כתבות מאת דנה שלו

  • לשהות באי-נוחות עוד רגע

    "בעבודה קיימת האפשרות להרחיב את המושג של הקולות והגוף על-ידי הפרדתם וחיבורם. כיוון שיש להם נוכחות בחלל עם גוף ובלעדיו, באור או בחושך, הם מזמינים ליחסים מגוונים עם הגוף הרוקד ועם הקהל". דנה שליו משוחחת עם יוצרות "The Voices", מאי זרחי ומיכל אופנהיים

  • בנים-בנות ביחד זה יפה

    "רועי אסף ולהקת בת-שבע מעוניינים ליצור בידור פשוט, או פשוט בידור, ומזה יש כאן הרבה. ואכן אפשר ליהנות מהמוזיקה הפופולרית, הגופות החטובים וחגיגת הנעורים. אבל העיניים של רקדני האנסמבל כל-כך ריקות, שזה צובט בלב. במובן זה, אי-אפשר לומר שהיצירה הזו לא מרגשת". דנה שלו התאמצה שלא להשתעמם ב"בויז אנד גירלז", יצירתו של רועי אסף לאנסמבל בת-שבע

  • הקשישות לטיס

    "הרבה מן הכוח שיש בדימוי 'נשים זקנות טייסות' טמון בעובדה שהחברה הישראלית מיליטריסטית ומצ'ואיסטית, ולהיות טייס, גם לשעבר, נחשב סמל סטטוס שמשמעותו היות חלק מהאליטה. הבחירה של ליס למקם את הנשים בעמדה הזו היא לא פחות מאקט חתרני". דנה שלו על יצירתה של גלית ליס, "Go"

  • המלצת השבוע: מחול בפסטיבל ישראל

    פסטיבל ישראל 2018 מנסה לגשר על הפער שבין הפרובינציה לאירופה: החל ביצירה של מרלנה מונטרו-פריטס בביצוע להקת בת-שבע, יצירות מאתגרות של בוריס שרמץ וטינו סגל, עיבוד מחודש ל"ריקוד השלישי" של ליאת דרור וניר בן-גל, וכלה במחווה של להקת ענבל למייסדת שרה לוי-תנאי

  • המלצת השבוע: "The Voices", מאי זרחי ומיכל אופנהיים

    "ביצירה הזו הנשים מפיקות את הקול במאמץ ובהנאה. לעתים יש רצון של הגוף לשחרר את הקול, ולעתים הקול מתפרץ ומכניע את הגוף. לאחר זמן-מה הגוף נדמה כחלל שכל תפקידו הוא לאפשר תנועה של הקול בתוכו". דנה שלו חוזרת

  • המלצת השבוע: פסטיבל "צוללן"

    "המנהלים האמנותיים, עדו פדר ומשה שכטר אבשלום, מציעים כמדי שנה להתייחס אל המופעים כאל מושג או רעיון, והפעם – Matereality. 'שגיאת הכתיב' מסמנת שגוף האדם כחומר כבר מסובך בממשות אנושית-נפשית ובמציאות החברתית הטבועה בו"

  • "מחול זה על החלטות, לא על יחסים"

    "למה בעצם מחול לא מדבר? זו אפשרות שיש לנו. הביקורת שלי היא לגבי עבודות אמנות שלא עושות בחירות אמנותיות, למשל שוכחים להשתמש ביד ימין. אז זה כמו לא להשתמש ביד ימין". שיחה עם תמר לם ודייוויד קרן על יצירתם המשותפת הראשונה "Because We Love You"'

  • המלצת השבוע: "בגלל שאנחנו אוהבים אותך"

    "למה ליצור עבודת מחול? זה לא מובן מאליו עבורנו. אנחנו שואלים את עצמנו למה אנחנו עושים את זה כי אנחנו יכולים לעשות דברים אחרים". דנה שלו ממליצה על "Because We Love You", יצירתם המשותפת של תמר לם ודייוויד קרן, העולה בסוזן דלל, תל-אביב

  • המלצת השבוע: "צלמ", יצירה גדולה

    "הדיוק והעדינות שמאפיינים את עבודתה של בורר זוכים לתוספת מיוחדת ביצירה הזו, שעל אף הכוריאוגרפיה הקבועה, מתגבשת באופן שונה בכל ערב מחדש". דנה שלו על יצירתה החדשה של תמר בורר

  • האמת שבתוך השקשוק

    "הלב הפועם של 'ריצה' הוא תנועה בלתי פוסקת המתרחשת מחוץ לגוף. הזמרים, השחקנים והנגנים אינם מתרוצצים רוב הזמן, ובכל זאת הכל רועד ומשקשק, בפנים הגופים ובאוויר שביניהם, שאליו נשלחים המלים והצלילים". דנה שלו משוחחת עם רות קנר על יצירתה החדשה של קבוצת התיאטרון שלה על-פי סיפור של ס' יזהר

