מהשטח

  • מחר כבר לא אהיה כאן

    מחר כבר לא אהיה כאן

    “עם שורת ביוגרפיה כמו ‘נולדה באיראן, היגרה בילדותה לברלין’, הפסלים שלה מעמידים מראה מול התניות הפרשנות שלנו. בגרמיאן היא מקרה בוחן מרתק להתבוננות באמנות בעידן שבו זהות, ביוגרפיה ומוצא הולכים לפני האמן. היא, שהחלה לפעול בשיא התגבשותה של פוליטיקת הזהויות, חורגת באלגנטיות מהתכתיב. רותי דירקטור על “Nameless”, תערוכתה של ניירי בגרמיאן במוזיאון ויילס שבבריסל

  • שיילוק ובריכת המים השחורים של עזה

    שיילוק ובריכת המים השחורים של עזה

    “האנטישמיות אינה רק דימוי מוכר ומובן, אינסופי ונצחי. האנטישמיות מתקיימת כשיח חברתי הנטוע בתוך מציאות פוליטית קונקרטית, ולכן הדרישה לעסוק בדימוי בלי לדון בשיח (תנאי קריאה, אופן התקבלות) ובלי להידרש למציאות (מלחמת עזה) לכל הפחות מוזרה”. שאול סתר בתגובה למאמרו של דוד שפרבר, “שובו של הדרקון היהודי”

  • המדור לחקר החלל: גלריה P8

    המדור לחקר החלל: גלריה P8

    בין כנסיית מהגרים לנגרייה חוגגת הגלריה השיתופית עשור גדוש בפעילות – ומחפשת חלל חדש, רצוי עם מרחב מוגן. המדור ממשיך במסעותיו בין חללי האמנות בארץ ומביא אליכם את הסיפור שמאחורי הקמתו, המודל הכלכלי שמקיים אותו, מהתנאים הפיזיים והטכניים ועד לקו האמנותי הייחודי שמגדיר את זהותו וההזדמנויות להציג בו. והפעם: גלריה P8

  • הגיבורה השקטה של הסיפור

    הגיבורה השקטה של הסיפור

    “צימבליסטה מעניק ל-GIF אפיון סיזיפי עכשווי: לא עוד סלע שמתגלגל מטה ואז מועלה שוב, אלא פריים שחוזר על עצמו שוב ושוב, בלי שהמאמץ מוביל לשום מקום ובלי שאפשר לעצור. מחשבה מורכבת המסתתרת תחת בדיחה.” אליק מישורי על “לך תראה אולי אני שם”, אליק מישורי על התערוכה של ינעם צימבליסטה שהוצגה בגלריה חדר-בתדר בתל-אביב

  • שובו של הדרקון היהודי

    שובו של הדרקון היהודי

    הביאנלה בוונציה 2026 מוכיחה: הדימויים האנטישמיים בדוקומנטה ה-15 לא סבלו מ”כשל בתרגום” ולא העידו על “פער תרבותי”, אלא חשפו משבר עמוק בתוך השיח הביקורתי העכשווי. דוד שפרבר על הרגע שבו הביקורת הדה-קולוניאלית איבדה את היכולת לבקר את עצמה

  • איך להציג אמנות ברגעי היפוך

    איך להציג אמנות ברגעי היפוך

    “הפסלים מראים לנו איך נכון לארח את החיים כעת: האלמנטים השונים מונחים אלו על אלו, אלו לצד אלו, בעדינות רבה. אין חומר נוסף המקשר ביניהם, כמו דבק או ברגים. רק קשב עמוק מחזיק את הסמיכות הפיזית שלהם”. מיכל הלפמן על תערוכתה של יעל יודקוביק בגלריה שלוש

  • על המרחב האפקטיבי של המציאות

    על המרחב האפקטיבי של המציאות

    “במובן זה הציור של פרל אינו מעמיד דימוי אלא מספר סיפור, מרחב שבו דברים קורים. אלה הדברים שפוערים מרחב, פורשים סביבה, מאפשרים את פעולת ההבחנה, ההתאמה וההרכבה, את פעולת הדמיון (שכידוע תלוי בניסיון). כך, כדי להיות לדבר הציור תלוי במקום, ועובדת היותו של הציור דבר מחוללת את המקום כספציפי”. דברים שנערכו מתוך שיח בתערוכה ״ימי בינתיים״ של פרל שניידר במוזיאון פתח תקווה

  • המדור לחקר החלל: מגזין III יפו

    המדור לחקר החלל: מגזין III יפו

    הוא שוכן בלב יפו, בסמוך לשוק הפשפשים, במבנה שנבנה לפני כמעט 100 שנים, הוא השלוחה היחידה בעולם של מוזיאון לאמנות עכשוויות בשוודיה, והוא מאגד תחת קורת גג אחת חלל לתערוכות אמנות ברמה מוזיאלית וחנות ייחודית לספרי אמן. המדור ממשיך במסעותיו בין חללי האמנות בארץ ומביא אליכם את הסיפור שמאחורי הקמתו, מהתנאים הטכניים ועד לקו האמנותי וההזדמנויות להציג בו. והפעם: מגזין III יפו.

