ראיונות

  • "הארגון יושבות מולך"

    "הארגון יושבות מולך"

    "מה זה אומר להיות פוליטי? לצעוק סיסמאות? או שזה עצם העשייה ומה שאת עושה ביום-יום שלך? אם מסתכלים על רינת ועלי – הבחירה לעשות את 'מנופים', הבחירה לקחת את התוכן שלנו ועם הראש בקיר להכריח את עצמנו להתמודד עם השאלות האלו – היא פוליטית". שיחה עם ­לי היא שולוב ורינת אדלשטיין, אוצרות "מנופים".

  • ללא כותרת

    ללא כותרת

    "אפשר לומר שיש כאן מין דרמה: לעבוד רק עד שהשדים מתחילים להופיע. אני לא רוצה שהשד יגייס אותי וישלוט בי, ולכן עוצרת ברגע האחרון". מאשה זוסמן משוחחת עם אלי פטל על ציור, היסטוריה וחיים בין תרבויות שונות.

  • "אם בעיצוב המטרה היא להצליח, אז ביקשתי מהם להיכשל"

    "אם בעיצוב המטרה היא להצליח, אז ביקשתי מהם להיכשל"

    "מתוך כל המחשבות על מה זו תערוכת עיצוב ומה זו תערוכה בכלל, אני רוצה ליצור מצב שבו אתה רואה אובייקטים, ולא יודע אם מותר לך לגעת או אסור לך לגעת, אם התערוכה פונקציונלית או לא פונקציונלית. אם עיצוב נוצר כדי לפתור בעיה, אולי התערוכה תיצור בעיה". שיחה עם האוצר יובל סער על התערוכה "מוזיאון עיצוב בבית-האמנים".

  • יש גבול?

    יש גבול?

    "זה לא פרויקט אוטופי ולא פרויקט שיש לו אידיאולוגיה או פרוגרמה פוליטית במובן של פוליטיקה. בכל זאת יש בו ניסיון להציע לחשוב על אקסטריטוריאליות כסוג של גישה ביקורתית לניתוח של תופעות פוליטיות ותרבותיות". שיחה עם מעין אמיר, יוצרת "פרויקט אקסטריטוריה" עם האמנית רותי סלע, המוצג ופועל בכל רחבי העולם.

  • "יש רגע שקופצת לי לאצבע מין הכרה שקרה פה משהו"

    "יש רגע שקופצת לי לאצבע מין הכרה שקרה פה משהו"

    "אנשים מחזיקים בתצלום ואומרים: הנה סבתא שלי. וזאת לא סבתא שלך, זאת תמונה. יש הבדל. זה המדיום היחיד שרוקד על שתי החתונות – הוא גם עם אחיזה במציאות, אבל הוא גם אינטרפרטציה". שיחה עם הצלם יואב חורש, עולה חדש.

  • "כמה עבודה זה לייצר 89 דולר?"

    "כמה עבודה זה לייצר 89 דולר?"

    "יש לי אוסף שנות טובות עם מטוסי קרב. איזה דבר זה, 'שנת שלום וניצחון'? מאיפה הצורך הזה למעוך מישהו אחר בתוך השנה טובה המיליטנטית הזאת? אני חייב לצייר אותן". שיחה עם המוזיקאי, המעצב, המרצה, האמן האינטראקטיבי והפאנקיסט דודיק אופנהיים.

  • בוץ שמים עמוק

    בוץ שמים עמוק

    יפעת שטיינמץ משוחחת עם פרופ' חביבה פדיה על המתח שבין אסתטיקה לאתיקה דרך הארבעה שנכנסו לפרד"ס, הרבי נחמן מברסלב, חוני המעגל, לווינס וספר "הזוהר".

  • מחווה של השתתפותיות

    מחווה של השתתפותיות

    "אני לא יכולה להגיד לך שאני לא מתוסכלת כשהקבוצה הסודאנית שואלת, 'מתי אנחנו יוצאים מחולות?'. אין לי תשובה בשבילם ואף פעם לא אמרתי שתהיה לי תשובה בשבילם. זה כואב כשהם שואלים את זה. מצד שני, אני מנסה לשמור על איזשהו מרחק רגשי כדי להגיע לנראות שמנסחת משהו". מעין שלף, אוצרת אמנות השתתפותית, משתפת.

  • כמה הערות מרכזיות להערת שוליים אחת: שיחה עם לאה ודיאגו

    כמה הערות מרכזיות להערת שוליים אחת: שיחה עם לאה ודיאגו

    שיחה עם לאה מאואס ודיאגו רוטמן על דרך העבודה שלהם, השינויים שחלו בה, על האופן שבו הם בוחנים אותה במבט לאחור וכיצד המבט הזה משפיע על העשייה שלהם היום, לכבוד יציאת הספר ״*הערה״ ואירוע "הערה 12: הערה היסטורית"

  • "לא הייתי אומרת מעמד הפועלים המדוכא"

    "לא הייתי אומרת מעמד הפועלים המדוכא"

    "אני מגישה לכולם מים וקפה, ואני נחמדה ומביאה להם עוגיות, ואני משכפלת להם מסמכים ופותחת את הדואר. מבחינה חברתית אני יותר ראויה לקבל כסף על הגשת עוגיות מאשר על זה שאני עושה תערוכה שהיא תוצאה של עבודה של שנה. אתה מבין?". אנאבל שמר ונטלי בר-און מספרות על התערוכה המשותפת, "Artist At Work".

