מוזיאון תל אביב

  • ״היבטים שונים של הקשר אפריקה-ישראל״

    "קטלוג התערוכה "בנוגע לאפריקה: אמנות עכשווית ואפרו-פוטוריזם", שמוצגת במוזיאון תל-אביב, מומן בתמיכת נעמי ודוד קוליץ. דוד קוליץ הוא מייסד ויו״ר חברת אלול-טכנולוגיות, שדיווחים מספרים על מעורבותה במכירת טכנולוגיות צבאיות למשטרים במדינות העולם השלישי". יהונתן ה. משעל חזר מתערוכה לכל המשפחה

  • איך לומר בצורה עדינה

    אמנית טוענת שרותי דירקטור, אוצרת התערוכה ״בנוגע לאפריקה״ במוזיאון ת״א, סירסה פרויקט משותף לה ולצלם מבקש מקלט והפכה תערוכת מחאה פוליטית ל"התפעמות מהאקזוטיקה" של צלמניות בעידן המודרני. דירקטור בתגובה: "חשבתי שהחלק שלה בפרויקט הרחב יותר שהיא עושה לא מתאים לתערוכה"

  • גבירה באבוקה

    ״האור בממשי שמחוץ למצלמה עוטף את דפנות הארכיון, מאיים לשרוף זיכרון ללא אבחנה. הגבירה נכנסת בלשכה אפלה וקושרת קשר-אורות בחמת חרירים״. נטעלי שלוסר במסה על עבודותיה של מאיה ז״ק

  • מסביב לנקודה

    ״אתגר שיבתו של התלוש לא נח במלנכוליה הנוסטלגית, הרפה – זו המופנית כמבט מקובע בעבר ומנוסחת בכלים אידיאליסטיים שאיבדו כל קשר למציאות – אלא באימוץ אופיו הלא ריבוני של התלוש ככר ליצירה״. טקסט נלווה לתערוכה ״התלוש״ במוזיאון ת״א

  • המלכוד אמן-בלש-קורבן של מאיה ז"ק

    "אם 'אור נגדי' היתה יציבה דייה כדי לעמוד כעבודה בפני עצמה, היא לא היתה זקוקה לעזרים אילוסטרטיביים ומניפולטיביים". קרן גולדברג על "אור נגדי", תערוכתה של מאיה ז"ק במוזיאון תל-אביב.

  • חיסיון רפואי

    חמש שנים אחרי פרוץ מחאת האמנים בעקבות ידיעות על הרכבה הבעייתי של ועדת החיפוש למנכ"ל חדש למוזיאון תל-אביב, מתכנסת עתה ועדה לבחירת אוצר ראשי. לקחי המחאה הופקו, אולם הרכב הוועדה נשמר בסוד

  • ממלכת העיוועים של סבא ג'פטו

    "מטרידות עוד יותר המראות המעוקמות התלויות על הקירות כולם. אם עד עכשיו היינו כצופים מן החוץ, כעת אנחנו הופכים לחלק מהדבר, מעוקמים, מעוותי גוף, דמותנו משתקפת במראה, שייכת פתאום למאורע המצמרר הזה". על "דובב שפתי ישנים", תערוכתה של אידסה הנדלס, אוצרת, אספנית ואמנית קנדית בביתן הלנה רובינשטיין בתל-אביב.

  • התערוכה שהיתה

    "בחלומי: המוזיאון מוציא לאור את הקטלוג, וכך 'מתוקן' העוול שנעשה לחלל הגלריה. כי אם יש קטלוג, אז היתה גם תערוכה, והעוול לחלל לא נעשה מעולם". עדה ורדי ביקרה בתערוכה "מבנים נטולי כוח" של מיכאל אלמגרין ואינגר דראגסט במוזיאון תל-אביב, ונזכרה בתערוכה אחרת לגמרי

  • העולם שייך למנציחים

    "חגית לאלו ללא ספק ראויה לתערוכות היחיד של עבודותיה, אבל ההתנהלות כאן מעוררת מחשבה דווקא על אמניות שאין מי שיקדם את הצגתן במוזיאון באמצעים כלכליים". דוד שפרבר תוהה כיצד קרה ששני המוזיאונים הגדולים בישראל העניקו קיר הנצחה ותערוכות יחיד לאמנית שלא זכתה להיכנס אליהם בחייה.

  • היינו פה?

    "כקריצה פרדוקסלית מטביע אהרונוביץ' על הדימוי נורות בוהקות הכותבות בכתב ברייל את המלים 'הייתי פה'. רק עיוורים יוכלו לזהות את תצרף הנורות, ואילו התצלום נותר עלום עבורם. אנו הרואים נסונוור מהנורות ונתעוור לרגע בעצמנו; לולאה אינסופית החושפת את הצילום במערומיו". שני ורנר על תערוכתו של בועז אהרונוביץ', "נקודה כחולה חיוורת"

  • חתונה מעוקרת

    "שני המוזיאונים בחרו בדרך האמצע, ובמקום להציע פירוק או בנייה, התמקדו בתחזוקה. כך במקום שבר קיבלנו אישוש עצמי. במקום פריצה – חנופה. במקום שידוד מערכות – תיקונים. במקום מפץ אוצרותי שימוטט צירי סידור ומחשבה מקובלים – הזזה קלה של קווי הגבול הקיימים". יונתן אמיר בעקבות יום עיון שעניינו החלפת שתי תערוכות הקבע של האמנות הישראלית במוזיאון תל-אביב ומוזיאון ישראל.