  • על אמנות אוקראינית בישראל, שפה, שייכות ומנגנוני נראות

    על אמנות אוקראינית בישראל, שפה, שייכות ומנגנוני נראות

    “עבור אמנים ואמניות שהגיעו לישראל בשנים 2014–2021, הפלישה הרוסית המלאה לא סימנה התחלה אלא שבר. המלחמה כבר הייתה נוכחת בחייהם – כמתח מתמשך, חרדה מצטברת וציפייה שלא הושלמה – ושנת 2022 רק חידדה והאיצה תהליכים שהחלו קודם”. ורה גייליס וסבטה מטביינקו על התערוכה “זו (לא) המלחמה שלי” בגלריה ע”ש סטפני כהן

  • תיאולוגיה והיסטוריוגרפיה בתערוכה “דעת נחש הקדמוני” של אסי משולם

    תיאולוגיה והיסטוריוגרפיה בתערוכה “דעת נחש הקדמוני” של אסי משולם

    “הקושי בפענוח טקסט הקיר ממשיך את הקושי לפענח את הטקסט “דעת נחש הקדמוני”, שבו משבץ משולם ראשי תיבות ללא מקרא מבאר הפוגמים ברצף הקריאה וביכולת להבינו, בניגוד ל”רועכם” המציג רצף סיפורי קל לפענוח (גם אם קשה תוכנית). הקושי בפענוח טקסט הקיר מותיר את המיזם התיאולוגי של משולם לא ממומש. הוא לא מציע פתרון או מתכון לחיים שלמים, קלים וטובים יותר אלא (לדבריו) מרחב להרהור ומחשבה”. מיקה בכר על תערוכתו של אסי משולם במשכן לאמנות עין חרוד

  • מחול הזהות של מיכאל בן אבו

    מחול הזהות של מיכאל בן אבו

    “הסחרור מערבל את השפות השונות המשמשות את בן אבו להבעה לכדי תנועות מחול מקודש הנשזר במדיום הכתיבה ובמדיום החזותי, שמחליפים תפקידים ומתמזגים לאנרגיה אקספרסיבית של יצירת דימויים וכתיבה, או להפך, ציור ותגובה מילולית. אך לעתים המילולי הוא גם ויזואלי, והוויזואלי שזור במילים משמעותיות, בקטעים מתוך טקסטים אחרים שכתב בן אבו. המילה הכתובה והדימוי שנוצר מתוכה בחומרים אמנותיים יוצרים שפה סמנטית והירוגליפית”. אתי אברג’ל על תערוכתו של מיכאל בן אבו בגלריית המעבדה

  • השקיעה כמבנה זיכרון

    השקיעה כמבנה זיכרון

    “השמש אינה ‘מוצגת’, היא נחווית. הכדורים האדומים נעשים נקודת משיכה ובה בעת מכשול שסביבו מתארגן המסלול. את השקיעה אי אפשר לעקוף. ללא קשר לעמדה, למסלול או לנקודת המבט, הצופה נשאב אל מצב הדעיכה. האובדן אוניברסלי אך אינו אחיד: כל אחד חווה אותו בדרכו, אך נוכחותו בלתי נמנעת”. אנה ימלין על תערוכתה של נדיה עדינה רוז בגלריה לאמנות עכשווית רמת השרון

  • האסתטיקה של המחק: ממינכן, מוסקבה ועד לשכת שר התרבות

    האסתטיקה של המחק: ממינכן, מוסקבה ועד לשכת שר התרבות

    “וכאן טמון הכישלון המרהיב של שר התרבות. בניסיונות החרם שלו הוא בסך הכל מעלה את ערך המניה של המוקצים. הוא לא מבין שבמאה ה־21 הדרך היחידה להרוג אמנות אינה להחרים אותה, אלא לסבסד אותה עד מוות ולהפוך אותה לחלק מהמנגנון הממשלתי המשעמם. בניסיונו להפוך את האמנים לאויבים הוא מעניק להם בדיוק את מה שהם זקוקים לו כדי לפרוח: הילה של רלוונטיות”. דניאל שושן על ביטול פרסי היצירה

