מאוּבן מודרני של חיי היומיום

    "הבד הטבול במלט, שעטף כיסא בעבר ועתה שוליו נשרכים על הרצפה, יוצר רושם, חזק ושברירי כאחד, שהכיסא מרחף; חזק משום חומר הבניין שלו, ושברירי בגלל הידיעה שה'כיסא' הזה לא יוכל להחזיק כמעט שום משקל. כך מנכיחה העבודה את שבריריותו של החוזק ואת עליבותו של הכוח". דוד כהן על תערוכתה של שרון פזנר, "חתום", בגלריה זומר, תל-אביב

  • אזורי חרדה כה מפתים

    "הפער בין התכנים המטרידים לייצוגים הצילומיים המרהיבים מעורר תחושה של בלבול או חוסר אוריינטציה. ייתכן שזו הכוונה המרכזית של התערוכה כולה; היא מתקיימת במציאות מסוימת ובו בזמן נעדרת מאותה המציאות ממש". חגי שגב על תערוכתה של אורית ישי, "Deer Country", בגלריה העירונית לצילום של פראג

  • "תראו, אפשר להתחיל לראות משהו!"

    "בעונת המלפפונים העמוסה לעייפה בתערוכות קבוצתיות בגלריות המסחריות, שלרוב מסתכמות בגיבוב של עבודות זמינות מהמחסן, דווקא חלל לא מסחרי כמו מקום-לאמנות מציג תערוכה קבוצתית שמציעה הקשרים פנימיים קוהרנטיים ומשרטטת מהלך משמעותי". קרן גולדברג על "דברי עצמות", מקום-לאמנות, תל-אביב