האמן ישראל חמד, הוא הזוכה בפרס ע”ש חיים שיף לאמנות פיגורטיבית ריאליסטית לשנת 2020. הפרס כולל מענק כספי לאמן בסך 10,000 דולר ותערוכת יחיד מלווה בקטלוג במוזיאון תל אביב לאמנות.
ישראל חמד, נולד בשנת 1975, חי ועובד בנתניה. הוא בעל תואר ראשון ושני במשפטים מאוניברסיטת תל אביב ולא למד במוסד ללימודי אמנות, מלבד לימודי ציור אצל האמנית מאיה כהן לוי.
ישראל חמד, צילום: שמואל חמד
מעל ל-80 אמנים הגישו את מועמדותם לפרס השנה והאמן הזוכה נבחר ע”י חבר ועדת השופטים של פרס שיף לאמנות פיגורטיבית-ריאליסטית לשנת 2020: האוצר הראשי של מוזיאון תל אביב לאמנות, דורון רבינא, האוצרת עמנואלה קלו, מנהלת מוזיאון הרצליה ד”ר איה לוריא, עו”ד גיל ברנדיס ואספן האמנות דורון סבג. משקיפים: מנכ”לית מוזיאון תל אביב לאמנות טניה כהן-עוזיאלי, ונציג המשפחה דובי שיף.
ישראל חמד, “יניב”, 2016
מנימוקי חבר השופטים לבחירה: ״חמד מצייר דמויות, לרוב גברים בהם נתקל באקראי. באמצעות מבע ציורי אינטנסיבי, הוא הופך מפגשים ברי חלוף, לנצח מתמשך המתקבע בגוף הציור. כצייר, הוא חומד את מושא הציור, שוקד על בבואתו, אך משהו בציור לא תובע עליו בעלות. עוצמת החיות והאינטנסיביות הרגשית והארוטית שנוצקת בציוריו, מחסנת את הדמויות נגד ההפיכה לאובייקט. דווקא יתר הנוכחות שלהן, הופכת לדימוי את אי-המושגות שלהן. הן נוכחות כפנטזיה ומתפוגגות כפנטזיה. חמד הרשים את הועדה, בציור הפתוח אל הצופה וברתימה של הפיגורטיביות הציורית להתקוממות שקטה ומתמשכת אל מול שחיקת הדימוי הצילומי בעידן הדיגיטלי.״
השבוע עמד בסימן מלחמות עצמאות: בישראל איים שר התרבות לשלול את אזרחותם של יוצרי סרט ביקורתי; ראש מכון סמיתסוניאן בארה"ב הודיע על פרישה בעקבות לחץ פוליטי מתמשך; בריטניה שוקלת לגבות דמי כניסה מתיירים במוזיאונים הלאומיים; ובהודו שללו זכויות יוצרים מעבודה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית. 
הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב. 
