פסטיבל מתחת להר

  • תפאורה לאירועים

    התערוכה "בית-ספר לאמנות" בביתן הלנה רובינשטיין בתל-אביב משלבת בין עבודות פרפורמטיביות להצבת אובייקטים בחלל, ומשתמשת באמנות ובפלטפורמה המוזיאלית כדי ליצור התבוננות של בית-הספר על עצמו. אולם בשעות שהמיצגים אינם מתקיימים, התערוכה הופכת לאילוסטרציה דלה

  • אם ההר לא יבוא אלי

    "הפסטיבל כבר לא נראה חשוב יותר (ואולי הוא לא היה חשוב בכלל), אבל אני רוצה להאמין שהוא יכול להיות. אם מקום בסדר גודל של קילומטר מרובע אחד יכול להיות הסיבה לפרוץ מלחמת עולם, הוא חייב להיות מקום שיכול ללמד אותנו גם על חיים עם אחרות ועם עצמנו". מור כהן סוגרת (או פותחת) חשבון עם פסטיבל "מתחת להר".

  • אקס-טריטוריה של שוחרי תרבות

    "המציאות בירושלים כל-כך חזקה, חודרת ואפילו הזויה לפעמים, שהאמנות לא יכולה לה. היא נכנעת למציאות ויוצאת קטנה, חלשה ופתטית, וכל מה שנותר לה הוא להתכנס לתוך עצמה ולשתוק. אם היא מנסה להתחרות במציאות, היא מפסידה והופכת ללא רלבנטית. אבל אפשר אחרת". רונן אידלמן חזר מ"מתחת להר"

  • פיספסו את ההר

    דנה שלו השתתפה בשלושה אירועים בפסטיבל "מתחת להר". סנטייגו סיירה ויעל ברתנא "הציעו עיסוק מרפרף, חסר אחריות ויהיר בסמלים של מלחמה וקדושה", והמפגש-הרצאה של ד"ר עלי קלייבו הידרדר לפרפורמנס של געגוע והאדרה.

  • כשהמציאות רדיקלית יותר מכל פעולה אמנותית

    "אפשרות אחרת, זו של הא-פוליטיות הפוליטית שפותחה בתנועה-ציבורית, היא לגשת למציאות הדיכוי והכיבוש מפרספקטיבה שמשהה לרגע את ההבניה הקיימת בכל אחד מאיתנו ומבקשת להתבונן באלמנטים שמרכיבים אותה". גלעד רייך כותב על פסטיבל ״מתחת להר״ ועונה להדס קידר.

  • מתחת לאף

    "בשם חופש הביטוי והפולחן ובשם הסקרנות והצורך ברכישת עוד ועוד ידע, הפסטיבל מעניק גושפנקה לגורמי המעקב והדיכוי, למדיניות ההפרדה של המרחב הציבורי והאתרים הקדושים ולנישול ולחדירה לפרטיות שנעשים בשם 'הסדר הציבורי'". הדס קידר על פסטיבל "מתחת להר".

  • שלושה יצאו מ"מתחת להר"

    שלושה פעילים פוליטיים חזרו מסיור בפסטיבל "מתחת להר". מירון רפופורט התרגש וסגר על הדרך חשבון קטן עם אלתרמן, יעל ברדה היתה מרותקת אבל אמביוולנטית, ועדה בילו תהתה עד כמה הפסטיבל הזה בכלל מוסרי.

  • מתחת להר הבית. בידינו

    האם פסטיבל ״מתחת להר לאמנות ציבורית חדשה״, שנערך השנה סביב הר הבית, הצליח לגעת במתח בלי לפוצץ את חבית חומר הנפץ אך גם בלי ליפול לקלישאות ולהיות בסדר עם כולם? כותבים/ות שונים/ות מגיבים לאירועי הפסטיבל שנערך בחודש שעבר.

  • צליינות חלופית מתחת להר

    "מצד אחד, ההליכה המודעת במתווה מתוכנן שירטטה מסגרת מעצימה למה שקיים ממילא בירושלים, העיר והסינדרום. מצד אחר, המתווה הפרפורמטיבי מנטרל את מרחב הצבירה הטעון – ולא כי בכוחו לבטל את המציאות הפוליטית, אלא כי היחס בין תנועת ההליכה לפעולות מפעיל על המציאות הזאת כוח אסתטי מוגבר". רשמים מ"מתחת להר".

  • חלל פדגוגי-ברוטליסטי

    "סוף-סוף קם דור של אמנים ישראלים שאינו 'שורשי', אבל גם אינו חש דחף טוטאלי להתנער ממה שהיה. דור שפיתח דיסטנס שמאפשר התקרבות מחודשת, אינטימית, לאותו חלום שנהרס והרס כי היה מקולקל מלכתחילה". אבי פיטשון מבקר בבית-הספר לאמנות ציבורית.

  • לא רק יין זול 11.7.13

    היא יוצאת באישון ליל מפתח ביתה ומציבה את כל תכולת החדר שלה באחד הרחובות הצדיים במרכז העיר. פרסום האירוע מתבצע דרך הפייסבוק. מגיעים חברים ואורחים ששמעו על האירוע הקודם והבינו שיש כאן משהו שאסור לפספס.

  • "במקום זה מוטב שלא לעשות דבר"

    על היצירה "שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלָם, יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ" של הפסל דני קרוון, המעטרת את הקיר הדרומי של אולם המליאה בבית המחוקקים הישראלי.

  • שיתוף פעולה ביקורתי

    מאמרה של דורית ארגו יוצר דיכוטומיה שדורשת מאיתנו לבחור – אמנות או אקטיביזם. איננו לוקחות חלק בויתור החד צדדי על האחד או על האחר, ובמקום זאת מבקשות לחשוב בשיתוף עם האמנים, כיצד ניתן (ולא האם), למזג בין השניים באופן אחראי ובעל משמעות.

  • אמן העיר

    בעוד שארס פואטיקה מרוממת את האמנות לשיאים של זיכוך, בתחום הפוליטי התמכרות לעיסוק בעצמי מובילה לקיבעון. הן בעולם האמנות והן בעולם האקטיביזם, האיחוד בין טיעון פוליטי לבין ייצוג עצמי יוצר תמונת עולם בעלת תוקף מוסרי ללא קשר למציאות, ולמעשה כתחליף לה. מחשבות בעקבות פרויקט "אמנית העיר".

  • ידוע בציבור

    עומר קריגר, המנהל האמנותי של פסטיבל "מתחת להר", מסביר מה בעצם החשיבות של אמנות ציבורית ומדוע אמנים צריכים להתחיל לעבוד במוסדות ציבוריים ולארגן הפגנות.