המדור לחקר החלל: שאלון למפעילי חלל האמנות
ברוכים הבאים ל"מדור לחקר החלל", מסע בין קירות לבנים, תאורת ספוטים וחזונות אמנותיים. בכל פעם נחשוף בפניכם חלל אמנות אחד על כל רבדיו: מהסיפור שמאחורי הקמתו, דרך המודל הכלכלי שמקיים אותו ועד לקו האמנותי הייחודי שמגדיר את זהותו. באמצעות שאלון קבוע יחסית נפרוש את המפה המלאה של כל חלל, מהתנאים הפיזיים והטכניים ועד להזדמנויות להציג בו. זוהי הצצה אל מאחורי הקלעים של המקומות שמעצבים את נוף האמנות העכשווית בישראל. מפעילים חלל אמנות ורוצים להשתתף במדור גם אתם? כתבו לנו
איפה אנחנו:
הגלריה שוכנת בקומה התחתונה של שיכון כורש 12–14, במרכז העיר ירושלים, ממש בסמוך לעירייה ולמתחם ממילא.
היסטוריה של המבנה בקצרה:
כורש 12–14 הוא שיכון רכבת שנבנה בשנות ה־50 ותוכנן על ידי האדריכל אבא אלחנני. השיכון מייצג את המודרניזם השיכוני מהתקופה שבה ירושלים לקחה פסק זמן מאדריכלות האבן. בחזית הראשית יצר האמן יגאל תומרקין פסל בטון כחלק אינטגרלי מהמבנה, ואליו התווסף לפני שני עשורים ציור קיר גדול מקרמיקה ארמנית. הבניין ממוקם בין העיר העתיקה לעיר החדשה, והיה אחד המבנים הראשונים שקמו על גבול ירדן דאז. אופיו הייחודי וצורת בנייתו מצביעים על תפיסה אדריכלית שלוקחת בחשבון את קשרי השכנות והקהילה. לבניין ארבע כניסות ויציאות – מארבע קצוות ירושלים – והוא משמש דוגמה למבנה מגורים שיכול להרחיב את תפקידו והופך גם לצומת דרכים, לנקודת מפגש.
בבניין אוכלוסייה מגוונת מאוד: ישנן דירות שבהן מתגוררים דיירים משנות ההקמה של הבניין, אז יועד בעיקר לעולים דלי אמצעים. בשנים האחרונות השתלבו בבניין דירות שותפים לצעירים וצעירות, בהן מתגוררים בעיקר סטודנטים וסטודנטיות שלומדים במוסדות להשכלה גבוהה בעיר. כך מתגוררים בבניין דיירים צעירים לצד מבוגרים, ממוצאים שונים ומשכבות סוציו־אקונומיות שונות.
הבניין נבנה מראש עם חללים ציבוריים או ציבוריים למחצה, ששימשו גופים שונים ומטרות שונות לאורך השנים. אחד החללים האלו הוא החלל שבו שוכנת הגלריה, ששייך לעיריית ירושלים.

דוד גינתון, נוי חיימוביץ' ותמיר ארליך, יואב וינפלד, מראה הצבה בתערוכה זהב של שוטים, אוצרת דביר שקד, 2021, צילום: עופר גץ
תולדות האמנות:
כשוורד חד(א)ד, מייסדת הגלריה, סיימה את לימודי התואר הראשון במחלקה לאמנות בבצלאל בשנת 2007, היא חיפשה מקום לאמנות שלה, מקום להמשיך את הקהילה, השיח והיצירה המשותפת שהיא חוותה בלימודי האמנות. לאחר תקופה של חיפושים ברחבי ירושלים, היא חזרה לשיכון שבו התגוררה והחליטה שהוא המקום המתאים ביותר לפעולה כזו. ההתחלה של הגלריה הייתה בפסטיבל של יום אחד שהתפרש על פני כלל המרחבים הציבוריים של השיכון, וכשהפסטיבל התקיים בפעם השנייה, שנה לאחר מכן, הראה ועד הבית לוורד את החלל שבו שוכנת הגלריה היום, שהיה נטוש ומלא באשפה ופסולת. ורד התחילה תהליך של פתיחת עמותה, קבלת החלל מהעירייה והקמת הגלריה, ומשנת 2012 הגלריה פועלת באופן סדיר בחלל הנוכחי. החלל עבר מעט שינויים לאורך השנים, האחרון שבהם היה בתחילת השנה, כשהורדנו את הגריד של התקרה האקוסטית, הגבהנו את הקירות, חשפנו את תקרת הבטון והתקנו בה פסי צבירה עם תאורת ספוטים.