  • "ואוו בובי, את יכולה להרגיש יותר הנאה אם את מרגישה יותר כאב"

    "הביצוע של סמית משדר כנות וטוטאליות שהופכות את התנועות והחלל ל'שלה' באופן ספציפי. במובן הזה סמית שייכת לדור הולך ונעלם של רקדנים בלהקת בת-שבע, שהפכה עם השנים למכונה המייצרת רובוטים של גאגא". דנה שלו משוחחת עם בובי ג'ין סמית על יצירתה החדשה Harrowing

  • שחיקתה של פריצת הדרך

    דנה שלו מבקשת לצאת נגד תפיסת "פריצת הדרך" כהתפתחות בעלת הערך הגבוה ביותר או בשימושה כסופרלטיב שחוק. במלים אחרות, בלי להמעיט בערכן של פריצות ושל דרכים חדשות, היא מבקשת לדבר בזכות ההרחבה של אלה הקיימות

  • מה חי באמנות החיה

    "אין לנו אג'נדה חינוכית מוצהרת. אנחנו באמת מבקשים להרחיב את השיח וליצור אירוע תוסס ורב-שכבות. אנחנו בהחלט רואים בסדנאות, בכנסים ובאירועי שיח חלק בלתי נפרד מהפסטיבל. זה קורה כי גם אצלנו וגם אצל הקהל יש רעב לזה". הצצה לתוכנייה של פסטיבל ישראל ה-55 ושיחה קצרצרה עם המנהל האמנותי, איציק ג'ולי

  • ניסוי כלים

    "בשתי העבודות שצפיתי בהן, יוצרות מוכשרות בוחרות שלא לבחור, לא למתוח ביקורת או לנקוט עמדה ברורה – אלא להציג מצב. העדינות הזו יכולה להיות שפה, סגנון או טרנד, אבל לטעמי היא פשוט בוסרית". דנה שלו על מרכז כלים לכוריאוגרפיה בבת-ים ועל יצירותיהן של טליה בק ויולי קובבסניאן

  • "זה פשוט עניין אנושי"

    "יוזמה אזרחית שברירית", כך מכנה הכוריאוגרף הבלגי אלאן פלאטל את החרם התרבותי על ישראל. "אני תומך בחרם, אבל אני לא חבר התנועה. אני רוצה לשמור על החופש להחליט מהי עמדתי בכל מקרה לגופו. אני רוצה לקחת בחשבון את הרגשות של המעורבים בעניין משני הצדדים, אחרת אני עלול להשתמש בכוח באופן שעלול להתפרש כאלים"

  • חזרתו של המבע

    "רוח של נעורים פיעמה בפסטיבל השנה, שקידש את ההתנסות. כמה מהיוצרים השתמשו בה כעלה תאנה לעשייה חסרת תכלית או משעממת, ועבור אחרים היא היתה זרז או מנוף לחקירה וביטוי חכם של הדבר הזה (בריחוק מה) שאנחנו קוראים לו 'מחול'". דנה שלו על 4 מופעים נבחרים מפסטיבל "הרמת מסך"

  • הגוף המכריע, הרקוויאם המוכרע

    שני הרהורים על שני מופעי מחול: "More than Enough" של דוריס אוליך, שמאתגר את תפיסת הגוף הנורמטיבי, ו"רקוויאם גרמני" של בלט אם ריין דיסלדורף, שמפרפר בין סגנונות

  • "יש גבול לכמה אחריות אפשר להפיל על האינדיבידואל"

    "העבודה לא עוסקת בסכסוך הישראלי-פלסטיני, אלא בתוצאות שלו – מה ההשפעה שלו על חייו היומיומיים של האזרח. היא מעלה את השאלה איך מלחמה גורמת לאנשים לשנות את התנהלותם היומיומית ולהפוך להיות משהו שהם לא רוצים להפוך אליו". שיחה עם רתם תש"ח בעקבות יצירתו "Some Nerve".

  • מיישר קו עם העליונות הגברית

    דנה שלו מציעה להתייחס ליצירתו האחרונה של רועי אסף, "בויס", כמשלימה לטרילוגיה את יצירותיו "הגבעה" ו"גירלז". ככזאת, "'בויס' נופלת למלכודת המבט הגברי במשמעותו הפמיניסטית הקלאסית. גם כאשר הגברים ב'בויס' מפלרטטים, אין בכך כדי לערער את מעמדם כנושאי המשמעות הבלעדיים". ביקורת

  • פיספסו את ההר

    דנה שלו השתתפה בשלושה אירועים בפסטיבל "מתחת להר". סנטייגו סיירה ויעל ברתנא "הציעו עיסוק מרפרף, חסר אחריות ויהיר בסמלים של מלחמה וקדושה", והמפגש-הרצאה של ד"ר עלי קלייבו הידרדר לפרפורמנס של געגוע והאדרה.