לראות מבעד לחרכים

במשך למעלה משלושה עשורים מייצר חיים דעואל לוסקי מצלמות ייחודיות ויחידניות. בכל פעם מצלמה מסוג אחר שכמוה יש רק אחת, זו שהוא תכנן ובנה. לכל אחת מהמצלמות תכונות ספציפיות, מערך ראייה\קליטה\סימון ייחודי הבוחן אספקט מסוים של אופני ראייה. המצלמות והתצלומים שדעואל לוסקי מייצר באמצעותן (גם הם בסדרות מאוד מוגבלות, ולעתים חד פעמיות) הם מניפסט ויזואלי בהתהוות; בחינה והצהרת כוונות לגבי האפשרויות של הצילום והמוגבלויות של המצלמה והצילום ההגמוניים; צורה שונה לחשוב על התצלום ועל ההתבוננות בתצלומים. לא עוד המצלמה כמתעדת אובייקטיבית, מכילה כול, מתעדת. לא עוד הצלם כמי שבוחר בהכרח את "החשוב", "המדויק", "הנכון", "האמיתי". במקום זאת מוצג הצילום כתהייה, כגמגום, כניסיון מועד לכישלון, כמוגבל על ידי תכונותיו הטכניות ועל ידי העיוורון המובנה של הצלם. במקום המהותנות והביטחון של הצילום הקלאסי באה המבוכה שנובעת מידע פגום, סדוק, מוסתר, נעלם, מוסווה, ייצוג בהתהוות.
דעואל לוסקי ואני בחרנו להציג ארבע מצלמות. הן מסמנות אפשרויות לראייה מבעד לחרכים, לבחירה המודעת להיותה חלקית והמציעה לצופה לעתים להשלים את החסר ובפעמים אחרות לספוג את החסר, לחשוב, למצמץ, להסס.

מצלמת כדור –  2004
למצלמת הכדור אין בסיס מייצב. במקום עדשות "רגילות" יש לה 64 עדשות-צמצמים, הנתונים בקווי התפר שבין המחומשות והמשושות המפוזרות על הכדור (צורות המרכיבות את הכדורגל הסטנדרטי). מצלמת הכדור מאפשרת רישום סימולטני של מידע מבוזר, הנקלט על ידי מספר רב של צמצמים על אותו שטח של הנגטיב ומשני צדדיו. היא מונעת ייצוג פשוט של ביטוי נרטיבי. הסופר אימפוזיציה של הדימוי נובע מאספקטים מרחביים (spatial) וזמניים (temporal) שאינם נפרדים. כאשר האור חודר מבעד לעשרות עדשות-צמצם, המאבק בתוך הקאמרה אובסקורה על מיקום, סימון, שריפה ועיבוד מייצרים לבסוף את ה"תוצר" הנרשם לבסוף כסופראימפוזיציה של מכלול המרחב הנראה.

חיים לוסקי - דימוי שצולם במצלמת עוגה

מצלמת עוגה –  2010
מצלמת העוגה עשויה עץ מהגוני וצורתה כעוגה שטוחה בקוטר 30 ס"מ ובגובה 10 ס"מ. בצדי ה"עוגה" הותקנו, במרווחים שווים, שש עדשות המכסות כל אחת שישים מעלות. בכל מקום שמצלמה זו תוצב היא בעצם תהיה "במקום הנכון", ולאף אחת מעדשותיה לא תהיה עדיפות מיקומית על רעותה. הואיל וששת לוחות הנגטיב המוצבים בתוכה הם מלבניים (inch 8X10), נוצרים מעין פלחי עוגה וביניהם חלל "מבוזבז" אשר אינו מייצר דימוי. מכיוון שכל ששת הצמצמים נפתחים ונסגרים סימולטנית, אין אפשרות לייצר רצף דיאכרוני אלא רק דימוי סינכרוני, נטול זמן, מלא ופגום בעת בעונה אחת.

חיים לוסקי - דימוי שצולם במצלמה אפקית, פריז, 1998

מצלמת קלפים אנכית
מבחוץ נראית מצלמה זו כחצי שעון – ובהתאמה למחצית לוח השעות, שישה נגטיבים מוצבים בתוכה. הם לא "שוכבים" על גוף המצלמה אלא ניצבים זה מעל זה, כזרועות שעון שטוחות או כקלפים המחלקים את הזמן. שלושת הצדדים של כל קלף-תריס שכזה נשען על מסגרת המצלמה ועל שני צדדיה, כשהם כולם פרוסים כמניפה מן המרכז. האור פוגע בכולם סימולטנית בנקודת המפגש המשותפת ועושה שימוש בתופעת ההתאבכות: למרות שכמות האור זהה לכמות המייצרת דימוי אחד ויחיד, נוצרים כאן בעת ובעונה אחת דימויים בעלי עוצמת אור זהה. האור ממשיך מנקודת החדירה ומתפזר לעבר המשטח של הנגטיב המשמש כ"קלף". מצלמת הקלפים האנכים מייצרת על הנגטיבים ריבוי סימולטני של דימויים הנובעים ממקור אור אחד ומנקודת מבט בודדת.

חיים לוסקי - דימוי שצולם במצלמת קלפים אפקית

מצלמת קלפים אופקית
"אחותה" של המצלמה האנכית בנויה באותה טכניקה ובאותן מידות, אך מוצבת אופקית. הצבה זו מייצרת דימוי "מכווץ", "שטוח", נטול נפח.

המצלמות והתצלומים מוצגים כעת בתערוכה "על פי מקורות זרים", שאצר גלעד מלצר במרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית בחולון.