פרחים על סף

“פרחיה של טופר מצוירים בפחם בתהליך של רישום ומחיקה, ובמקום להציע את ההבטחה האוטופית של שדות האליזיום, הם מתגברים את הכיליון של זרי הפרחים על קברי הנופלים. בכך הם נטענים במשמעות החורגת מן הטבע הדומם אל תוך ההקשר ההיסטורי והרגשי של התקופה הנוכחית”. אסף פינקוס על הפרחים בעבודותיה של לאה טופר, בתערוכה “מראה טבע” בגלריה העירונית לאמנות רחובות

חדשות ערב רב

  • עיריית ערד מצמצמת את המרכז לאמנות עכשווית לטובת ג’ימבורי

    עיריית ערד מתכוונת לצמצם באופן ניכר את שטחו של המרכז לאמנות עכשווית בערד, אחד ממרכזי התרבות החשובים בדרום הארץ, כדי להקים בשטח שיתפנה ג'ימבורי. החלל שאליו מיועדת הגלריה לעבור קטן משמעותית מהחלל הנוכחי ואינו מצויד בתשתיות הנדרשות לתצוגת אמנות. אמניות ואמנים שתערוכותיהם נקבעו מראש בהתאם לחלל הקיים כבר קיבלו הודעה על ביטולן. לצמצום השטח צפויה להיות גם השפעה ישירה על תקצוב המרכז. לדברי גורמים בעירייה, אין הצדקה להחזיק בחלל של כמעט 300 מ"ר עבור מוסד שמספר המבקרים בו, לטענתם, נמוך. המשך…

  • רות דבל, 2026-1938

    הגלריסטית רות דבל נפטרה בגיל 92. במשך 17 שנים, בין 1973 ל־1990, הפעילה יחד עם בן זוגה אטיין את גלריה דבל במרתף ביתם בעין כרם, שהציגה יותר מ־200 תערוכות אמנים ישראלים ובינלאומיים.

    רות ואטיין הגיעו לעין כרם ב־1967, וכשפתחו את הגלריה כבר היו מעורים בעולם התרבות: אטיין כבמאי תיאטרון וכמעצב תפאורה ותלבושות, ורות, בין השאר, כעובדת במדור קשרי התרבות במשרד החוץ, כמנהלת בית האמנים בירושלים וכמקימת אגודת הידידים של בצלאל. את הידע, הקשרים והניסיון שלהם תרגמו השניים למפעל פרטי ומשפחתי. המשך…

  • יצחק גולומבק, מבכירי הפסלים בישראל, מת בגיל 69

    הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", כתב עליו ב"ערב רב" יונתן הירשפלד. "בעבודותיו איננו פוגשים את חפצי הרדי-מייד כמו שהם בשלמותם, אלא את קצותיהם (גולומבק אוהב קצוות: דימוי השן שלו אוחז בחבל מקצה הילדות, צמיחת השיניים הראשונות, ומקצה הזקנה, נשירת השיניים האחרונות, בו בזמן). אלו שאריות רדי-מייד, צללים, טביעות כפות רגליהם על חול הים. לרדי-מייד הרגיל יש זיקה אל היש, יש בו מן החפץ והסחורה; הרדי-מייד הגולומבקי הוא לקט שנאסף סביב ההעדר, והוא נגוע בהחמצה ובפספוס". גולומבק זכה בפרס רפפורט לאמן ישראלי בכיר לשנת 2017. בנימוקי הפרס נכתב כי פיסולו "הציג קול ייחודי, אופציה חדשה של פיסול אישי וגופני, אנטי-הירואי, אנטי-גברי, גלותי, נמוך-חומרים, רך וקורס". עוד ציינו השופטים כי הוא "מייצג זהות שהישראליוּת שלה איננה מובנת מאליה". ב-2021 הוענק לו גם פרס דיזנגוף לאמנויות הפלסטיות מטעם עיריית תל-אביב־יפו. ועדת השופטים ציינה כי הפיסול והרישום שלו "מאתגרים את תפיסת החלליות של היצירה" וכי עבודתו יצרה "פיסול פיגורטיבי-סיפורי ומושג חדש של אינטימיות", שהשפיע על השדה המקומי מאז אמצע שנות ה-80. ב־2021 פירסמנו ב"ערב רב" את ההצעה המשותפת שלו ושל האמנית נורית דוד לביתן הישראלי בביאנלה בוונציה. "ההצעה שלנו לביאנלה משקפת את גישתנו אל האמנות ככלי לפרשנות, התמצאות והתערות בסביבת חיינו", כתבו השניים, "בד בבד עם קידוש מקומה כישות אוטונומית שמארגנת את העולם בשפת החומרים, הצורות והצבעים".