לאורך השנים הוצגו בגלריה עשרות תערוכות יחיד וקבוצתיות, התקיימו בה אירועים מגוונים, תכניות חברתיות וקהילתיות והתארחו בה יוזמות שונות. הארכיון המלא ביותר הוא עמוד הפייסבוק של הגלריה.
מי הנפשות הפועלות?
ורד חד(א)ד, מייסדת ומנהלת הגלריה, ודביר שקד, האוצרת.
ספרו לנו בקצרה על כמה תערוכות בולטות שהתקיימו בגלריה:
אחת התערוכות המשמעותיות ביותר שהוצגו אצלנו הייתה "אומרים שאני אינני אני", תערוכת היחיד של רועי רוזן (אוצרות: ורד חד(א)ד ודביר שקד) שהוצגה אצלנו בשנת 2021 וגם לוותה בספר אמן בהוצאת הגלריה, שהציג תמונה פנורמית של עשייתו של רועי לאורך השנים. ביום שהתחלנו את ההקמות התחיל סגר של מספר חודשים, מה שנתן לנו שפע של זמן לדייק את ההצבה, לבנות קירות חדשים ולצבוע אחרים, לארגן מחדש את החלל ולהתקין את התערוכה בנחת ומחשבה מרובה. לשמחתנו הצלחנו לגייס תקציב מהעירייה לתערוכה וממפעל הפיס לספר שילווה אותה, ובאופן כללי, הייתה זו תערוכה שבה כל הכוכבים הסתדרו לטובתנו.
תערוכה משמעותית נוספת של הגלריה היא התערוכה "הגדה של פסח", לזכר האמן הירושלמי פסח סלבוסקי, שהוצגה אצלנו ובגלריה ברבור (שאז שכנה מעבר לכביש) בשנת 2020, באוצרות של נעמי טנהאוזר ואורי הולבן. בתערוכה הציגו עשרות אמנים ואמניות שהושפעו מפסח לאורך השנים: תלמידים ותלמידות, חברים וחברות, קולגות, ואמנים ששאבו השראה ממנו, מיצירתו ומכתביו. התערוכה הייתה מחווה מרגשת לאמן שהיה משמעותי בקהילת האמנות הירושלמית ובכלל, מורה ומחנך שהשפיע על דורות של אמנים ואמניות ונגע ברבים נוספים. היה מדהים לראות את כמות האמנים שהוא היה משמעותי עבורם, ולאגד אצלנו מחוות תודה וזכרון על כך.
סדרת תערוכות חשובה נוספת היא הסדרה "אוסף פרטי" שיזמה ורד חד(א)ד. היא התחילה עם האוסף הפרטי של עינת אשד, רכזת המחלקה לאמנות בבצלאל, והמשיכה עם תערוכת האוסף של דביר שקד, אוצרת הגלריה. לאחר מכן הוצגה תערוכת אוסף של ורד חד(א)ד, מייסדת ומנהלת הגלריה, והתערוכה האחרונה (בינתיים) הייתה של האוסף של האוצר וחוקר האמנות יקיר שגב ובן זוגו שחף בורנשטיין. בגלריה נתלו היצירות הקרובות ביותר ללב, אלו שליוו את כל רגעי השמחה, הקושי והרגעים היומיומיים שמתרחשים במקום הפרטי ביותר של האוצר ולמעשה של כל אדם, הבית, וחשפה אותם לקהל.

רועי רוזן, מראה הצבה בתערוכה אומרים שאני אינני אני, אוצרות: ורד חד(א)ד ודביר שקד, 2021, צילום: סמדר צוק
כשאמנים מתכננים תערוכה הם מחפשים לא פעם חלל מתאים לאופי או לגודל של העבודות שלהם, אז בואו נדבר קצת טכני:
מטראז': 115 מ"ר של שטח תצוגה, ובנוסף משרד, מטבח, סלון וסטודיו/מחסן.
גובה תקרה: 270 ס"מ.
סוג רצפה (מרצפות טרצו, קרמיקה, בטון מוחלק וכו'): מרצפות קרמיקה בהירות.
חלונות: אין חלונות בחלל התצוגה.
תאורה: פסי צבירה.
בסקאלה שבה 1 היא קוביה לבנה סטרילית ו־10 הוא מפעל לייצור תחמושת מהמאה ה־17 שהוסב להצגת אמנות, איפה תמקמו את האופי של החלל שלכם מבחינת אדריכלית?
6. החלל די מנותק מהשיכון שמקיף אותו, אבל עדיין יש לו אווירה די מחוספסת וגולמית.
כמה תערוכות מוצגות בדרך כלל במקביל בגלריה: כמעט תמיד אחת.
