חיים דעואל לוסקי

  • התחמקות מהפרדיגמה היוצרת

    ״התערוכה אינה מבקשת להעמיד לדין נאשמים בתהליך היצירה או בתיווכו, אלא דווקא מתמקדת בסובייקט הצופה, ובמצב התודעתי האופף אותו בעת תאונה, או בעת צפייה באמנות: כאשר הזמן עומד מלכת אך הכול קורה מהר מדי״. קרן גולדברג על התערוכה ״עסק ביש״ שאצרה דלית מתתיהו במוזיאון ת״א

  • שם את נפשו בכפם של העצים והאבנים

    "גרשוני מעלה שאלה: כיצד ניצור תנאי אפשרות לתערוכה שמבקשת לא להראות ולא להציג משהו בשביל מישהו – אלא משהו בשביל משהו, בשביל 'אחר' שמעבר להמשגה האנושית". חיים דעואל לוסקי על "כילו 3", תערוכתו של נמרוד אלכסנדר גרשוני, שהוצגה בגלריה גבירול בתל-אביב

  • החשיכה הנראית של חיים דעואל לוסקי

    "הדין-וחשבון שחיים, בעזרתה של רלי, מנסה לתת על המקום הזה שבו האור חודר ללשכה האפלה ועל האופן שבו הוא מושהה ונספג בחשיכה הוא דין-וחשבון לא רק מרתק, אלא גם פוטנטי מאוד, ומפתה להחיל אותו על אזורים נוספים, תחומי ידע והתנסות שונים". שרון אס במחווה לספר "צילום אופקי"

  • היסטוריה קצרה של צילום בזמנים חשוכים

    את המצלמות שיצר חיים דעואל לוסקי נכון לתאר בתור מכשירים איקונוקלסטיים. הם לא מנתצים דימוי זה או אחר אלא את תנאי האפשרות לייצורו של דימוי אחד מזהה ומזוהה.

  • היסטוריה קצרה של צילום בזמנים חשוכים – חלק ה׳

    לחלקו הקודם של המאמר >>> המפץ הגדול ומשטר הראייה הריבוני–קנייני–אינסטרומנטלי חשיבות פרויקט המצלמות של דעואל לוסקי היא בכך שהוציא את הצילום מתוך הקופסה השחורה שבה הוא הוטמן כטכנולוגיה. המצלמות מנכיחות את הצילום כמערך יחסים לא מקובע שבמסגרתו הפקת תצלום היא רק אופציה אחת. כל רכיב של המצלמה עובר פרובלמטיזציה ומאבד את מעמדו כפתרון היחיד לטובת […]

  • היסטוריה קצרה של צילום בזמנים חשוכים – חלק ד׳

    לחלקו הקודם של המאמר >>> זירת הרצח כמה שנים קודם לכן, ב-1995 כאשר ראש ממשלת ישראל יצחק רבין נרצח, פניתי לדעואל לוסקי וביקשתי ממנו להפעיל מחדש את מצלמת צפון–מזרח–דרום–מערב (צדמ"מ) ששימשה אותו בשנת 1992 בקו התפר בירושלים.53 רצח רבין נחווה כרגע מטלטל. התפתינו להאמין שהסכמי אוסלו היו רגע של מפנה, ולא השכלנו לראות שהם נחתמו […]

  • היסטוריה קצרה של צילום בזמנים חשוכים – חלק ג׳

    לחלקו הקודם של המאמר >>> לא בלחיצת כפתור הקופסאות שדעואל לוסקי בונה עבור מצלמותיו שחורות ברובן. אך אלה אינן קופסאות שחורות. הן אינן מארזים של מכשיר שאופן פעולתו מוכר ליצרן ולמפעיל, ואפשר להציגו וללמדו, בקלות יחסית, כדי להשיג תוצאות ידועות מראש. התצלומים שמצלמות אלה יוצרות אינם קריאים בהכרח, ואינם יכולים להיחשב כייצוגים מזוהים של אנשים, […]

