צבעוניות של פליטות

הים זוכר ומשלם על מה שבני האדם מנסים לשכוח. עבודותיה של עריף-גלנטי לא מותירות את אפשרות השכחה הקלה. הדסה גולדויכט על התערוכות ״סאנשיין״ ו״זריחה״

חווית הביקור בתערוכותיה של האמנית עינת עריף-גלנטי, המוצגות במקביל בימים אלו בגלריה במשכן האמנים בהרצליה ובסדנאות האמנים בירושלים, הינה, מעל הכל, חוויה פיזית מאד.

בתערוכת ״סאנשיין״ המוצגת במשכן האמנים בהרצליה ונסגרת בסוף השבוע הקרוב (והצפייה בה בימים הקרובים מומלצת עד מאד), מציגה עריף-גלנטי, תצלומים של עשרות פריטים שאותם אספה מחוף עתלית וחוף אשקלון לאחר שנפלטו מן הים. בתערוכה שאצרה בכישרון רב סאלי הפטל נווה, מסודרים התצלומים על ארבעת קירות משכן האמנים על פי צבעם, בגרדיאנט קשת המתחיל בלבן ומשתנה באיטיות של זריחה לצהוב כתום ואדום.

עינת עריף גלנטי, מס' 107, מתוך התערוכה “סאנשיין”

הצופה נדרש להליכה איטית משום ההתבוננות הנדרשת בפרטי האובייקטים, המצולמים כולם באופן זהה על רקע שחור. בלי משים משתנים צבעי העבודות ועריף-גלנטי מצליחה לייצר חוויה שמזכירה את הצפייה בזריחה, כשלא ניתן לתפוס את הרגע בו הופך צבע למשנהו. שקיעה/זריחה זו, הבנויה מחפצים מעשה ידי אדם שפלט הים התיכון המזוהם, מייצרת חוויה מרתקת של קונטרסט בין הפלסטי ל״טבעי״, מבלי ליפול למחוזות הקיטש הצפויים. אלו מוטיבים חוזרים אצל עריף-גלנטי, המשחקת בעבודותיה בגבול בין קיטש ליפה והנשגב.

בעבודות ״אי המטמון״ ו״כרוניקה של כישלון״ המוצגות גם הן בהרצליה, מרכיבה עריף-גלנטי העמדות של טבע דומם העשויות מחפצים שאספה מהחוף. עבודות אלו מאזכרות במעט את עבודות הפיסול שהציג ג'ימי דורהאם בביאנלה בוונציה ב-2015, בתערוכה ״Objects, works and tourism". תערוכה בה הרכיב האמן חפצים שאסף מרחבי ונציה ומשקפים את תעשיית התיירות ששינתה לעד את פני העיר, ועסקה אף היא (באופן שונה אמנם) במחירים הסביבתיים המגולמים בחפצים המקיפים אותנו.

עינת עריף גלנטי,קבר רחל, מתוך התערוכה “סאנשיין”

חציו השני של גוף העבודות מוצג במקביל בתערוכה ״שקיעה״ בסדנאות האמנים בירושלים. נדמה כי תערוכה זו מתחילה היכן שהתערוכה במשכן האמנים עוצרת, והיא מלאה בחוף ובים הנוכחים/נפקדים ויזואלית מ״סאנשיין״. התערוכה נפתחת בעבודת הוידאו ״הליכה לאשקלון״, שמוקרנת על הקיר המקבל את פני הצופה, ומציגה צילום סינמטי של חוף הים באשקלון, בו נאספו הפריטים בתערוכה המקבילה. החוף צבעוני מאד, מלא בשאריות חפצים שנפלטו לחוף במקום צדפים. זו צבעוניות של פליטות, המייצרת דיסוננס מכאיב בין יופיו של הדימוי לתחושת אסון מתהווה. בקו האופק ניתן לראות ספינות תובלה. דימוי יפיפה זה הינו גם בעל משמעות מאיימת ה״מתגשמת״ בהמשך התערוכה.