יש חלומות לשינוי ושיפוץ החלל? אם כן, ספרו לנו עליהן: כרגע אנחנו חולמות בעיקר להחליף את הרצפה ברצפת בטון מוחלק, וכן לשפר את הנגישות של החלל. מקוות שהחלום יתגשם בקרוב.
שובל הכסף – מאיפה הוא בא ולאן הוא הולך:
רוב התקציב של הגלריה מגיע ממשרד התרבות ומעיריית ירושלים. להם נוספים תקציבים לפרויקטים ספציפיים מהקרן לירושלים, מפעל הפיס, ומקורות חד פעמיים אחרים.
של מי הבעלות על המבנה? עיריית ירושלים (אנחנו לא גלריה עירונית, אבל הנדל"ן שייך לעירייה וניתן לנו במסגרת הקצאת מבנים של עיריית ירושלים לעמותות).
מה המודל הכלכלי שמחזיק את הגלריה (מוסד ציבורי ללא מטרת רווח, גלריה שיתופית, גלריה מסחרית ועוד)? חלל תצוגה ללא מטרות רווח.
החלל נתמך על ידי גופים ציבוריים (עירייה, משרד התרבות, קרנות)? כן.
האם יש לכם אפיקי הכנסה נוספים? גיוס תקציבים לפרויקטים ספציפיים.

גבריאל קלזמר, מראה הצבה בתערוכה OREGET, אוצרת דביר שקד, 2023, צילום: ילי רייכרט מור
האם נגבים דמי כניסה לביקור בחלל? אם כן, כמה ולאן הולך הכסף? לא נגבים דמי כניסה לביקור בחלל, בחלק מהאירועים הגדולים והיקרים יותר נגבה תשלום צנוע על כרטיס.
האם אמנים נדרשים לשלם עבור הצגה בחלל? חס וחלילה.
האם אמנים מקבלים שכר על השתתפות בתערוכות? כן.
במוסד יש מקבלי משכורות קבועים? אם כן, באילו תפקידים? כן, ורד חד(א)ד המייסדת והמנכ"לית, ודביר שקד האוצרת.
האם אתם מסתמכים על עבודה של מתנדבים? אם כן, באילו תפקידים? לא, אם כי בעבר היו אצלנו מלגאיות מבתי הספר לאמנות בעיר.
מה גודל התקציב/המחזור הכלכלי של המוסד? בשנת 2024 המחזור היה קצת מעל 400,000 ש"ח.
אמנות וסביבה:
האם מתקיימת פעילות קהילתית בגלריה או מטעם הגלריה? אנחנו נותנות בית ליוזמות חברתיות שונות, ובעצמנו שמות דגש על נתינת מקום ונראות לקהילה הלהטב"קית, של ירושלים ובכלל, דרך תערוכות, אירועים ויוזמות שונות.
האם אתם עובדים גם עם השכנים, הקהילה הגיאוגרפית הקרובה? השכנים לרוב די אדישים לקיומנו, חוץ מהאירועים שבהם ורד מכינה מופלטות או ספינג'ים.
האם מתקיימת אצלכם פעילות חינוכית או חברתית? בשנים האחרונות מתקיימת אצלנו בתמיכת העירייה התכנית "הכניסה לעיר", המיועדת לבוגרי ובוגרות בתי ספר לאמנות בירושלים שבחרו להמשיך להתגורר בעיר, ובמסגרתה אנחנו מבקרות בגלריות ומוסדות האמנות השונים של ירושלים, מכירים את האנשים שעומדים מאחוריהם ואת האפשרויות שהם מציעים.

יאיר ברק וכרם נאטור, מראה הצבה בתערוכה Best Interest, אוצרת: דביר שקד, 2020 צילום: סמדר צוק
מי קהל היעד שאליו פונות התערוכות בחלל? מי שבאה ברוכה הבאה, בדרך כלל מי שבאה היא מעולם האמנות או מעולמות נושקים. הרחבת קהל המבקרים היא אתגר מתמיד, המשותף לגלריות רבות.
מה חסר בעיר/יישוב שלכם? ירושלים מגוונת ועשירה מבחינת האמנות המוצגת בה וחיי התרבות שלה, וצריך לשים יותר דגש על מה יש בה מאשר על מה שחסר בה. רוב האנשים עדיין מופתעים לשמוע על כך.
ולסוד השמור ביותר של שדה האמנות בישראל: אם אני רוצה להציע תערוכה לגלריה, איך אני עושה את זה?
האם יש קול קורא לתערוכות שיוצא בזמנים קבועים? יש מדי פעם קולות קוראים, לא בזמן קבוע. תמיד אפשר לשלוח לנו הצעות או תיקי עבודות.
