לפני שבועיים פורסם ב”ערב רב” מאמר קצר שעסק בחוסר נכונותה של הנהלת הביאנלה לאמנים צעירים ברמת השרון לשלם לאוצרים ואמנים על עבודתם. בעקבות הפרסום הגיעה אתמול תשובתו של אלי שגיא, ראש מחלקת תרבות ואירועים בעיריית רמה”ש, המודה ל”ערב רב” על העלאת הנושא לסדר היום ומבטיח להסדיר את הדברים. לכאורה הכל טוב ויפה, ואכן שמחתי לקרוא כי עיריית רמה”ש מגלה נכונות לתקן את מצב ההעסקה של אוצרים ואמנים המשתתפים בתערוכות, אולם בדומה למגיבים שונים לידיעה, גם אני הרמתי גבה והתאכזבתי מהעובדה שמכתב הנפתח בהכרה בחשיבות תנאי עבודתם של אוצרים ואמנים, מסתיים בהבטחה לתגמל את האוצרים בלבד. כמי שנחשף לא פעם לצורת עבודתם של גופים גדולים ויודע שכל תזוזה מן התוכנית וכל תוספת תקציב כרוכות במאבקים ובקשיים רבים, אני מעריך את שינוי הכיוון המסתמן מן הדברים. יחד עם זאת, השארת האמנים מחוץ לעסקה, מעידה על חוסר הבנה ניאותה של המצב, כמו גם על סדר עדיפויות לקוי.
שגיא מתאר את ההזדמנויות ו”הרוח הגבית” שמעניקה הביאנלה לאמנים המשתתפים בה, הזדמנויות כמו קשרים עם אוצרים, גלריסטים ואספנים, מכירת עבודות וכדומה. אכן, השתתפות בתערוכות בכלל ובביאנלות בפרט יוצרת לא פעם הזדמנויות עבודה שונות, אולם הצגת הביאנלה כהזדמנות לאמנים מתעלמת משלושה היבטים חשובים: ראשית, רבות מן העבודות המוצגות כיום אינן מסחריות. חלקן מבוסס על מיצג או מיצב שאינם ניתנים למכירה, ואחרות נוצרות באופן מיוחד עבור חלל התצוגה הספציפי. שנית, בישראל, גם אמנים היוצרים עבודות סחירות אינם מסוגלים להתפרנס מן המכירות בלבד, ואין זה משנה אם הם צעירים שרק סיימו את לימודיהם או אמנים וותיקים בעלי עשרות שנות ניסיון. שלישית, במקרים רבים עצם הצבת היצירה במקום התצוגה דורשת מן האמן להקדיש שעות ואפילו ימים של עבודה – ימים שבהם הוא אינו יכול לעבוד במקום אחר, אך הוא גם אינו מקבל תשלום עבורם. זאת עוד לפני שהזכרנו את עלויות החומרים, ההובלות, החזקת הסטודיו השנתית והוצאות נוספות המגיעות בקלות לעשרות אלפי שקלים בשנה.
כל זאת נכון בעיקר בישראל. במקומות אחרים בעולם הנורמות שונות, ולכן בתערוכה בינלאומית שהתקיימה לא מזמן בארץ התבקשו המארגנים להפלות בין אמנים בינלאומיים ומקומיים. הראשונים קיבלו תשלום על עצם הצגת עבודתם (“כי ככה נהוג”), בעוד האחרונים לא קיבלו דבר (“כי ככה נהוג”). האבסורד בחלוקת התקציבים גדול עד כדי כך, שמנהלים בכירים שאינם מהססים להקצות עשרות אלפי שקלים לפרסום ויחסי ציבור של תערוכה, מתפתלים, מתנצלים ומתחמקים כשהם מתבקשים לאשר סיוע של חמש מאות ש”ח לרכישת חומרים עבור עבודה שתוצג בה.
ביאנלה עירונית לאמנות היא הזדמנות לאמנים, זה נכון, אולם אסור לשכוח שבראש ובראשונה ביאנלה היא הזדמנות עבור העיר עצמה. בעולם מתקיימות מדי שנה מאות ביאנלות, ולא לחינם בוחרים מאות ראשי ערים להקצות תקציבים גדולים תשתיות עירוניות וכוח אדם עבור תערוכות ענק שכאלה. לביאנלות יש קסם – הן מרוממות את שמה של העיר, מציגות אותה כמרכז תרבותי שוקק, תורמות לכלכלה המקומית, מושכות אוכלוסיה חזקה ומשביחות את ערך הנדל”ן. להצלחות הכלכליות יש לא פעם מחיר חברתי, אבל את ההיבט הזה נשאיר כרגע בצד. גם מבלי להידרש לו, נדמה לי שיהיה זה רק טבעי והגיוני לחלוק את ההצלחה באופן שווה, ולכן יש לקרוא למארגני הביאנלה ברמה”ש להמשיך במהלך שהחלו, להסדיר את תנאי העסקתם של אמנים ולא רק של אוצרים, ולקיים ביאנלה שאינה רק איכותית אלא גם הוגנת.

