מופע של חירות, לא צנזורה

״תערוכתה של תמר הירשפלד נועזת ופרועה באופן שמקשה לצייר את המוזיאון כממסד מגביל ומצנזר״. האוצרת ענת דנון סיון מגיבה לביקורת של נטלי לוין

מצער שתהליך של שלוש שנים של עבודה דיאלוגית בין אמנית ואוצרת, תהליך שכולו מאמץ ממושך לממש את חירות היצירה של האמנית, חידוד המופעים עליהם מושתתת התערוכה והידוק השפע המבורך העולה מהתכנים והאסתטיקה שלה, מסוכם במאמרה של נטלי לוין כפעולה של צינון וצנזורה.

תערוכתה של תמר הירשפלד נועזת ופרועה באופן שמקשה לצייר את המוזיאון כממסד מגביל ומצנזר, כאמצעי לשוות לה ולאמנית עוד בדל של רדיקליות. אבל למה לקלקל סיפור טוב עם עובדות?

החטא של הכותבת כפול. לא רק שהיא מבטלת את חלקה החשוב והלגיטימי של האוצרת בהכרעות הנוגעות לתערוכה, אלא גם מספקת אינפורמציות לא נכונות מצד אחד, ומעלימה אינפורמציות אחרות שהיו מפריכות כל בסיס לטענתה.

תערוכתה של תמר הירשפלד אושרה על כל תכניה, כולל הצלחת שעל גג הביתן, כבר בשלבים מוקדמים של התערוכה בכל האינסטנציות של המוזיאון. גם אישורים מטעם העירייה להצבת צלחת הלווין ניתנו בקלות, ובאף אחד מהשלבים לא עלה כל עניין בעייתי או הסתייגות מתוכנה.

בניגוד לטענת הכותבת, הצלחת לא עמדה כמה ימים ואז הורדה (מה שעלול לרמוז על הורדת הצלחת כפועל של תגובה כזו או אחרת מן החוץ). מרגע הצבת הצלחת על הגג, התרעתי בו- במקום שהשילוב עם השלט הבולט של התערוכה על קיר הביתן, המכיל בעצמו פורטרט של תמר הירשפלד, יוצר עומס לא מידתי של נוכחות פורטרט האמנית עוד טרם הכניסה לתערוכה.  לאמנית ניתנה אפשרות לוותר על אחד מהם: להחליף את  השלט עם הפורטרט שלה בכיתוב טיפוגרפי ולהשאיר את הצלחת על הגג (!), או לוותר על הצלחת ולהותיר את השלט. האמנית העדיפה להשאיר את השלט הנושא את הפורטרט שלה. זהו רגע אחד מיני רבים המתרחשים בהקמה של כל תערוכה, ומבוססים על ניסוי וטעייה, והבנה תוך כדי תנועה מה מיטיב עם התערוכה ומה מחליש אותה. שום צנזורה או דבר שקרוב לצנזורה.

כדי להעצים את הדרמה שלא היתה, מציינת לוין כי בהבאת הצלחת מצרפת הושקעו זמן וממון רב. רק שהצלחת שהגיעה מצרפת – ציור בצבעי שמן של אותו דימוי על גבי צלחת לווין אחרת – מוצבת בחלל התערוכה, והצלחת שביקשה האמנית להציב על הגג עשויה הדפסה דיגיטלית של אותו דימוי, והופקה בארץ. אם לוין כל כך מצויה באחורי הקלעים של הקמת התערוכה, היה ראוי שתציג את אותה בקיאות גם בפרטים שמחלישים ו/או מפריכים את טענתה.

הצגת הכרעה אוצרותית שאינה מחסירה כל תוכן מהתערוכה, אלא להיפך, מכילה אותו בגוף התערוכה ומדייקת אותו, כפעולה המערערת על חירותו של האמן, היא מגוחכת וגובלת בלשון הרע.

באקלים בו מקצינים הכוחות הפועלים במרץ להחזיר את התרבות בארץ למקומות חשוכים, ביניהם צמצום הייצוג והנוכחות של נשים, אני גאה לעמוד מאחורי תערוכה שעצם קיומה הוא התקוממות נגד צנזורה – מופע של חירות מתריסה מול כל ניסיון להחניק ביטויים של תודעה נשית.

ענת דנון סיון, אוצרת במחלקה לאמנות ישראלית במוזיאון ת״א, אצרה את תערוכתה של תמר הירשפלד ״ארץ חדשה״ בביתן הלנה רובינשטיין

4 תגובות על מופע של חירות, לא צנזורה

    מצחיק שזה סוג הדיון שיכול להתקיים כאן. כמו משחק תפקידים בין מעריצה טיפשונת לבין מפיקה שרוצה קצת קרדיט. פיספסתי משהו? זה כבר מובן מאליו שהתערוכה היא נס תרבותי הסטורי מרעיד אמות סיפים, מופת לחירות האנושית הבלתי מתפשרת?

    דנון סיון מבכה את ה״אקלים בו מקצינים הכוחות הפועלים במרץ להחזיר את התרבות בארץ למקומות חשוכים״, ובאותה נשימה לא מהססת לצייר ביקורת לגיטימית כ״לשון הרע״. מה השלב הבא – תביעת השתקה?

    אין הבדל בין החברה המעריצה הטפשונת לבין המפיקה שרוצה קרדיט , שתיהן ראויות לתערוכה.
    אני בכל מקרה באה לLOVEAT או לנחמה וחצי רק מכיוון שדרות רוטישלד ולא אכפת לי להאריך קצת את הדרך.

    כנראה שלא קראת נכון. כל המאמר מבטל את הביקורת כלגיטימית, ובצדק.
    ה"ביקורת" נכתבה לא לשם תבונה או העמקה בתערוכה, אלא לשם התרסה והדגשת הצהוב, ראה כל הטעויות בעובדות.
    ראוי שהאוצרת תגיב בחומרה על כזה דבר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.