יצירתם המשותפת של תמר לם ודייוויד קרן, “Because We Love You”, היא דואט של שני רקדנים מיומנים המתארים בזמן תנועתם את הפעולות שהם עושים ומשערים כיצד הן מתקבלות על-ידי הקהל. זוהי יצירה מורכבת המוגשת בקלילות יחסית, ונשענת במידה רבה על הכריזמה המיוחדת של לם וקרן והדינמיקה האינטימית שנוצרת ביניהם.
מעניינים במיוחד בעיני הרווחים שמשאירים היוצרים עבור הקהל למחשבה או לנינוחות פשוטה. היוצרים, חמושים בביטחון ובניסיון לא מבוטל, לוקחים לעצמם זמן בסטודיו ואל מול הקהל כדי לבחון ולהעמיק את הדיון שהם עוסקים בו באשר ל”מהי יצירת מחול” או “מהי יצירה בימתית” או “מהי יצירת תיאטרון”. אין זה שיתוף הקהל במובן של שיח ממשי, אלא בהצגת עבודה שהוא מוקפדת ובחלקה הגדול כוללת מסקנות של תהליכי היצירה, אך שומרת על רווחים רחבים דיים.
בשיחה שערכתי עם היוצרים אמרה לם: “אחת המשימות של היצירה היא איך ליצור יצירת מחול ואיך לתעד את תהליך היצירה תוך כדי שהוא קורה או תוך כדי שהיצירה מתרחשת. שאלה נוספת היתה, למה ליצור עבודת מחול? זה לא מובן מאליו עבורנו. אנחנו שואלים את עצמנו למה אנחנו עושים את זה כי אנחנו יכולים לעשות דברים אחרים. למה לעשות עוד יצירת מחול? אנחנו מנסים לענות על זה בדרכים שונות ביצירה עצמה”.
לם, רקדנית מוערכת שעבדה בין השאר עם יסמין גודר ותמר בורר, הכירה את קרן, רקדן וכוריאוגרף שעבד שנים רבות עם ויליאם פורסיית, לפני כ-20 שנה בפריז. היא היתה רקדנית בתחילת דרכה, עברה לגור בפריז והשתתפה באחת מיצירותיו הראשונות ככוריאוגרף. בימים אלה הם יוצרים ביחד בישראל. זוהי עבודתם הראשונה, ובאחרונה החלו בתהליך יצירה לקראת עבודה חדשה.
“Because We Love You”, תיאטרון ענבל, סוזן דלל, תל-אביב, 1.6.17, בשעה 21:00.



השבוע עמד בסימן מלחמות עצמאות: בישראל איים שר התרבות לשלול את אזרחותם של יוצרי סרט ביקורתי; ראש מכון סמיתסוניאן בארה"ב הודיע על פרישה בעקבות לחץ פוליטי מתמשך; בריטניה שוקלת לגבות דמי כניסה מתיירים במוזיאונים הלאומיים; ובהודו שללו זכויות יוצרים מעבודה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית. 

הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.