  • אוקראינה תובעת ארכיאולוגים רוסים בגין חפירות בשטחים כבושים. מותר להשוות?

    משרד התובע הכללי באוקראינה הגיש כתב אישום בגין פשעי מלחמה נגד שני ארכיאולוגים רוסים, האחד קשור למוזיאון ההרמיטאז' הרוסי, והאחר הוא נציג של המכון לארכיאולוגיה של קרים באקדמיה הרוסית. התביעה טוענת כי השניים השתתפו בחפירות בלתי חוקיות בשטחים שרוסיה כבשה ב-2014, והעבירו לה ממצאים שונים. החפירות התנהלו באתר סולחאט שבסטארי קרים (קרים הישנה), וגרמו נזק לחלקים משמעותיים של האתר. בין החפצים שהובאו להרמיטאז' בסנט-פטרבורג היו רכיבים של מערכות מים עתיקות, קערות ושברי כלי חרס. השניים עלולים לעמוד למשפט בשל פשעי מלחמה, שהעונש עליהן עלול להגיע ל-12 שנות מאסר.

    המשך…

  • תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת

    תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח. בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב. המשך…

  • החוקרת והאוצרת בתיה דונר מתה בגיל 76

    בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה "לחיות עם החלום" כתבה: "ברגע מסוים הבנתי שאני לא מרוצה מההדים שעוררה התערוכה, לא הייתי שותפה לגלי השמחה. לא ביקשתי להציג בתערוכה אילוסטרציה ביקורתית להיסטוריה, כפי שפירשו רבים מהמבקרים, אלא למקד את המבט בסוגיות שאינן תמיד גלויות לעין, לחשוף סוגים שונים של דרכי התבוננות וסוגי זיכרון ואת מנגנוני עיצובם החזותי". כך עבדה דונר – לא כתלמידה של העבר, אלא כחוקרת של מנגנוניו. בכל ספר שחיברה, מ"דוד דה-מאיו" ועד "נתן רפפורט", היא שאלה מה אומרות הצורות שבחרנו על זכרוננו ועל זהותנו. זאב אנגלמאייר נפרד ממנה בפייסבוק: "אוצרת נפלאה, חוקרת ואשה יקרה. היא היתה בין הראשונות שהבינו את העושר והחשיבות של התרבות החזותית והעיצוב המקומי, וידעה לתת להם במה מוזיאלית מרתקת ופורצת דרך". האוצר רון ברטוש כתב: "אני נפרד מבתיה דונר, אוצרת וחוקרת מעמיקה ובעלת קול ייחודי, שהעמידה לא רק את האמנות, אלא את התרבות החזותית בישראל כמרחב מחקרי עשיר, וקראה בו את הקשרים שבין אמנות, עיצוב, חברה, אידיאולוגיה וזיכרון. אשה שקולה ובעלת מבט חד, שדיבורה השקט ונקודת המבט הייחודית שהביאה לכל שיחה הותירו תמיד עומק, מחשבה ונוכחות".