  • זירות

    זירות

    ״תורג׳מן היא חלק מתנועה שבה ציור הנוף הישראלי, אותו ציור המקושר כל כך עם אמני היישוב ותפיסתם האוריינטליסטית שהשליכה את ‘השם’ על ‘הכאן’, ועם ציירי אופקים חדשים ושאיפתם לראות מעבר לנוף אל האוניברסלי ו’השם’, התעגל והתגלגל מטה, והפך, באמנות הישראלית העכשווית, לנוף שטוח, פרוש – לנוף ממבט על״. קרן גולדברג על תערוכתה של ליהי תורג׳מן

  • המדור לחקר החלל: גלריה חנינא

    המדור לחקר החלל: גלריה חנינא

    היא הוקמה בשנת 2008 ביפו, הפכה לגלריה שיתופית שנדדה בין חללים תל אביביים שונים, ומופעלת על ידי אמנים מתנדבים שעושים את הכל בעצמם. המדור ממשיך במסעותיו בין חללי האמנות בארץ ומביא אליכם את הסיפור שמאחורי הקמתו, המודל הכלכלי שמקיים אותו, מהתנאים הפיזיים והטכניים ועד לקו האמנותי הייחודי שמגדיר את זהותו וההזדמנויות להציג בו. והפעם: גלריה חנינא

  • מינימליזם במקסימום

    מינימליזם במקסימום

    “ארגון היצירות בתערוכה משקף את בחירתה של מורגן לערער על התפיסה המקובלת, התוחמת את הסגנון המינימליסטי לאמנות אמריקאית של שנות ה־60 וה־70 של המאה הקודמת. למעשה, האוצרת מראה כיצד הפְּנייה אל הצמצום הצורני והחומריות התעשייתית, היו למגמה כלל עולמית במחצית השנייה של המאה ה־20, ובתערוכה ניתן לראות גם יצירות של אמני הארטה פוברה האיטלקים, אמנים יפנים ואמנים דרום אמריקאים”. נעה מורדוך-סימונסון על התערוכה MINIMAL בבורס דה קומרס

  • ציר ישראלי מבוזר: HIT, בצלאל ואמניות־עולות ב־The Wrong

    ציר ישראלי מבוזר: HIT, בצלאל ואמניות־עולות ב־The Wrong

    “לצד שפע הביאנלות הפיזיות – ובעיקר הביאנלה בוונציה – קיומה של The Wrong כביאנלה רשמית במרחב הדיגיטלי פותח שדה של פרשנויות ומחשבה: מה ההבדל בין חוויית השוטטות בגוף לבין ניווט מקוון דרך ביתנים, מפות וקישורים; מהי נגישות כשהיא אינה תלויה במקום, בזמן או בתקציב; וכיצד משתנים תפקידי הצופה, האמן/ית והאוצר/ת כאשר המדיום הוא רשת?”. ורה גייליס על הביאנלה הדיגיטלית “The Wrong”

  • על האקדח שבציור והשלד שמאחורי הצייר

    על האקדח שבציור והשלד שמאחורי הצייר

    “על ידי פירוק ציורו של גרוס לפסלים העוסקים במושגי האמת, הייצוג, הראיה והרְאָיָה, והקפתם בציורים מתורגמים שנעשו מראש במדיום אנטי-ציורי, הצליחה גפני ליצור גוף עבודות קוהרנטי בתקופה בה עצם פעולת היצירה עומדת בסימן שאלה אל מול החיים (או המוות) עצמם”. קרן גולדברג על התערוכה של טל גפני בלובי מקום לאמנות

  • המבט החוצה והמבט פנימה

    המבט החוצה והמבט פנימה

    “במבט רחב, ארל 2025 מציג שני קטבים ברורים: פעם הצלם יצא אל הרחוב, אל מדינות אחרות, אל מרחבים חברתיים ופוליטיים; היום המצלמה מופנית פנימה – אל הגוף, אל הזיכרון, אל מערכות היחסים שמעצבות אותנו. במובן הזה, הפסטיבל אינו רק תערוכת צילום אלא עדות חיה לשינוי עמוק במדיום. הצילום כבר לא רק מתעד את העולם; הוא חושף אותנו”. מירי דוידוביץ על אירוע הצילום בארל, 2025

  • המדור לחקר החלל: גלריה חנה, שדרות

    המדור לחקר החלל: גלריה חנה, שדרות

    היא גלריה חדשה הממוקמת בתוך מה שהיה בעבר סטודיו למחול בשדרות, קרויה על שמה של תת-ניצב במשטרה שליוותה את פעילות העמותה המפעילה אותה, ומשמשת כעוגן מקצועי לקהילת האמנים בנגב המערבי. המדור ממשיך במסעותיו בין חללי האמנות בארץ ומביא אליכם את הסיפור שמאחורי הקמתו. והפעם: גלריה חנה, שדרות