בעבודה ״הצב״ נראה פגר של צב על החוף. גולגולת הצב מרמזת לנושא הוואניטס בו עוסקת עריף גלנטי זה שנים רבות, אך זה הוא צב אמיתי מאד ומותו המצולם ממשי ביותר ומטלטל. אם בסאנשיין נותרות עבודות אסתטיות מאד, בעבודה ״הצב״ מתבהר ההבדל בין שתי התערוכות, ומתחדדת מהות מהלך הפיכת היפה למקאברי. מטרידה לא פחות הצפייה בעבודה ״כלוב״, בה ניתן לראות את קצהו של כלוב רביית דגי מאכל המכיל אלפי דגים החיים מתחת לפני הים, בצפיפות בלתי נסבלת בתוך המים המזוהמים.

עינת עריך גלנטי, "כלוב", סטיל מתוך וידאו, 2017

העבודה המוצגת בסיום התערוכה בסדנאות האמנים מייצרת אקורד סיום שקט וחד להליכה בשתי התערוכות. הצפייה ב״שקיעה״ אינה חוויה קלה. גלי הים המתנועעים בארבע הקרנות וידאו מקבילות, מייצרים תחושה קלה של מחלת ים. היציאה מהחדר דומה ליציאה מספינה מיטלטלת, ובסופה מתיישב הצופה המתנדנד קלות מול התצלום ״ארוחה״ שמוצג מחוץ לגלריה וחותם את התערוכה. לכאורה זו עבודה טיפוסית לעיסוק של עריף-גלנטי בואניטס. בצילום היפיפה מסודרים על גבי שולחן, כמוכנים לארוחה, צלחת, כלי סכו״ם, כוס, בקבוק ונר. רק במבט שני מפענחת העין המתבוננת את המיצב המוכר של השולחן הערוך כבנוי גם הוא מאובייקטים שהים פלט והשחית, בסיום מבריק ושובר לב לגוף העבודות המוצג בתערוכות. ההיכרות הויזואלית עם האובייקטים הללו, בקבוקים ריקים מעוקמים, שאריות של כלים חד פעמיים, מקבילה להיכרות עם הצפייה בים. ההקבלה והחיבור בין הדברים הופכים את התצלום למטלטל במיוחד, גם כאשר הצופה יושב סוף סוף.

לא ניתן לסיים מבלי להתייחס לתפקידה האקטיביסטי של אמנות בימים בהם משבר האקלים מגיע לנקודת אל חזור. לעיתים תכופות, עבודות המיוצרות כתגובה לצו שעה כזה או אחר הינן בעלות פן דידקטי בעייתי. גוף העבודות בסאנשיין/שקיעה מייצג הצלחה גם בהקשר זה, וחווית הצפייה בו מורכבת, לא קלה, ומאתגרת את הצופה להתבוננות אל תוך המצוי ביפה-היפה הזה. מומלץ לעיין בקטלוג ובטקסט המעמיק שנכתב על ידי אוצרת התערוכה, סאלי הפטל נווה.

לפני שבועות מספר, ימים ספורים לאחר הגשם שהציף שכונות רבות בתל אביב וברחבי הארץ, היו הרחובות יבשים כבר. סמוך לקו האופק נראתה רצועה דקה של ים כחול עמוק חורפי אך לפניה היה הים עכור כולו, בצבע בוץ. כמה מוזר הקונטרסט המשונה הזה, וכואבת העובדה שהים זכר ושילם על מה שהעיר כבר החלה לשכוח. עבודותיה של עריף-גלנטי לא מותירות את אפשרות השכחה הקלה.

 

"סאנשיין"/ עינת עריף גלנטי
אוצרת: סאלי הפטל נווה
משכן האמנים בהרצליה
נעילה: 29.02.20

 

"שקיעה"/ עינת עריף גלנטי
אוצרת: סאלי הפטל נווה
הגלריה בסדנאות האמנים בירושלים
נעילה: 24.04.20

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.