באוגוסט-ספטמבר יתקיים פסטיבל צוללן, שהוא לטעמי פסטיבל המחול המעניין ביותר (מבין רבים הנערכים מדי שנה). הוא יתקיים במהלך שלושה סופי שבוע רצופים בחללים שונים ברחבי תל-אביב-יפו, בניהולו האמנותי של עדו פדר, הניחן בטעם שניתן לכנותו ״עכשוויות צעירה״, ומקפיד לאצור תכנית שמשלבת מופעים של אמנים חדשניים ובועטים מחו״ל לצד ישראלים. המשותף לכולם הוא ניסיון עקרוני ליצור מחול שאינו פועל בשוליים, אלא פשוט מציב אלטרנטיבה למרכז.
כמדי שנה, גם השנה יציע הפסטיבל מושג שהומצא לכבוד האירוע, ויאפשר לקהל לחשוב על המופעים גם באמצעותו. השנה את המושג ״PrimiTV״. באתר הפסטיבל נכתב כי ״המחול מאז ומעולם הואשם בפרימיטיביות. הוא לבטח לא היה גבוה, רציונאלי ורוחני דיו בשביל גדולי הפילוסופיה. הוא זוהה עם הפרימיטיביות המיוחסת לאישה, לגוף, להעדר המילים, לתשוקה, לחזרה, לטראנס. המחול עדיין דורש את גופו הממשי של הקהל, ולו ״רק״ בשביל להביט בתנועותיהם של גופים אחרים. וזו – הרי דרישה ממש ״פרימיטיבית״ בעידן של מסכים.
אבל המחול אינו, וגם לא היה, פרימיטיבי מעולם.
הוא לבטח אינו פרימיטיבי במובן של מייצג סדר קדום.
וגם פרא אציל הוא לא.
הוא, למעשה, PrimiTV – המסך הראשון.
מסך פריווילגי אשר מסרב לקללת חיי הנצח של הדימוי בכך שנדבק לחיות הגוף״.
בפתיחת הפסטיבל בסוף השבוע בתאריכים 29.8-1.9, יופיעו וולמיר קורדיירו ומרסלה סנטאנדר קורבלן (ברזיל/צ׳ילה/צרפת) עם היצירה Epoch. היוצרים מבקשים לשכתב את היסטוריית המחול המודרני באמצעות פרשנות חדשה לריקודים ולטקסטים שנכתבו עליהם. לאחר המופע תיערך שיחה עם שיר חכם, היוצרים והקהל.

