ביקורת

  • הברחת עננים

    הברחת עננים

    ״במיצבים מסוימים היא משחזרת זיכרון עמום מתקופת הילדות, אך לא כולם יוכלו לתפוס את הנוף המסתתר בין קפלי הבד. היא מאתגרת את הצופה ומזמינה אותו למצוא את "קבוצת השייכות" שלו, והדבר המאחד את הקבוצה הזו אינו שפה או לאום משותפים אלא אופן התפיסה״. אניה ליכטיקמן על תערוכתה של נדיה עדינה רוז במוזיאון ינקו דאדא בעין הוד

  • התחת, הנוצה והראש

    התחת, הנוצה והראש

    ״ההלחמה של כל עולמות התוכן מקריסה אותם זה אל תוך זה, בערבול צורני השומר באופן מעורר התפעלות על אלגנטיות רבה ויופי בלתי מעורער״. קציעה עלון על תערוכתה של איילת עמרני נבון, ברבור אילם, בגלריה מנשר

  • סוגימוטו בתל אביב: אור, מים וחלודה

    סוגימוטו בתל אביב: אור, מים וחלודה

    אילת זהר על היבטים של חלל, זמניות, היסטוריות והתפוררות בצילומיו של הירושי סוגימוטו, בעקבות תערוכתו של האמן במוזיאון תל אביב

  • המלצת השבוע: ״המאמינים״ במוזיאון בת-ים

    המלצת השבוע: ״המאמינים״ במוזיאון בת-ים

    ״התערוכה מציעה לחשוב על אמנות כפורעת החוק של הסדר הדתי, אך גם כמי שאינה עושה את מעשיה מתוך עמדה רציונליסטית ומרוחקת אלא מבפנים, כשותפה וכגורם עויין גם יחד״. יונתן אמיר על התערוכה הקבוצתית ״המאמינים״ במוזיאון בת-ים

  • הבדלה, או: איך מצלמים רוח?

    הבדלה, או: איך מצלמים רוח?

    ״עבודותיה מבקשות ללכוד את הנשגב כפי שהוא מופיע דווקא בחדרי חדרים ולא, בניגוד להופעותיו המקובלות במרחב הטבעי, במובנו הבראשיתי. זוהי רומנטיקה שונה מזו של המאה ה-19. אם שם האלוהי מגולם בים ובפסגות ההרים, כאן, אצל גרינברג, השכינה שוכנת בבתים, על המיטות, בינות לסדינים״. יאיר ברק על תערוכתה של נגה גרינברג, ״עד שייאסף החול״

  • מולדת – לקסיקון

    מולדת – לקסיקון

    "הצילום של ירדן אמנם עוסק בשינויים ויזואליים במראה המציאות, אך אינו מתמקד בתיעוד ומיון, אלא בדיבוב ובהחייאה, ובדומה לפעולת השוטטות, שהיא הבסיס לעבודתה של ירדן, זמנו הוא זמן עכשיו". גליה בר אור על התערוכה "מולדת" במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית

  • להתבונן במה שאי אפשר לחוות

    להתבונן במה שאי אפשר לחוות

    ״גולדשטיין עוסקת ביופי המוחלט ובפנטזיות, ואולי יותר מכל בציפייה הדרוכה אליהם. עיסוק כזה מאופיין בכמיהה שיכולה להתקיים כלפי עבר אמתי או מדומיין או כמיהה לעתיד. החיפוש אחר העבר והעתיד מתרחש דרך העין שהיא ההווה, הרגע שבו המתבונן מציץ אחורה או קדימה״. שלומית שסק על התערוכה Splendor של דינה גולדשטיין בגלריה נווה שכטר

  • מעשה יומיום כמעשה אמנות

    מעשה יומיום כמעשה אמנות

    ״למרות המיתאר לכאורה של אדריכלות קלאסית המאפיין את מקדש המעט שיצרה מורג, נדמה שדווקא הפשטות היא הדומיננטית. מעשה היומיום המגולם בשקי היוטה, הוא שהפך למעשה האמנות ולא להיפך״. נאוה סביליה שדה כותבת על תערוכתה של דבורה מורג, ״מעשייה מקומית״, בגלריה בית חנקין

  • על אמנות ואריגה

    על אמנות ואריגה

    רם אהרונוב כותב על אנני אלברס, ועל התערוכה שהוקדשה לה וליצירתה בטייט מודרן, לונדון

  • החיים עצמם בסבך האמנות

    החיים עצמם בסבך האמנות

    ״בכל פינה מתגלות מילים ושאלות נוקבות, שעות אינספור של לולאות ולוליינות שפופת גו, קרעים ותפרים, זיכרונות מעיקים של מישהו שמתחברים לתת מודע קולקטיבי. כל אלו מפתים את הצופים לקטלג את הפרטים המרובבים ומושכים אותם למשש את הרכות המצולקת״. גילי סיטון על התערוכה ״דמעות אדומות ופצעים לבנים״ של אדווה דרורי בגלריה נולובז

  • אמריקה זה כאן

    אמריקה זה כאן

    ״המסננת האסתטית הייחודית שפיתחו חברות הברביזון החדש היא פרפרזה פוסט-סובייטית עם ניחוח של התחנה המרכזית בתל אביב, של פליטות הפרסטרויקה שנחבטו באבק ובלחות הלבנטינית. העבודות שלהן מצליחות באורח קסום להיות בה בעת נאמנות לקונסטרוקטיביזם הרוסי אבל גם לבטא מן ריאליזם סוציאליסטי חריף״, רביד רובנר על התערוכה ״אמריקה״ של חברות הברביזון החדש בגלריה המדרשה

