כתבות מאת בועז לוין

  • שיק רדיקלי

    "הסדרה 'שיק ג'ראח' מציעה גרסה כנה של הדינמיקה הפוליטית של מחאות. ברעם השתתף במחאות והוא חלק מובהק מהקהילה שתיעד. גם הוא 'מסובך' בעניין. תצלומיו הם, במידת מה, בחינה עצמית. התלונות נשמעות, אך המחאה מוצגת גם כחלק משגרה, עבודה, לא רק פעילות פנאי". בועז לוין על "שיק ג'ראח", עבודתו של גלעד ברעם.

  • מאורת הארנב של תומס פינצ'ון

    "פרנויה היא השום במטבח החיים, לעולם לא תדע ממנה שובעה", אומרת גיבורת "Bleeding Edge", ספרו החדש של תומס פינצ'ון, שדור שלם של סופרים אמריקאים גדל על ברכיו והשפעתו ניכרת בכל עבר. הוא מועמד קבוע לזכות בפרס נובל לספרות, ואצלנו? גורנישט.

  • בצלם

    "Reality Trauma וההיגיון הפנימי של הצילום", בעריכת חיים דעואל לוסקי, משרטט קווי מתאר החורגים מהדיון השגור בשיח על המדיום, ומתייחס לצילום כאל כושר שכלי שיש לו זיקה ישירה לניסיון האנושי הטראומתי.

  • זהירות מהסימפטומים

    יצירתו של וואליד ראאד היא דוגמא לאמנות שחושפת את האופן בו "תשתיות" תרבותיות נבנות מלמעלה ונפרשות לרוחב, תוך דחיקת אופני עשייה ומסורות שונות. גם האמנים המוחים יכולים ללמוד מכך.

  • כיצד לחלק אחד לשניים?

    ירושלים אינה אחד וכנראה שאפילו לא שניים, אלא ריבוי. הכרה דיאלקטית של ירושלים תתאפשר רק מתוך הכרה בפנים השונים שלה ובאופן בו הם שוללים זה את זה אך גם תלויים זה בזה.

  • מעולם לא היינו צעירים

    "משמעותה של העכשוויות היא קיבוע של מצב, הווה, ממנו לא ניתן לחרוג. לפיכך השאלה אינה מדוע האמנות הצעירה אינה מוצלחת אלא כיצד ניתן להיעשות צעירים ולמרוד בהווה המתמשך". דברים שנאמרו בכנס "תרבות הצעירים" בשנקר.

  • אמנות מהגלות – אקספוזיציה

    המקום המרכזי שפעולות איקונוקלסטיות תופסות בתרבות העכשווית הוא הוכחה ניצחת להישרדותה של החוויה האסתטית. הרחק מהחוויה החושית הסקפטית שאנו פוגשים לעתים כה קרובות בעולם האמנות ממשיכים דימויים לפגוע, להיפגע ולקחת חלק פעיל בלב המאבקים יומיומיים. חוויות מכנס כתיבה על אמנות בברלין ומתווה לטור חדש.

  • הקוד של הארווי

    משבר אינו כשל אלא יסוד בסיסי בכלכלה הקפיטליסטית. מה קורה כשכלכלנים מתעקשים לעודד שלושה אחוזי צמיחה בשנה, ואיך זה קשור לאמנות? על ספרו של דיוויד הארווי "מסתורי ההון".

  • הציור קודם לתיאוריה (ומכונן אותה) – על עבודתו של לארי אברמסון

    את הטקסט הזה כתבתי לאורך זמן. הגרסה הראשונה נכתבה באטיות, בעקבות תערוכה קטנה בגלריה גורדון. היא נערכה מספר פעמים ומעולם לא פורסמה. לאחרונה החלטתי לצרף אחרית דבר שעוסקת בתערוכה הנוכחית של לארי במוזיאון תל-אביב. מטבע הדברים כתיבתי השתנתה, התעצבה ופנתה לכיוונים אחרים, אך משום שהטקסט גם הוא עוסק בזמן, במבט לאחור ובשיבה אני מקווה ששינויים […]

  • אמנות ירושלמית ורוחות רפאים אחרות

    מהן השלכות השכחה? כיצד ניתן לגשת לחלל בעל עבר דחוס ובלתי ממולל? האם מגונה להציג אמנות בחלל שבעליו גורש והוכרז כנפקד? נדמה שבחללי האמנות הירושלמים השאלות הללו אינן מרפות. את אמני הבירה המעטים רודפות רוחות אסון. שלל חללי התצוגה הירושלמים – מוזיאון על התפר, מוסררה, מעמותה בעין כרם ואף מוזיאון ישראל – כולם טעונים ונידונו […]

  • הביקורתניים באים

    ביקורתיות vs מעורבות – על שני סוגים של הפוליטי, באמנות ובכלל לאחרונה חזר ועלה ב"ערב-רב" דיון חשוב שהתעורר בעקבות ביקורת של יונתן אמיר על מוזיאון על התפר. בתשובה למגיבים לביקורת השווה יונתן בין שני מוסדות שלכאורה עוסקים בנושאים דומים: המרכז לאמנות דיגיטלית בחולון ומוזיאון על התפר בירושלים. שניהם הציבו לעצמם מטרה דומה: בכוונתם להציג אמנות […]

המלצות מרחבי הרשת