  • Roee Rosen, Literally

    ״אמנותו של רועי רוזן היא חג כלולותיהם של גוף ומכונה, פרי זיווגם של ליברטין ומטאטא אחוז רגשה, אולימפיה עשויה בשר״. עודד וולקשטיין כותב לזכרו של ״עודד וולקשטיין״ על האמנות של ״רועי רוזן״ בתקטלוג התערוכה של רועי רוזן במוזיאון ת״א.

  • לדבר על חבל

    ״מאחורי הפעולות הפיסוליות הפשוטות יש מאמץ אדיר לחפור לתוך המרקמים הסמויים של הבית, לתוך החפצים והקירות, להבין איך זה עובד, לנסח את זה, לחפש נתיב מילוט״. בועד ארד על התערוכה של נעמה ערד במוזיאון ת״א.

  • תנועת מראה

    תנועה-ציבורית מציגה במוזיאון תל-אביב פרפורמנס מהוקצע של קלישאות שאינן נוגעות רק לאמנות הלאומ(נ)ית המקומית, אלא גם ליכולת לדון בה באופן ביקורתי.

  • לחלץ את המאוויים הקולקטיביים: בנימין, היסטוריה ואמנות עכשווית

    ״תפיסת ההיסטוריה והארכיון של ולטר בנימין היא הרלוונטית ביותר לאמנות העכשווית ולפרקטיקות עכשוויות של אוצרוּת: "מפעל הפסאז'ים" הבלתי גמור והתזות "על מושג ההיסטוריה", מתווספים לכתיבתו הקודמת על הטכנולוגיה, שחשיבותה עומדת בעינה״. קלייר בישופ במסה מתוך קטלוג התערוכה ״ולטר בנימין: ארכיון / גלות״.

  • גחמה של פרפורמנס?

    "נראה שתנועה-ציבורית אינה מטמיעה עד הסוף את ההשלכות שבוויתור על העמימות שבמעמדה, וממשיכה לבצע את פעולותיה כבעבר. חברי התנועה יכלו להגדיל לעשות ולשתף את הצופה לא רק במה שתיכננו לחשוף מראש, אלא גם ביחסי העבודה שלהם עם המוזיאון". קרן גולדברג על "אוסף לאומי", הפרפורמנס של תנועה-ציבורית במוזיאון תל-אביב.

  • המסע של ליאוניד בלקלב אל הישראליות

    "'אם יש לך ילדים, אתה יודע שצריך גם להתפרנס', אומר בלקלב לשעיה יריב, בעל הגלריה המייצגת אותו. הוא מצייר ללא הרף משפחות סביב לשולחן האוכל, עד שנראה כי אין דבר שלם ויפה יותר בעיניו מלראות את ילדיו אוכלים לשובעה". על התערוכה "ליאוניד בלקלב: חוקר דיוקנאות אובססיבי", המוצגת במוזיאון תל-אביב.

  • לחזור למקורות

    "אלה הם ציורים שאין בהם הסחת דעת פיגורטיבית או נרטיבית, שיש בהם ציור בלבד. תחילה זה נראה כמו אוסף כתמים מופשטים חסרי משמעות, אך אם תרשו לעצמכם את הרגע הזה, תוכלו לשמוע ולראות את הציור מדבר אליכם". על התערוכה "חגית לאלו: אמנית שמתחילה מהסוף", המוצגת כעת במוזיאון תל-אביב.

  • חזרה למופע

    "האמפתיה של 'חזרות על חלקים ממני' אינה מכוונת לנשים המופיעות. האמפתיה אינה מופנית כלפיהן משום שהן 'עושות מחול' והקהל צופה ונע בלי לעשות מחול. האמפתיה גם אינה מופנית כלפי בני-האדם שחולקים עימן את המופע. היא מתקיימת אל מול המערכת של ההפרה שמגדירה את מושג האמפתיה". עמרי הרצוג על "חזרות על חלקים ממני", שיוצרות-מבצעות ענת דניאלי בשיתוף תמי ליבוביץ'

  • זה לא עסק

    התערוכה השאפתנית ״סביבות עבודה״ מבקשת לבחון מה קורה לאמנות בעסקים משפחתיים ובסביבות ״נון-אמנותיות״, כהגדרת האוצרת רויטל בן אשר פרץ, אך היא מציגה אוצרות לא ממוקדת, עבודות מבולבלות, חיבורים רופפים וטקסטים מופרכים.