המלצת השבוע: "אצל הים", רות קנר

"קנר ביקשה להתחמק מהתרפקות נוסטלגית ואף להתנגד לה, ולכן 'החיים עצמם' נוכחים על הבמה, בדומה למצבים שבהם מחשבות על מטלות היומיום אינן מניחות לנו 'להיות ברגע'". דנה שלו ממליצה על "אצל הים", הטרילוגיה של קבוצת התיאטרון של רות קנר המבוססת על שלושה סיפורים של ס' יזהר

בשנת 2016, לרגל 100 שנה להולדתו של ס' יזהר, החליטה קבוצת התיאטרון של רות קנר להחזירו אל השיח הציבורי והחלה בעיבוד טקסטים משלו להצגות ולאירועי קריאה. קנר וקבוצתה עושות במלים של יזהר שימוש פרפורמטיבי ומוסיפות להן רבדים המושכים מהן חוטים אל זמננו אנו. עתה מעלה הקבוצה מופע חדש, "אצל הים", ובו שלושה פרקים: "הליכה, שחייה, ריצה". המופע מבוסס על שלושה סיפורים של יזהר העוסקים בשלושה ימים ישראליים: ימת כינרת, הים התיכון וים המלח.

הסיפור הראשון, ״הליכה״, מתרחש על שפת הכינרת, שם יושבים נער ונערה שחווים סקרנות אינטימית. הטקסט כתוב כזרם תודעה של הנער, שמדמיין גם את זה של הנערה, והוא נכתב על-ידי יזהר כשהיה כמעט בן 80. בהתאמה, גם הקבוצה מפענחת את הטקסט במבט לאחור בחיפוש אחר הרגע האבוד ההוא. בשיחה קצרצרה שערכתי עם קנר, היא סיפרה כי ביקשה להתחמק מהתרפקות נוסטלגית ואף להתנגד לה, ולכן ״החיים עצמם״ נוכחים על הבמה תוך כדי הסיפור, בדומה למצבים שבהם מחשבות על מטלות היומיום אינן מניחות לנו ״להיות ברגע״ גם בסיטואציה אינטימית. כך, למשל, בפתיחת ההצגה מונה נערה את הכרטיסים שנמכרו ומחשבת את ההכנסות. ״כרטיס רגיל עולה כך וכרטיס גמלאי או סטודנט עולה כך…״. מלאכת הספירה מלווה את הפרק כולו. המאבק בין הטרטור לבין הרגע הטהור הוא-הוא הרווח שבין שורותיו של יזהר, שקנר ממלאת אותו בפרפורמנס.

הסיפור השני, ״שחייה״, מתרחש בים התיכון. אחד מקבוצת חברים מגלה כי השחייה בחזרה אל החוף ארוכה מדי, והוא מתחיל לטבוע. לבדו במאבקו מול הים, כשהוא מוותר ונכנע למוות המצפה לו, הוא חש פתאום אדמה תחת רגליו. האקראיות הסתמית שבה הוא ניצל היא לב העניין עבור קנר, שבמקום לדמות על הבמה ים, בחרה להתמקד ביצירת תחושת הטביעה על-ידי רצף של מלים ומשפטים ארוכים עד שאין-אוויר ואי-אפשר-יותר. השחקנים טובעים בים של מלים, והסיטואציה הבימתית אלימה ורוויה בהתנגשויות פיזיות בין יחיד לרבים.

"אצל הים", קבוצת התאטרון של רות קנר, צילום: שירז גרינבאום

הסיפור השלישי, ״ריצה״, הוא עיבוד חדשני של הצגה באותו שם שעלתה לפני כשנתיים במוזיאון תל-אביב. המוזיקה החיה התחלפה בהקלטות סאונד, והפרק מלווה בסרט וידיאו פרי שיתוף פעולה עם האמנית הילה לולו לין. הפרק עוסק בטיול לים המלח שהשתבש, והוא מקבל ביטוי פרפורמטיבי בדיאלוג של שחקנית אחת עם שלל אמצעים טכנולוגיים, בין דברים מוכנים מראש לבין מה שמתרחש באופן חי על הבמה.

בעבר כתבתי על הצגותיה של קבוצת התיאטרון של רות קנר ״ריצה״ ו״שעת הגלגול״ ועל שפתה המיוחדת, הלשה את המלים כחומר והופכת אותן לתנועה. המהלך המרתק הזה ממשיך גם הפעם, כשהשחקנים הנהדרים ממשיכים לגלגל ולפתח טקסטים ורעיונות אנושיים, פוליטיים ואחרים.

"אצל הים", קבוצת התיאטרון של רות קנר
סוזן דלל, אולם ורדה, תל-אביב
24–26 בנובמבר 2018, 18–20 בדצמבר 2018

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.