כתבות מאת מאיה קציר
תאונה מוקפדת מדי
- מסה
- 04/03/2019
"במובן זה דומה הפסל הדומם לכל יצירות האמנות וגם לאדם, כולם שותפים לניסיון ולכישלון להביע את עצמם באופן מושלם, מבקשים לתחום את גבולותיהם האוטונומיים, את זהותם, כנגד הקבוצה ולמבוכתם גם בעזרתה". מאיה קציר על "סטיבן" של דניאל סילבר
נבחרים מהארכיון
גרשוני: הפרעה תמידית
״היטמעות שמייצרת שיירים, שמצביעה על סתירות ומכוננת שונות, היא המנגנון העומד בבסיס מכלול יצירתו של גרשוני. המפגש בין החומרים לפעולות, בין הדימויים למילים,...
להיות ערב-רב
אסף תמרי מתאר את משמעויות המושג ערב רב בעבר ובהווה, ואת הקשר שלהן לפעילותו של כתב העת.
המלצת השבוע: שטיפת מוח למחשבים בלבד
"מה שפגלן משיג הוא יותר מחוויה אסתטית וסיפור טוב על טכנולוגיה חדשה. סרטו של פגלן הוא אזהרה". רונן אידלמן מצייד אתכם במידע שבלעדיו...
תגובות אחרונות
עדן על תפורה ונמחקת, קצורה ונוטשת: על ״היעלמותן״ של יוכבד וינפלד ואפרת נתן
החזרה לשנות ה-70 היא תנועה 'טבעית' שקורת ללא הרף ואין...
יאיר על תפורה ונמחקת, קצורה ונוטשת: על ״היעלמותן״ של יוכבד וינפלד ואפרת נתן
הנסיון לפרוש היסטוריות אלטרנטיביות במקרים אלו הוא קצת מופרח. לא...
ענת מנדיל על אקטיביזם אוצרותי בתערוכה ״נשים יוצרות מציאות – מחווה לוותיקות העיר ראשון לציון״
תודה אלמונימית :)) אכן מדובר בפיסקה "לא ידידותית" לקורא שאינו...
עמיר על אלי סינגלובסקי הוא זוכה פרס לורן ומיטשל פרסר לצלם ישראלי צעיר
לתחושתי עיסוק היתר באדריכליות הברוטליסטית, הפך את העיסוק בה לקלישאה...