דעות

  • ציונה שמשי ז"ל, הרהורים ראשונים

    "ציונה שמשי צברה עשרות שנים של פעילות בשדה האמנות והתרבות בישראל, ונפרדה מהעולם בעיר התוססת תל-אביב. אני מזהה תואם מופלא בין דמותה של ציונה, היוצרת המעורבת, לבין העיר שבה בחרה לחיות וליצור". טליה טוקטלי סופדת לאמנית הרב-תחומית ציונה שמשי, שהלכה באחרונה לעולמה

  • שני שדות, שתי חלקות

    "דנציגר פעל לשיקום וריפוי, בדומה לנטיות השמאניסטיות של בויס, אך הוא רחוק וזר מן הסוגיות החקלאיות שהתערוכה במוזיאון פתח-תקווה עסקה בהן. דומה הוא ללורנס איש ערב – פרא-אציל הדוהר בערבות הנגב, אך תמיד ידבק בו קמצוץ של רומנטיקה אוריינטליסטית". טלי תמיר מגיבה למאמרה של אירית סגולי "עקדת יצחק"

  • על מודל עירום ותצלום שלא צולם

    על יוצרים מתים נהוג לומר שהותירו חלל. תמיר להב-רדלמסר נפטר השבוע, וספק אם עולם האמנות הישראלי יחוש בחסרונו. במקום חלל הוא השאיר מאות תצלומים יפהפיים, מוקפדים, בשחור-ולבן, של גברים המרכיבים יחד דיוקן קולקטיבי של תל-אביב ליברלית ומתירנית ותשוקה גדולה לצילום

  • אורי והקצנשטיינים. זיכרון

    "הפרסונה שלו הצטיירה כזו של מדען מטורף וחסר גבולות שהאמנות שהוא יוצר קשורה מצד אחד לאיזו ניו-אייג'יות קורקטית ותמימה ומצד שני לאסתטיקה של סרטי אימה. שילוב של וולט דיסני ואנטונין ארטו, אמר מישהו. אולי אני. הלוואי שזה הייתי אני". יגאל צלמונה כמעט נפרד

  • אליטה אנטי-אליטיסטית של איש אחד

    "קניספל סבל מהצקות רבות בשל מוצאו הגרמני, ומצא דלת פתוחה בבתי הילדים הפלסטינים של העיר התחתית. נראה כי חוויית זרות זו והחיבוק החם שקיבל מילדי ואדי סאליב וניסנאס עיצבו את תפיסת עולמו". רות אופנהיים סופדת לגרשון קניספל, שנפטר השבוע

  • הראשון שאמר לנו "וואו"

    "כשיורם אמר לנו בביקורות שמשהו לא עובד, לא הגיוני, לא מעניין או לא עשוי טוב, בין השורות הסתתר אמון: 'אני יודע שיש לך את זה', ואולי אפילו אכזבה: 'אז למה אני לא רואה את זה כאן?'". עינת עריף-גלנטי, תלמידתו של יורם להמן (1939–2018), נפרדת

  • אהרון מסג מת

    "אווירה של שריפה, אסון וחרדה אפפה את הציפור המיוצגת על הבדים והניירות. זהו עורב-חולד פוחלצי שהוא שד פנימי המגיח מעומק אפלת נפשו של אמן ערב משבר. זהו עורב-חולד של טורף נבלות ושל חופר-במחשכי-מחילות, שבואו והשתלטותו על הציור נושאים בשורה מורבידית לאמן". גדעון עפרת סופד לצייר אהרון מסג

  • אמנות ופוליטיקה: כרוניקה של פלישה דו-כיוונית

    "נראה כאילו דיון זה עומד ברומו של עולם, מפלג בין קטבים ומחנות, מהותי לעצם העיסוק האמנותי. אך טענתי היא כי זהו דיון עקר מבסיסו". קרן גולדברג מבקרת את השיח הביקורתי סביב התערוכה המדוברת "בעיות השעה" בביתן הלנה רובינשטיין

  • קווים לדמותו של הפלורליזם המקומי

    היא מרבה להשתמש במילה פלורליזם, אך מכנה את מבקריה כהניסטים משמאל, והדבר שהכי בזוי בעיניה זה ילדים חרדים שמדברים יידיש. האם זו הסובלנות שאלישבע מזי"א, המנכ״לית החדשה של תיאטרון החאן, תקדם בירושלים?

