דעות

  • DALLE-2, GPT-3 ויצירת האמנות בעידן מנוע היצירה האלגוריתמי

    "כדי לייצר תמונות משכנעות ומצטיינות אנחנו נדרשים לחזק את שרירי הויזואליזציה שלנו, לחזק את הדימוי הפנימי ולהצליח למקד את המבט, להבין את הפרטים השונים של החיזיון שלנו ולנסח אותו. הכלי הזה הוא mind-manifesting", עידו הרטוגזון התנסה בדאלי-2, טכנולוגיה ליצירת דימויים דיגיטליים, וחזר עם תובנות

  • מאיר רקוץ׳: היום שאחרי

    "הוא התמקד בצילום והחזיק בסטודיו בקרית המלאכה. את סבבי הטיפולים, ההבראה והנסיגה תיעד בחשבון הפייסבוק שלו בהתמדה ובעקביות. הוא לא חסך פרטים ואפשר למי שרצה בכך להיות אתו במקום שאליו מעטים כל כך מאפשרים להיכנס. בשנים האחרונות הפך את מחלתו למושא מחקר של ממש, וחווה אותה גם כמטופל, גם כרופא וגם כצלם". יאיר ברק סופד למאיר רקוץ'

  • יונה שהכרתי: לזכר יונה פישר

    "הוא לא היה נוכחות פיזית אלא סוג של נוכחות רוחנית, מעין אב קדמון, האב המייסד של תחום האוצרות של האמנות הישראלית". אמיתי מנדלסון סופד ליונה פישר

  • פרידה מהאדריכל ריצ'רד רוג'רס

    רם אהרונוב כותב על עבודתו עם האדריכל ריצ'רד רוג'רס, שנפטר בדצמבר

  • פואטיקת גרוטאות או פאתוס מלא קולטורה: יגאל תומרקין בתלת ודו-ממד

    "באופן מפוכח יותר, אני מבקש לומר כי בעיני חלק מהעבודות הדו-ממדיות של תומרקין, שהגדיר בראיונות את עצמו כ״פסל שמצייר״ והרבה לעסוק בציור רישום והדפס – פרובלמטיות וסימפטומטיות כאחד לתופעה התומרקינאית המתרחשת מחוץ ליצירתו הפיסולית". יקיר שגב במחשבות על עבודות הדו-מימד של תומרקין לאחר לכתו

  • שיוויתי השם לנגדי

    "ניסיונות מסוכנים וחתרניים לא מאפיינים את עולם האמנות שלנו, ולכן גם השיח המתנגד להם אינו מאתגר תרבותית. התקפות מצד הימין ביחס ליצירות אמנות המוצגות במרחבים ציבוריים הפכו לעניין שבשגרה בתקופת כהונתה של מירי רגב כשרת התרבות, וברוחם כעת – התעוררה השבוע התקפה חריפה נגד הצגת עבודה במשכן לאמנות, עין חרוד". דוד שפרבר על הסערה שעוררה יצירה של גרגורי אבו

  • המוזיאון לאמנות עכשווית של העתיד: אלפון

    "אם המגפה לימדה אותנו שמוזיאונים לאמנות עכשווית להמונים הם לא בני-קיימא בטווח הארוך, במיוחד בתקופות דרמטיות, היא גם חשפה איך מוזיאונים לאמנות עכשווית מסוג אחר עשויים לבסוף להפציע כאופציה היחידה". ניקולה טרצי במאמר מתוך גליון הבכורה של כתב-העת לאמנות "טיוטה"

  • האיש ששתל פסלים

    "יצירות הסביבתיות של קרוון, כמו כל יצירות האמנות הגדולות, לא קופאות בזמן. בזכות השפה האוניברסלית ולקסיקון הצורות הקלאסיות, ובזכות מיקומן במרחב הציבורי הפתוח תוך שילוב אלמנטים מהטבע, מצליחות יצירותיו להכיל בקלות התרחשויות שונות ומגוונות ולהתכתב ללא הרף עם המציאות המשתנה סביבן". עדי אנגלמן סופדת לדני קרוון

  • בזכות ההתנגדות: פרס ישראל, עליבותה של האקדמיה וכוחו של עולם התרבות

    "נראה שהאקדמיה בישראל מייצרת בעיקר אינטלקטואלים מצומצמים, שיכולים להיות מומחים גדולים לתחומם, אנשים שהתעמקו באופן מעורר השראה בנושא שמעניין אותם, אולם האקדמיה נכשלת ולא מייצרת אנשי תרבות בעלי שאר רוח שיכולים לנסח עמדה בנושא אקטואלי אקוטי לחברה". דוד שפרבר על הדרתו של פרופ' עודד גולדרייך מטקס חלוקת פרס ישראל

  • דיוקנה של האמנות כמיצג מוזיאלי

    ״היצירה יכולה להיות מכונסת ומחושבת כל עוד היא מקפידה לשמור על קשר עין עם העולם החיצוני. אך אמן שאינו יוצר משהו שבתיווך נכון מסוגל להעשיר את חיי החברים שלו, גם חברי הילדות שלו שבחרו להיות עורכי דין דווקא, מחמיץ את יכולתה של התרבות החומרית לפעול מחוץ לדיסציפלינה; מפספס את העובדה שרוח אינה רק מדעי הרוח; ובעיקר, לא יכול להתרעם על חוסר רלוונטיות״. ידידיה גזבר עונה למאמרו של יוסף קריספל