  • היסטוריה קצרה של צילום בזמנים חשוכים – חלק ב׳

    * לחלקו הראשון של המאמר >>> בין יתר ההבדלים בין שתי הפנורמות אפשר למנות את מיקומו של הסובייקט. הפנורמה האופקית מנכיחה בדימוי המצויר את מיקומו של הסובייקט המתבונן – תייר העומד על פסגת הר ומתבונן בנעשה סביבו. הפנורמה האנכית לעומת זאת, מייצרת רצועה ארוכה ונדרשות כמה וכמה רצועות על מנת להשלים מעגל פנורמי היפותטי. גם כך נצרך הצופה […]

  • העולם לא כרצון, אלא כדימוי

    "הצילום, היקום הצילומי, ההשלכה חסרת המצפון הזו, היא העיקר של הפילוסופיה הפלוסרית, היא האתיקה של ה'תלות המתווכת, הדימוי או הצילום שהוא ההופך את העולם לבר-תפיסה'". מחשבות בעקבות הספר "לקראת פילוסופיה של הצילום" של וילם פלוסר.

  • היומיום כסימולקרה של התמונה

    עבודתו של ג'ף וול נוגעת במציאות הנוודית החדשה בעידן הדיגי-דימוי. מחשבות בעקבות תערוכתו של וול במוזיאון תל-אביב.

  • הצילום אחרי הסימולקרה

    הצילום על הופעותיו השונות הוא מה שמעורר את הטראומה של המציאות העומדת מולו. היא האובדת בחוסר הידיעה איך או במה הוא ישתמש הפעם על מנת לעשות בה מעשים מגונים למיניהם.

  • בצלם

    "Reality Trauma וההיגיון הפנימי של הצילום", בעריכת חיים דעואל לוסקי, משרטט קווי מתאר החורגים מהדיון השגור בשיח על המדיום, ומתייחס לצילום כאל כושר שכלי שיש לו זיקה ישירה לניסיון האנושי הטראומתי.

  • דיוקן ההוצאה להורג

    "הקושי להכיר בזוועה אינו נובע רק מכך שזו אינה מותירה בתצלומים חותם חזותי, אלא גם מכך שכאשר המצולם הוא פלסטיני, אין הוא מופיע כאדם הקורא קריאת חירום בשעה שעומדים להוציא אותו להורג ללא משפט".

  • הזמן של הדימוי

    הטעות של ההיסטוריציזם נעוצה בהנחה שהדימוי שריר וקיים, שמשעה שהוא מופיע הוא נחקק לעד, שהוא נצבר. אבל הדימוי איננו נייח, אלא הוא הפצעה של מה שיכול לֹאבד.

  • להימחק ולהישאר בעת ובעונה אחת

    "מהי מינוריות כשאמנות השוליים עולה מאות אלפי דולרים ומוצגת במקומות ובהיאחזויות היקרות ביותר בערים הגדולות"? סיון שטאנג משוחחת עם חיים דעואל לוסקי על "תערוכה מינורית" שאצר בגלריה המדרשה.

  • לראות מבעד לחרכים

    המצלמות והתצלומים שמייצר חיים דעואל לוסקי מייצגים מניפסט ויזואלי בהתהוות; בחינה והצהרת כוונות לגבי האפשרויות של הצילום והמוגבלויות של המצלמה והצילום ההגמוניים.

  • מצב המושלכות הבסיסי

    "באמנות העכשווית תהליכי הייצור עצמם מהווים אידיאה, והם עומדים במקומה של הרמוניה עליונה, חסרים מקום ומנועים מכל התחייבות לזמן או לשפה קונקרטים". על אורי ניר, גיא בר אמוץ ומשל המערה.

  • כזה כאילו

    שתי תערוכות עוסקות במימד הפוליטי הגלום בצילום – האחת באמצעות חשיפה שמכסה על קוצר ראות, והשנייה במיסוך שמבקש לחשוף.

  • אמנות כדמיון אזרחי

    את התערוכה “תצלומים שלא צולמו” שאצרה אריאלה אזולאי בגלריה "זוכרות", ניתן לנתח דרך פריזמות שונות, ובעיקר דרך שאלות על תיעוד, היסטוריה ופעולה פוליטית. אך במקביל לשאלות שהיא מעלה, “תצלומים שלא צולמו” היא קודם כל דוגמא לחשיבה אוצרתית רדיקלית שמרחיבה את גבולות השיח האמנותי ונדירה כל כך בשדה האמנות המקומי. אזואלי מציבה אלטרנטיבה לא רק לשיח […]

המלצות מרחבי הרשת