  • יצירת אמנות פלסטית זכתה בפרס נשיא המדינה וראש הממשלה

    האמן עוז עזר זכה בפרס נשיא המדינה וראש הממשלה לשנת 2026 על יצירתו ״דיוקן מטפורי של יצחק נבון". היצירה נוצרה בטכניקה של תחריט על לוח פליז, והיא מבוססת על פירוק הדיוקן לרשת סמלים, תאריכים וקודים חזותיים המספרים את סיפור חייו, פועלו הציבורי ומורשתו התרבותית של הנשיא החמישי. בעקבות הזכייה מושק מיזם "רוח ונבון" להצבת הדפסי היצירה ב-36 בתי-ספר ברחבי הארץ.​
    לאורך השנים הוענק הפרס בעיקר למחקרים אקדמיים, ספרים היסטוריים או מיזמים דיגיטליים, וזוהי הפעם הראשונה שבה נבחרה יצירת אמנות פלסטית במקום הראשון.
    המשך…

  • הוכרזו הזוכים בתחרות לאמנות וידיאו וקולנוע נסיוני במסגרת פסטיבל הקולנוע בירושלים

    פרסים בסך 15 אלף שקל ו-7,000 שקל מטעם קרן משפחת אוסטרובסקי הוענקו לסרט "הפלגה נעימה באדמה" בבימויו של גדי ימפל ולסרט "קרב מגע" בבימויו של טל אלקים. ציון לשבח ניתן לסרט "תנין", בבימויה של נטליה ריס המשך…

המדריך

30/08/2026-05/09/2026 גלריה שלוש | קופסה שחורה | זימאק | סלון משותף לאמנות | גלריה בצלאל | גלריה רוטשילד | בפנוכו | הבית בהרצל | נולובז | סדנאות האמנים אצטדיון טדי | מרכז תאו | גלריה גורדון | גלריה נגא | הגלריה העירונית הרצליה | גלריה עינגע | אטליה שמי

רב ערב (ניוזלטר)

סטודיו פתוח בגלריה החדשה טדי לכבוד ראש השנה | בר קיימא עם חנות חדשה – ובה גיליונות ערב רב

  • המדור לחקר החלל – סדנאות האמנים טדי, ירושלים

    באצטדיון טדי בירושלים, ממש מתחת למושבי האוהדים ביציע המערבי, שוכנת גלריה גדולה לאמנות ולצדה מתחם עם 19 סדנאות לאמנים. המדור ממשיך במסעו ברחבי הארץ ומביא את הסיפורים שמאחורי חללי האמנות – זהותם וההזדמנויות להציג בהם, המודלים הכלכליים שמקיימים אותם, התנאים הפיזיים והטכניים שלהם, והקו האמנותי שמגדיר אותם

  • מפלאייר לקרוקודיל

    “כלי עבודה ‘קרים’, המייצגים עולם של תכלית ויעילות, מתגלים מחדש כמעין יצורים וצמחים אורגניים מן הטבע: כריש, תרנגול, דג, אווז, ברושים וצורות אחרות. כיצד מכשיר שנועד לפעולה שימושית הופך, באמצעות שיבוש מכוון של מבנהו, לצורה אוטונומית הרחוקה מן המקור אך ממשיכה לשאת את עקבותיו?”. בילו בליך בעקבות “ארגז כלים”, תערוכתו של חגי תמיר שהוצגה בגלריה לאמנות רמות-מנשה

  • בית ספר אחר לאמנות אחרת

    “עבורי, בית ספר לאמנות הוא מסגרת להכשרת יוצרים עצמאיים שפועלים מחוץ לזרם המרכזי ומחוץ לשדה האמנות המקומי, שלא מעניקה רק הכשרה מקצועית. המטרה היא לעודד יוצרים לפתח קו מחשבה עצמאי ושפה אמנותית אישית, דברים שאינם מנותקים מאמירה, שכן מעולם לא תפשתי את הצורה כנפרדת מתוכן. האמצעים (מדיה) הם כלים לביטוי עמדה ביקורתית, לשיקוף ולייצוג של “חומרי” מציאות.”. הדס עפרת מתוך גיליון 09 במהדורת הדפוס של ערב רב

