אבי לובין

  • דבש המלים, פיתויי הגוף

    "גם גטר וגם הסוס משתדלים להתחבא, נרדפים ונטרפים על-ידי דעתם וזה בגופו של זה. מאבק זה מוליד גטר קנטאורית כבירה, מושלמת; לידה ומוות כפולים, של הגוף החסר ושל זה הנמצא". גילי סיטון על "סאקרום, עצה", תערוכתה של תמר גטר בגלריית המדרשה

  • אבי לובין יאצור את גלריה הירקון 19

    לובין, שינהל את תוכנית התערוכות והפעילויות בגלריה התל-אביבית, יחליף את האמן בועז ארד, שעמד בראש הגלריה בשנים האחרונות והתאבד באחרונה. לובין: "השאיפה היא לבנות מרחב דינמי שמאפשר לאמנים לקחת סיכון ולבדוק את גבולות הפעולה והשיח האמנותי"

  • תפאורה לאירועים

    התערוכה "בית-ספר לאמנות" בביתן הלנה רובינשטיין בתל-אביב משלבת בין עבודות פרפורמטיביות להצבת אובייקטים בחלל, ומשתמשת באמנות ובפלטפורמה המוזיאלית כדי ליצור התבוננות של בית-הספר על עצמו. אולם בשעות שהמיצגים אינם מתקיימים, התערוכה הופכת לאילוסטרציה דלה

  • איפה הסולידריות, הא?

    במוזיאון חיפה חוגגים "אשכול תערוכות חדש" בהשתתפות עשרות אמנים. אף מלה על הניהול הקפריזי של המוסד או על העדר השקיפות. הקריאה להחרים את המוזיאון עד שיתקן את דרכיו חוללה סערה בבצה, אבל לא הביאה לשינוי המיוחל. יהונתן ה. משעל מציע סיכום ביניים.

  • ניזון מהאשליה שהוא עצמו ניסה למכור

    "זו תערוכה על גבריות, והתבגרות, ומיניות והומו-ארוטיות, אך היא גם תערוכה על צילום: גילוי והסתרה, מציצנות ודחייה, הקפאה של רגע ורמיזה לזה שאחריו. משהו בעבודות לוקח אותנו אל שפה תמימה וראשונית יותר של הצילום, וזאת דווקא כשמעמדו הקוסם נגוז מזמן". על תערוכתו של דיווי בראל, "אני עפה", המוצגת בגלריה אינדי, תל-אביב.

  • אמנות לנוכח רוע רדיקלי

    בשנות ה-70 תיעד נם איין עשרות אלפי אזרחים קמבודים לפני הוצאתם להורג ע״י כוחות החמר-רוז׳. התיאורטיקן טיירי דה-דוב מתמודד עם השאלות האתיות והאסתטיות המתעוררות בעקבות הצגת התצלומים בתערוכות אמנות בנות זמננו, ורכישתם לאוספים מוזיאליים.

  • שריד

    התערוכה "שריד" נולדה מתוך רצון להמשיך את הדיאלוג שהחל בין גדעון גכטמן למירי סגל, ולהוציא לפועל עבודה משותפת לשני האמנים, כחמש שנים לאחר מותו של גכטמן.