  • צילום והתנגדות

    במבט חד וחריף, נועז ולא מתפשר, יצר מיכה קירשנר דימויים רבי השפעה שמילאו תפקיד מכונן בהתפתחות הצילום הישראלי. יאיר ברק סופד לצלם הוותיק שהלך לעולמו

  • הזר שסירב להיות מלך

    "המפגש בין אדם ברוך לרבי נחמן מברסלב נמצא במקום שבו החוכמה החיצונית נגמרת והניגון מתחיל. כמבקר אמנות פעל ברוך כמי שיודע שאת הניגון הזה אי-אפשר ולא ראוי להסביר". דברים שנאמרו באירוע "מקולות מים רבים – רבי נחמן מברסלב ואדם ברוך נפגשים" במלאות תשע שנים לפטירתו*

  • פריבילג בעור של זאב

    "באופן אירוני, הכוחנות שאנגלמאיר הפעיל מתוך עמדת הסמכות שלו על הביקורת שהופנתה כלפיו מאששת כמה מטענות המבקרת ומנוגדת עקרונית לדרך שבה האמנות שלו נחווית". יהונתן ה. משעל עונה לזאב אנגלמאיר שענה לשיר כהן שביקרה את שושקה שלו

  • שיר ארס

    "שיר כהן היא משגיחת היגיינה אמנותית, המנסה להציג את האמן ודמותה של שושקה כפוגעניים, אבל היא עצמה הפוגענית". זאב אנגלמאיר מגיב על מאמרה של שיר כהן, "שושקה של זויה"

  • היד שמנענעת את ההריסה

    "ייהוד העיר" הוא הסוד הכי גלוי של כל הפעילות התרבותית "הצעירה" בירושלים בעשור האחרון. הצעד של גלריה ברבור חשוב כי הוא עושה פוליטיזציה מחודשת של הפוליטיקה הסחית נטולת הקונפליקטים שרווחת בעיר. אלי אושרוב על תפקידו של "המעמד היצירתי"

  • בְּשׂר הרוח ורוח הבשר

    בשלל עיסוקיו ביקש ג׳ון ברג׳ר לפעול באופן שמנתב אל מעבר לדחף "לרצות גנרלים, או להעלות את מורל האזרחים, או להלל חיילים גיבורים, או להמם את העיתונות העולמית". אסתר דותן סופדת למבקר האמנות פורץ הדרך, הסופר והצייר שנפטר השבוע בגיל 90

  • האוצר שנשלף מלב הקלחת

    מינויו של דורון רבינא לתפקיד האוצר הראשי של מוזיאון תל-אביב בעייתי, אך מסקרן. האתגר שעומד בפניו הוא שימור מבטו הרענן והנקודתי של האוצר האורח, בד בבד עם גיבוש סדר יום אמנותי מקיף למוסד הנתון במשבר מתמשך

  • שחיקתה של פריצת הדרך

    דנה שלו מבקשת לצאת נגד תפיסת "פריצת הדרך" כהתפתחות בעלת הערך הגבוה ביותר או בשימושה כסופרלטיב שחוק. במלים אחרות, בלי להמעיט בערכן של פריצות ושל דרכים חדשות, היא מבקשת לדבר בזכות ההרחבה של אלה הקיימות

  • צבע הכסף (לא יורד במים)

    "פרויקט אמנות-מחאה שצורתו ומנגנונו חתרניים, והוא עצמו תגובה להדרה ומחיקה, הפך לפרויקט שהתנאי לקיומו הוא האפשרות למחוק אותו". הדס קידר על אמנות ביקורתית במרחב העירוני ועל הפרויקט "דרך השפה" של קבוצת פרהסיה כמשל

  • הצגה מידתית

    יפה עשה גדעון עפרת כשבחר להיפרד ממבקרת האמנות גליה יהב באמצעות ויכוח, אך התנגדותו לביקורת שלטון ההון באמנות הישראלית מוצגת באופן שטחי ומשמיטה מן התמונה פרטים הכרחיים

  • "לא באתי לכאן לעבוד. באתי למות"

    "ביצירותיה, באוצרותה ובכתיבתה היא לא התבלבלה ולא שתקה ולא התכנסה ולא מכרה את נשמתה". הדס קידר נפרדת מחברתה גליה יהב, שנפטרה לפני ימים אחדים