מתוך “Epoch”, צילום: פרננדו טפנר
במרכז פרסקו שבתחנה המרכזית יציגו דיויד קרן ותמר לם גרסה מיוחדת של היצירה המשובחת Dog Walkers, בה הם ממשיכים לפתח את שפתם הייחודית ומביאים לבמה דמויות מרתקות שחלקי הנפש שלהן נפרשים בהומור מלנכולי כשמיכת טלאים אל מול הצופים במהלך שעה אחת.
במרכז מנדל תתקיים שיחה בהשתתפות איריס לנה, שרון בר-לב ודנה יהלומי – הרכב של נשים הנמצאות בעמדות מפתח בתחום המחול-פרפורמנס הישראלי – בנושא ״אמנות במרחב הבירוקרטי״. צפוי להיות מרתק.
ענת דניאלי, כוריאוגרפית ורקדנית ותיקה ועטורת שבחים שגם הקימה את מרכז כלים בבת-ים שהולך ומתפתח משנה לשנה, תעלה בסוף השבוע הזה בבכורה את יצירתה החדשה ״הטיפול״. זהו דואט שני לדניאלי ועומר עוזיאל (הראשון היה ״אנא ואגנא״ מ-2016), והפעם הם יצללו אל מושג הטיפול בשלושה מצבים: בקשר אינטימי, בטיפול פיזי, ובמופע. גם הם מפתחים שפה ייחודית המשלבת תנועה וטקסט, ויצירתם מאופיינת בתחכום אינטלקטואלי מחד והומור פשוט מאידך.
בסוף השבוע השני, בתאריכים 5-8.9, תופיע היוצרת סמירה אלגוז (פינלנד/הולנד) עם Cock Cock Whos there – פרפורמנס ווידיאו דוקומנטרי מטלטל שמתחיל מאונס שעברה היוצרת ולוקח את הקהל למסע בין שלוש יבשות בניסיון להשבת כוחה ועצמתה של הקורבן. לאחר המופע יתקיים שיח עם שיר חכם, אינס מולדבסקי והיוצרת. עוד באותו סופ״ש: הצגת בכורה של עבודתה של מיכל סממה ״רטרטספקטיבה: הכנסת אורחים״. הפרויקט נוצר במיוחד עבור פסטיבל ״צוללן״, ומותאם לחלליו השונים של מרכז תרבות מנדל ביפו. היצירה מוליכה את הקהל בין מספר עבודות שחוקרות את מדיום המופע כאירוע חברתי שיש בו פעולה של היאספות והתכנסות, חוקיות הניתנת לשחזור אך גם להפרה, והזדמנות למגע מקרב או מרחיק.
בסוף השבוע השלישי, בתאריכים 12-15.9, יעלו שתי עבודות מסקרנות במיוחד של נעה דר ושרון צוקרמן ויזר – שתי כוריאוגרפיות בעלות קולות מובחנים ומיומנים שתמיד מעניין לראות מה מתחדש בעולמן היצירתי. ״נוע נוע״ של דר היא עבודת סולו שמקיימת דיאלוג בין רקדנית מבוגרת לרקדנית שהיתה לפני 20 וגם 40 שנה. השיח הנרקם ביניהן וההשתקפות שלהן אחת בשניה, מציפים תשוקה ראשונית ופשוטה לנוע ולעקוב אחר הזכרון המוטבע בגוף. ב״אמת וחוה״, צוקרמן ויזר ממשיכה במנהגה בשנים האחרונות כשהיא מבקשת לחשוף מנגנונים אנושיים ואישיים המחוברים לפרפורמרים הנושאים אותם. במקרה הנוכחי, משה ושרון, שני רקדנים בוגרים ומנוסים, רועים בשדה הראייה הפרפורמטיבי, תרים אחר שטחים מתים ומנסים להחיות אותם.

מתוך “נוע נוע”, נועה דר, צילום: תמר לם
באותו סופ״ש לי מאיר, יוצרת ישראלית שפועלת באירופה, תעלה את יצירתה ״ליין-אפ״, הבוחנת את חלוף הזמן לא כתהליך ליניארי, אלא כמשטח דחוס ואינטנסיבי. הפרפורמרית פועלת על במה מלאה חפצי מתכת רועשים, ובאמצעות תרגול של דיבור מופרז, במטרה לארגן באופן מוחלט אלמנטים שלעולם אינם בשליטתה המלאה, מנווטת את דרכה בתוך כאוס שנוצר מתוך השאיפה לסדר.
בערב הסיום של הפסטיבל יתקיים אירוע שיח בנושא PrimiTV בהקשר למופעים שהוצגו, בהשתתפות נעה דר, ד״ר רות אבליוביץ ורן בראון.
פסטיבל צוללן – 28.8.15.9.18
* לא כל המופעים ואירועי השיח של הפסטיבל מוזכרים כאן. מומלץ לקרוא בעיון את התכנייה, מה גם שמחירי הכרטיסים לא גבוהים יחסית ויש אפשרות לקנות ארבעה כרטיסים במחיר משתלם.



השבוע עמד בסימן מלחמות עצמאות: בישראל איים שר התרבות לשלול את אזרחותם של יוצרי סרט ביקורתי; ראש מכון סמיתסוניאן בארה"ב הודיע על פרישה בעקבות לחץ פוליטי מתמשך; בריטניה שוקלת לגבות דמי כניסה מתיירים במוזיאונים הלאומיים; ובהודו שללו זכויות יוצרים מעבודה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית. 

הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.
מצורף קישור לטיזר של הפסטיבל
https://youtu.be/DvLyDDgOeKQ
בנימין
| |