אמנות פמיניסטית

  • מרד הממזרים

    "'ממזרים: סימון ומחיקה', אחת הדוגמאות החזקות לאמנות אקטיביסטית בישראל, מבקרת את האופן שבו הממסד הדתי האורתודוקסי, הפועל בישראל מכוח החוק המדינתי, משליט את האג'נדות הפטריארכליות שלו על אזרחיות ואזרחי המדינה". דוד שפרבר על התערוכה "ממזרים: סימון ומחיקה", הביאנלה של ירושלים לאמנות יהודית עכשווית

  • אסתטיקה מעל תוכן: אידיאולוגיית האגו הגברי

    "איך ייתכן שהכותרת 'אמנות' מעניקה לגיטימציה לפנטזיות אונס ולייצוגים סקסיסטיים של גברים נורמטיביים ופריבילגיים?". טיה הנאור על סקסיזם כאידיאולוגיה באמנות ישראלית עכשווית.

  • NO MAN’S LAND

    השם NO MAN’S LAND התקבע בשלב מאוחר יחסית בתוך תהליך העבודה. בטקסט זה אבקש להציע אפשרויות קריאה אחדות לזיקה האירונית בין כותרת התערוכה לבין רעיונות מרכזיים של השיח הפמיניסטי.

  • מדוע נשים מודרות מההיסטוריה של האמנות הישראלית?

    "בכל פעם שאני שואלת לפשר ההתעלמות של ספרי תולדות האמנות הישראלית מרוב האמניות, עונים לי שתי תשובות: היו מעט נשים אמניות, וכנראה הן לא היו חשובות או טובות דיין. משמע, אם ההיסטוריה שכחה אותן – סימן שהגיע להן". סקירה היסטורית על נשים באמנות הישראלית קוראת תיגר על הנחה זו.

  • "אבותינו חיפשו את אלוהים, אך מצאו רק את עצמם"

    יצירתה של האמנית האמריקאית הלן אילון היא תזכורת לכך שנרטיבים מכוננים תרבות, וכשתרבות נסמכת על מקורות רצחניים, לא פלא שמדי פעם קם פונדמנטליסט אחד ועושה בהשראתם מעשה.

  • מה רואות מבעד לרעלה?

    שימוש מודע במבט: על רעלות ומטפחות, שטיחים ופרוכות, בשיח הפמיניסטי-פוסטקולוניאלי באמנות.

  • קוסטא דחיותא

    פרויקט "סטודיו משלך" מהווה ביטוי לאקטיביזם פמיניסטי החותר לשדה אמנות פתוח, בין-תרבותי ושוויוני יותר.

  • שימוש מודע במבט

    עבודותיה של פטמה אבו רומי המוצגות במוזיאון האסלאם בירושלים מייצרות פרשנויות שונות החותרות אלה תחת אלה, אך הן עוסקות בנושאים שחוקים ושגורים ורובן לא מפתיעות או חדשניות.

  • ז'רגון רדיקלי בהשאלה

    הרוח הביקורתית שעולה ממאמרֵי הגיליון הראשון של כתב העת לאמנות של מכללת אמונה "ציפורה", יכולה ליצר שיח חשוב ופורה בעולם האמנות המתפתח בחברה הדתית והכללית, אלא שעולם ביקורתי שכזה חייב להסתמך על מצע של כתיבה עמוקה, מורכבת, רצינית ובעיקר מדויקת יותר.

  • בגוף אני מפעילה

    מעטים הם תחומי האוונגרד החברתי-תרבותי בעת המודרנית שבהם השתתפה האמנות באופן כה בולט, מוצלח ומשמעותי בכינון וביצירת השיח כמו בתחום הפמיניזם. ספר חדש דן במקומו של הפמיניזם באמנות האמריקאית בשנות ה-70.

  • "והשמיים האדימו וכהו"

    "כולך אדומה, וכל-כך לבנה" – מיצב של אתי אסתר נאור המוצג בגלריה פלורנטין 45 – יוצר תחושה עזה של הפקעת פרטיות בסצנה בה מעורב דמו של אדם שאנו נחשפים לפתע אל "פנימיותו" באמצעות נוזלי הגוף הסמויים שלו.

  • מסירות חציצות

    מאקט חודשי ושמרני של טהרה הלכתית עד הצהרת זהות יהודית-לסבית – דוד שפרבר כותב על הופעת המקווה באמנות בת זמננו.

  • אי-מהות

    גם לאחר מאות שנות ייצוגי אמהות באמנות, ובכללן עשרות שנים של אמנות פמיניסטית, תערוכות נמנעות מעיסוק בסוגיית הדיכאון שלאחר לידה. תערוכה חדשה תוהה על טיבה של התופעה.