  • פריחת מוחות 75 – נעה יקותיאלי

    “מעבר לכאב העצום בעקבות הטבח, אני חושבת שהיה שם שבר עמוק בתחושת המציאות עצמה – גם מול האובדן והאלימות הבלתי נתפסת של אותו יום, וגם מול ההבנה שאנחנו נכנסים לעוד מעגל עצום של כאב, הרס וטראומה עבור כל מי שחי במרחב הזה. ברמה האישית והיומיומית חוויתי אכזבה גדולה מקהילת האמנות סביבי”. נעה יקותיאלי, המשלבת טכניקות קראפט שונות במיצבים תלויי מקום, מדווחת על הקו בין אל.איי לניו-יורק

עבודות נוספות

קול קורא

קול קורא לנקודת מבט – סדנת כתיבה חופשית לאמנים ואמניות: מחזור 2026

סדנת הכתיבה מיועדת לאמניות ואמנים בעלי רקע בכתיבה וכן לכאלה ללא ניסיון  המעוניינים לחזק את מיומנויות הכתיבה...

קולות קוראים ליריד צבע טרי 2027

קול קורא להשתתפות בחממה, עיצוב טרי, פרס צבי ימיני ובעיצוב ולביתן Design Art 2027 ביריד השנתי שיפתח...

קול קורא לתערוכה בגלריה “בפנוכו”

התערוכה "ואף על פי כן, תקווה" שתפתח באוקטובר 2026 תעסוק באפשרות לריפוי והחלמה

  • פריחת מוחות 75 – נעה יקותיאלי

    “מעבר לכאב העצום בעקבות הטבח, אני חושבת שהיה שם שבר עמוק בתחושת המציאות עצמה – גם מול האובדן והאלימות הבלתי נתפסת של אותו יום, וגם מול ההבנה שאנחנו נכנסים לעוד מעגל עצום של כאב, הרס וטראומה עבור כל מי שחי במרחב הזה. ברמה האישית והיומיומית חוויתי אכזבה גדולה מקהילת האמנות סביבי”. נעה יקותיאלי, המשלבת טכניקות קראפט שונות במיצבים תלויי מקום, מדווחת על הקו בין אל.איי לניו-יורק

  • מימין נוף קרחוני של חארקוב, משמאל חולות נתיבות

    “מדוע נדרשת יוזמה פרטית כדי לעשות את העבודה שמשרד העלייה והקליטה ממילא מתוקצב לבצע? הכסף קיים, אך הוא מחולק במענקים חד פעמיים שניתנים על פי ציון ועדה, כאילו ההון כבר הומר והחסם הוא רק כלכלי. אלא שהחסם העיקרי הוא לשוני, מוסדי, תרבותי. בלי תיווך, המענק דומה לשטר זר שאיש אינו מכבד בקופות הגלריות”. ורה גייליס מתוך גיליון 09 במהדורת הדפוס של ערב רב

  • “אז אולי תהיי מורה”

    “אמהות והוראה הלכו יחד באופן טבעי כחלק מהיומיום והפרנסה, ואמנות היתה, כביכול, פריבילגיה. אבל ככל שנעשיתי אמנית, כך נעשיתי מורה. ככל שהתפתחתי כאמנית יוצרת, כך התפתחו ההוראה והיכולות שלי ללוות תהליכי יצירה, להבין ולתווך אותם”. איילת השחר כהן מתוך גיליון 09 במהדורת הדפוס של ערב רב

  • מותו של נושא המשאות

    סלימאן מנסור, מי שעיצב במשך יותר מחצי מאה את הזיכרון החזותי הפלסטיני, הלך אמש לעולמו בגיל 79. החל מציורו האיקוני “הגמל נושא המשאות”, דרך עבודות הבוץ והאדמה של קבוצת New Visions ועד לשותפויות עם אמנים ישראלים – מנסור נע בין יצירת המיתוס הלאומי למציאות המסוכסכת, והפך את חומרי המקום עצמם לשפת מאבק. רונן אידלמן מספיד את סלימאן מנסור, 1947–2026

כתבות נוספות