  • השוקת הריקה

    ״אל לנו להניח מראש את זכות קיומו של שדה האמנות או את זכותנו לתמיכה ציבורית. אם הצדקתנו למימון ציבורי תיוותר מופשטת וקלושה כמו ההכרזה ׳כל מדינה נאורה יודעת שפניני התרבות הן אוצרותיה החשובים ביותר׳, כפי שמכריז קריספל במאמרו או כמו טענותיו בנוגע ליכולת יוצאת הדופן של אמנים ׳להביא לעולם ערכים׳, עדיף כבר שנכחד״. שי-לי הורודי עונה למאמרו של קריספל

  • ממסמר למזרק – נתניהו משיח ומרטיר

    ״כפי שצליבת ישוע הצילה את האנושות מן החטא הקדמון, נתניהו מציל את עמו מכְּליה. דא עקא שהמגפה עדיין משתוללת. אבל אין צורך לתת לעובדות לבלבל, ובכל מקרה, כפי שמוכיח המזרק שהוצג במיכל השקוף, יש לבעיה תשובה מוכנה מראש״. גלית נגה בנאי על פולחן השרידים הקדושים של ראש הממשלה

  • יש או אין שדה?

    "מה שהתברר במהלך סמינר השיחות 'יש/אין שדה' הוא שאין בשדה שלנו שיחה אמיתית, אין הקשבה ואין דיון, ואף אחד לא אשם בזה. כלומר, כולם אשמים. כולל אותי, כמובן. לכולנו קשה להקשיב, ונדמה שהרגילו אותנו לשיח שבסופו חייבת להיות הכנעה או הכרעה כלשהי"

  • זוהי לא (רק) בננה

    "זוהי שאלה מרכזית במחקר של כל דימוי אמנותי, והיא נוגעת בליבם של ויכוחים תיאורטיים אודות האופן בו יש לחקור אמנות; האם עלינו כחובבי אמנות וכחוקרים שלה להתייחס רק אל מה שהיא מציגה?" נעה מורדוך-סימונסון על העבודה "קומיקאי" של מאוריציו קטלאן

  • קְבוּרַת חֲמוֹר: על סגירת מרכז מאירהוף לחינוך לאמנות של מוזיאון תל-אביב

    ״כל מנהלי המוזיאון בעשור האחרון, וכמובן חברי הדירקטוריון והפונקציונרים הפועלים סביבם, שתמכו לאורך השנים בסדנאות, דיברו גבוהה על חשיבותו הרבה של החינוך לאמנות בעיניהם ועל משקלו הסגולי המהותי, אך הדבר כלל לא מנע מהם להתייחס למרכז כאל סרח עודף ולהביא עליו את מותו״

  • תרבות בחסות תרבות האונס

    ״ליצירה האמנותית יש תפקיד תרבותי – להציב מראה צלולה לקהל שלה. יצירה, בין כל יתר הדברים שהיא, היא גם תמיד מהלך סובלימטיבי של אישיות היוצר.ת. ללא היוצר.ת אין יצירה״. ענת ברזילי מגיבה לפרשת רועי ארד

  • המראות החדשים של המחאה

    ״אמנם תמיד היה תיעוד מלמעלה של הפגנות, אבל נגישות הטכנולוגיה כעת מאפשרת לו להיות מקיף בהרבה מפעם. אבקש להציע שהתיעוד החרוץ של ההפגנות ממבט על מייצר רגע של הארה, רגע טרנספורמטיבי״. אלינה יקירביץ על תיעוד ההפגנות בארה״ב

  • שקיפות ומידע בשוק האמנות: איום או קיום?

    "המגפה העולמית אילצה את עולם האמנות כולו לשנות את דפוסי פעולתו. מוזיאונים, גלריות, ירידים ובתי מכירות המבוססים על המגע הבלתי אמצעי בין שוחר האמנות ליצירה האותנטית נאלצו לוותר על נוהגיהם ואף על ערכיהם (ה"הילה" של עבודת אמנות והצורך לנוכחות פיזית בצפיה בה)". מילי פרי על תמורות בשוק האמנות בעקבות מגפת הקורונה

  • על טבע היקום/על טבע הקיום

    ״מעצם העובדה שהתערוכה היא תגובה למגפה, מובן שיש לראות במבט ספקני את ההתרפקות על שיר ההלל לירוק של נתן זך כנקודת המוצא שלה. מאחורי התרפקות לכאורה זו עומד מבט ביקורתי, שבא לידי ביטוי בכל פרט בתערוכה״. נאוה סביליה שדה על התערוכה Green Scream של סיגלית לנדאו בגלריה הראל

  • תמורה שמימית במקום תמורה חומרית

    ״אם אמנית או אמן כלשהם התבלבלו לחשוב, שאולי גם דעתם צריכה להיחשב במסגרת המשא ומתן שבו הם לא מקבלים דבר, מגיע החוזה המצורף לקול הקורא ומבהיר שלא. כשלא זכאים לכלום, הכוונה היא ממש לשום דבר. לא לתשלום, לא לזכויות בסיסיות ובוודאי לא להבעת דעה״. יהונתן משעל בביקורת על הקול הקורא שהוציאה לאחרונה עיריית ירושלים