  • מנקודת המבט של עפיפון

    מנקודת המבט של עפיפון

    ״הווידאו של איצקוביץ נמנע מאסטרטגיות כאלו ו״פשוט״ מביט על שדה מלמעלה. די במעשה זה, לטענתי, כדי ליצור התנגדות״. רועי בושי על תערוכתו של גסטון צבי איצקוביץ במוזיאון הרצליה

  • משא החמור

    משא החמור

    "במקום ניסיון לשלוט בפרשנות של הדימוי, הציעה התערוכה יחסים בין משמעויות מתהוות וקורסות במעגל אינסופי הנוצר מתוך מפגש ייחודי בין צופה ליצירה". מאיה קציר על התערוכה "ערבה בוכיה" בגלריה רוזנפלד

  • האמנות של עשיית בניינים

    האמנות של עשיית בניינים

    ״תערוכה זו מתמרנת בין קריאה נוחה בקטלוג ליתרונות של תצוגה מסורתית באולמות בהם ניתן להשתמש בקירות לצורך תלייה של צילומים ושרטוטים גדולים, ובחלל בו ניתן לתלות מודלים של חלקי סטרוקטורה אופייניים ומיוחדים״. רם אהרונוב על הרטרוספקטיבה לרנצו פיאנו ברויאל אקדמי בלונדון

  • היש נשגב בתל אביב?

    היש נשגב בתל אביב?

    "התערוכה "אתונה בתל אביב" מבקשת לבחון קיום של קשרים בין מחשבה יהודית ומחשבה הלניסטית ואת משמעותו של מיזוג זה בעידן הנוכחי, תוך שהיא מקיימת דיאלוג בין המקרא למיתוס הקלאסי, בין היהדות לפאגניזם ובין העולם העתיק לעידן העכשווי". נאוה סביליה שדה על התערוכה "אתונה בתל אביב" בגלריה של נווה שכטר

  • אונטולוגיה באוריינטציית אובייקט

    אונטולוגיה באוריינטציית אובייקט

    ״כהן לוי מצליחה להלך מעדנות על הקו הדק בין שיכרון מחייה לשכרות ממיתה, בין התמזגות טרנסנדנטית מופלאה להיעלמות רכה אל האין. עיסוקה במיסטיקה האסלאמית מצוי גם כאן בקרקעית העבודות, פועם באורו הזורח ומפיץ זוהר מפעים". קציעה אלון על ״טרילוגיית נדודי לילה״ של מאיה כהן לוי בגלריה גורדון

  • הפרעה גבולית

    הפרעה גבולית

    התערוכה היא חלק מפרויקט הכולל שיתוף פעולה בין הגלריה האוניברסיטאית לבין המכון למחקרי ביטחון לאומי, בהשתתפות חוקרים, אנשי צבא, אנליסטים, מדינאים ואנשי תקשורת. בתוכנייה לא צויין מי הם אותם אנשי צבא, אנליסטים, מדינאים ואנשי תקשורת, וכיצד סדרת הרצאות "בניהול המכון" תשרת את המהלך האוצרותי והיצירות שבתערוכה. רועי זנדר על התערוכה "קווי הגנה. מאז'ינו, בר-לב ומעבר" בגלריה האוניברסיטאית

  • מפלצות סתומות שנבנו לאורך ההיסטוריה

    מפלצות סתומות שנבנו לאורך ההיסטוריה

    "מפלצות סתומות אלו שנבנו לאורך ההיסטוריה, מן החומה הסינית, קו מאז'ינו, קו בר-לב ועוד, הן לא רק שרידים ומצבות לפחד האנושי, אלא גם שלדי מונומנטים אדריכליים מרתקים שהניעו את האמנים בתערוכה זו לידי נקיטת פעולות" גילי סיטון על התערוכה "קווי הגנה. מאז'ינו, בר-לב ומעבר" בגלריה האוניברסיטאית

  • הביאנלה בקלנדיה 2018: לצלוח את המחסום

    הביאנלה בקלנדיה 2018: לצלוח את המחסום

    "החיפוש נע מגישות קודמות בלבוש עכשווי כמו קומוניזם, ועד גישה תיעודית-חברתית שעובדת עם חומרי המציאות באופן ישיר ובתווך אפשרויות נוספות כמו הומור ובדיה. אמנות פלסטינית עכשווית מנסה ליצור דימויים, הקשר ותקווה עבור מי שנולד לפניי הנכבה ואחרי הנכבה, מי שאין לו למה להתגעגע". איריס פשדצקי על הביאנלה הרביעית בקלנדיה

  • על דקדנס וטוהר

    על דקדנס וטוהר

    "בהתאם להוויה האידיאית-אפלטונית, האובייקטים של לנדאו מסודרים בסדר מופתי, כמו בעולם גיאומטרי ומובנה של אידאות. שאיפה זו היא כמיהה ליצירת סדר בעולם כאוטי ודקדנטי, להיטהר ולהתנתק מן החומריות והדקדנס". נאוה סביליה שדה על התערוכה "אשת לוט" של סיגלית לנדאו בגלריה אלון שגב