באתר הגלריה קיים מייל לשלוח אליו תיקי עבודות? מוזמנים ומוזמנות לשלוח למייל koreshva@gmail.com. קחו בחשבון שלוקח לנו לפעמים זמן להגיב.
ישנם חומרים, טכניקות, נושאים וסוגי תערוכות שהגלריה מתמקדת בהם?
אנחנו משתדלות תמיד לשמור על גיוון ופתיחות, גם כלפי האמנות וגם כלפי האמנים.
משהו נוסף?
נשמח לראותכם בצל קורתנו. כרגע מוצגת בגלריה התערוכה "רוֹצָה לָמוּת בוונציה" של האמן אשחר חנוך קלינגבייל, זוכה מלגת ArtiQ לאמנות ישראלית גאה (2022), באוצרות דביר שקד. קלינגבייל מציג בה גוף עבודות חדש של רישומים שבהם דימויים של דמויות מעולמות המיתולוגיה הקלאסית והנצרות, בהן שלוש הגרציות, המוזות, מדוזה ולוציפר. העבודות שואבות השראה מאמנות יוון העתיקה, רומא והרנסנס האיטלקי, אך הדמויות מופיעות כאן כחזיונות טעונים וחבויים בתוך שכבות של אפור עמוק. רק התבוננות מעמיקה והתאורה בחלל הגלריה חושפות את נוכחותן החרוטה על הנייר.
כמי שנולד וגדל בקיבוץ ניר עוז, עולמו של קלינגבייל נעצר בשבעה באוקטובר. גם העבודה על התערוכה, שהייתה אמורה להפתח בשנה שעברה, הושהתה. כששב לעבודה עליה, בחר להתמקד בדימויים מן המיתולוגיה הקלאסית, דימויים שבהם יופי נשגב וכוח אלוהי מתקיימים לצד גורלות אכזריים ומוות בלתי נמנע. חלל התצוגה, שעוצב בהשראת אתרי תפילה וקבורה נוצריים, יוצר חוויה אסתטית ורוחנית כאחת: בין התרוממות לאבל, בין כמיהה לנחמה לבין מבט מפוכח על מגבלותיה. ההיאחזות ביופי ובנשגב מול מציאות אפוקליפטית מקבלת כאן גוון כפול: היא בעת ובעונה אחת מחווה מלאת תקווה ומחווה נואשת, שבה ההתמסרות לדימוי מלווה באירוניה דקה ומודעות עצמית לכוחו המוגבל, גם אם נוכח.

אשחר חנוך קלינגבייל, מראה הצבה בתערוכה רוצה למות בוונציה, אוצרת: דביר שקד, 2025, צילום: דניאל חנוך
בתערוכה, כמו בסרט "מוות בוונציה" של הבמאי לוקינו ויסקונטי (איטליה, 1971) שנתן לה את שמה, הקיטש מתערבב עם היופי, המוות עם האמנות והטרגי עם הנשגב, ואת הכל מלווה דוק של אירוניה.
במסגרת פסטיבל מנופים הבא עלינו לטובה יעלה אצלנו ביום רביעי 23.7 המופע "קדיש" של אמן הסאונד שאול דהאן. במרכזו של המופע תוצב תפילת הקדיש – טקסט יהודי בשפה הארמית הנאמר בלוויות ובאזכרות ועל כן מתקשר לאבל, זיכרון והנצחה. הקדיש ישמש בסיס טקסטואלי ומוזיקלי למופע, שיהיה מחווה ללחנים של יוסל’ה רוזנבלט ושל מרינה הרלוף ויעסוק בפירוק מילות התפילה ובהשפעת הטקסט על המערכת הצלילית כולה. באמצעות המוזיקה, ומתוך חיבור לאובייקטים ולעבודות בתערוכה עצמה, המופע מבקש להעניק רובד נוסף לעיסוק במוות, בקדושה וביופי בתערוכה של קלינגבייל.
התערוכה מוצגת עד סוף חודש יולי, מוזמנים ומוזמנות לבוא ולבקר.
שעות הפתיחה שלנו הן:
שלישי 12:00–18:00, רביעי וחמישי 15:00–20:00, שישי 11:00–15:00.
כדי להגיע אלינו נכנסים לכורש 14, כניסה ד', יורדים עד הסוף במדרגות, ובמפלס התחתון תראו דלת מתכת עם הלוגו שלנו.
איך עוקבים אחרי הפעילות שלכם? קישורים לאתר, פייסבוק, אינסטגרם וכו':
פייסבוק: Koresh14@ (הערוץ הפעיל והמעודכן ביותר שלנו)
אינסטגרם: Koresh_Gallery@
לאתר הגלריה לחצו כאן.