  • "קשה לי לעכל אמנות בצורת בידור"

    "קשה לי לעכל אמנות בצורת בידור"

    זריצקי לדעתה לא משהו, אמנות רוסית מעניינת אותה, ביקורות אמנות פחות. אג'נדה היא "כמו מסכה של שחקן בתיאטרון יווני ישן", ובזכות האור הישראלי חזרה לצייר. גם נטליה זורבוב מתגייסת למחווה שלנו לגדעון עפרת, חלק שלישי.

  • "אני נותרת עם הדברים שהעין אוספת"

    "אני נותרת עם הדברים שהעין אוספת"

    היא לא מתה על זריצקי, תוהה אם נחום גוטמן היה שורד בעידן השמרני הנוכחי, סובלת מהאור המקומי ומשאירה את הפוליטיקה לפוליטיקאים. שיחה גלויה עם האמנית הצעירה יערה אורן, מחווה לגדעון עפרת, חלק ב'.

  • שיחה גלויה עם אמנית צעירה נסתרת (בקושי)

    שיחה גלויה עם אמנית צעירה נסתרת (בקושי)

    לא, היא לא שמעה על זריצקי, על האור הישראלי רק "ברפרורים אקראיים". עכשיו היא משלימה פערים. סוגיות מהסוג של "כתב היד של האמן" מעניינות אותה, אלא שהאמנות היום שקועה "עמוק בחברה ניאו-ליברליסטית מסרסת". היא דווקא מוותרת על עילום שמה, אבל את זה נשאיר לסוף. מחווה לגדעון עפרת, חלק א'

  • עושה סדר

    עושה סדר

    שיחה עם רותי דירקטור על עוינות לאמנות עכשווית, על אוצרות, כתיבה והנגשה, על מוזיאון חיפה שעזבה ועל מוזיאון ת״א שאליו היא נכנסת בימים אלה.

  • חלב שחור לנכד שטרם נולד

    חלב שחור לנכד שטרם נולד

    יעל בלבן: "תינוק זו מלה שדומה לתיקון, וכמובן יש לי הרבה סיפורים לספר לו שלא סיפרתי לחיה, ואני רוצה להחזיק אותו בידיים". חיה רוקין: "בעיני יצא אחלה תינוק. הוא גר רחוק ולא באים להרים אותו". שיחה על אמנות, היסטוריה והיסטריה משפחתית.

  • "אני מרגישה יותר מהגרת מאשר עולה חדשה"

    "אני מרגישה יותר מהגרת מאשר עולה חדשה"

    "היום לכאורה יש לי תודעה פוליטית, אבל בפועל אני בעצם לא עושה כלום ביחס להבנה. נוח לי להאמין שכאמנית אני מודעת יותר מההורים שלי, אבל גם הילדים שלי יוכלו להקשות עלי בשאלה למה לא פעלתי בתוך מציאות מסוימת". אריאל רייכמן משוחח עם אלהם רוקני.

  • "אני תמיד הרגשתי את הנייר הלבן"

    "אני תמיד הרגשתי את הנייר הלבן"

    "אין לי שום אשליה אפילו לרגע אחד לא רק שהציור שלי משפיע, אלא שבכלל שאמנות משפיעה, כי אחרת, אחרי גויה, אחרי 'גרניקה', היה צריך להיפסק הכל. בכל זאת אני חושבת שאנחנו האמנים, המשוררים, מוכרחים להגיד משהו. כי אחרת זה כאילו אנחנו גם כן אשמים. אבל אני לא רוצה שתקבלי מזה שאני פוליטית". אביבה אורי בראיון.

  • ״צילום זה בעצם טקס שמתכוננים לו ביחד״

    ״צילום זה בעצם טקס שמתכוננים לו ביחד״

    במשך 12 שנים עבד הצלם רון עמיר עם תושבי הכפר הפלסטיני ג'סר אל־זרקא. התוצאה היא תערוכה ססגונית ומגוונת בת שלושה חלקים, שמציגה עבודה משותפת שהופכת את הצילום מתיעוד חד-צדדי לאמצעי דיאלוגי.

  • אוכלים על המתים, תרתי משמע

    אוכלים על המתים, תרתי משמע

    מלי דה-קאלו משוחחת עם דבורה מורג, יוצרת התערוכה "והגדת לבתך" בחלל התצוגה זוכרות.

  • הלוחשת לסינדרלות

    הלוחשת לסינדרלות

    "מחנכים אותנו לחשוב שאם נעשה אמנות מספיק טובה, יזמינו אותנו לנשף ונוכל להיות סינדרלה. וזה לא עובד ככה". שיחה עם שרי גולן-סריג, אוצרת, מרצה ומלווה אמנים בקורס "כל מה שלא לימדו אתכם בבית-הספר לאמנות".