חיימי פניכל, אמן רב-תחומי היוצר בעיקר בפיסול ובמיצב, הוא הזוכה בפרס לזר מטעם מוזיאון פתח-תקווה לאמנות. הפרס, בסכום כולל של 100 אלף שקל, מוענק אחת לשנתיים לאמנית/אמן ישראלים שהציגו הישגים בולטים בשדה האמנות העכשווית. פניכל יציג במוזיאון תערוכת-פרס רחבת היקף ב-2028. "יצירתו של פניכל נוגעת בנימים העמוקים של הישראליוּת, בהיסטוריה שלה ובנרטיבים שניסחה לעצמה, בתווך שבין זיכרון אישי לבין זכרונות קולקטיביים טעונים המייחדים את המקום הזה", כתבה ועדת הפרס. "בד בבד הוא בוחן את אזורי המגע בין הטבע והאדם במושגים של עירוניות, מלאכה וחקלאות. הנוף המקומי והאדריכלות הישראלית, לצד מלאכות הבניין הנהוגות בה, הם עבורו מקור לדימויים, רעיונות, טכניקות עבודה וחומרים זמינים (בטון, בלוקים, חול, שפריץ, טראצו, גרנוליט, חימר, פורצלן, אדמה ועוד). החומר בעבודתו הוא בעת ובעונה אחת רעיון, מושג, מרחב ורגש, שבאים לידי ביטוי במערכים היפר-ריאליסטיים המטשטשים את הגבולות בין מציאות לדמיון". חברים בוועדת הפרס: רעות פרסטר, מנהלת מוזיאון פתח-תקווה לאמנות ומנהלת קריית המוזיאונים; ד"ר אירנה גורדון, אוצרת ראשית; דניאל צדקה-כהן, משנה לאוצרת הראשית; דודי לזר, פרס לזר לאמנות ישראלית עכשווית; ענת גטניו, אוצרת אמנות ועיצוב; כרמית גלילי, מנהלת ואוצרת מגזין-III, יפו; רן קסמי-אילן, מנהל ואוצר משכן האמנים הרצליה.

יריד
קרן בראון לצילום והעמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל הכריזו על הזוכות בפרס ענת בראון לצילום, המוענק השנה לראשונה. הפרס נועד לבוגרות מצטיינות של בתי-ספר גבוהים ואקדמיות לאמנות ולעיצוב. בוועדת השיפוט השתתפו הצלמת דפנה שלום, האוצרת נטע הבר ועו"ד צפנת שובל. אלה רנייץ-דונייסקי היא בוגרת המדרשה לאמנות במכללה האקדמית בית-ברל. "רנייץ-דונייסקי נוטלת לעצמה את החירות הגלומה במעשה הצילומי, ומלהטטת בין אופני צילום שונים: תיעודיים, פרפורמטיביים, ארכיוניים ומבוימים", כתבו השופטים. "היא עוסקת בשאלות של שייכות, זהות ופגיעוּת הגוף, ויצירתה נמנעת מנוסחאות". שיר בלוך, בוגרת שנקר, זכתה בציון לשבח. "עבודתה מצטיינת בהתמרה של הזיכרון הפרטי לכדי שפה חזותית אישית, ובהפגנת יכולת למוסס את הגבולות שבין עבר להווה ובין הדו-ממדי לתלת-ממדי", כתבו השופטים. שני אבני, בוגרת בצלאל, זכתה בציון לשבח על עבודתה "Mother Park". ועדת השיפוט: "כוחה של העבודה במתח שהיא יוצרת. המצולמות נראות לעיתים בטוחות בעצמן ושולטות במצב, אך התצלומים מעוררים גם אי-נוחות, ולעתים אפילו דאגה. אבני מציגה את הרצון להיות נחשקת כמקור לתחושת כוח ושליטה, ובה בעת מותירה פתוחה את שאלת הפגיעוּת". עבודותיהן של הזוכות יוצגו בתערוכה משותפת במסגרת פסטיבל הצילום הבינלאומי ה-13 של Photo Is:Rael, שייפתח ב-11 בנובמבר 2026 במתחם סינמטק תל-אביב. הפסטיבל יימשך עד ה-21 בנובמבר 2026, ונושאו יהיה "אזרחים". 

כל מילה אמת
ממ
| |מילים מדויקות. איגוד האמנים יבחן את הנושא מול אלי שגיא. נעדכן.
איתן שוקר
| |[…] משוואה עם נעלם […]
לא רק יין זול 18.2.10 – המלצות השבוע של הדס רשף | ערב-רב
| |העלת נושא חשוב ביותר ומקומם.
יש לחשוב מהי ההתמודדות הנאותה עם אפלייה בוטה כל כך,אין לי פתרונות קסם אבל מה שתארת דורש ניתוח חרום ולא פלסטר.
שם נדרש
| |זהו הקישור לקול קורא לבינאלה – http://cafe.themarker.com/view.php?t=1472799
אמן סודי
| |[…] מהביאנלה ברמת השרון בעקבות הפרסום בערב-רב והמחאה שהתעוררה שלחה הנהלת הביאנלה לאמנים […]
עדכון מהביאנלה ברמת השרון | ערב-רב
| |