מניפסט ויזואלי לסייבורג

בתערוכתה החדשה, "2000 רגל", מביאה איילת כרמי לכדי מיצוי וזיקוק את המגמות הצורניות שאפיינו את עבודתה בעבר. ניירות דקיקים, שקופים, מונחים זה על גבי זה, מנכיחים את העדינות המירבית של הרישום לצד הברוטליות של הדימוי. נדמה כי זהו פיסול שנדחס לדו מימדיות, כמו מבקש להבקיע לצורניות אחרת. פסליה המרשימים של כרמי נעדרים מן התצוגה הנוכחית, […]

בתערוכתה החדשה, "2000 רגל", מביאה איילת כרמי לכדי מיצוי וזיקוק את המגמות הצורניות שאפיינו את עבודתה בעבר. ניירות דקיקים, שקופים, מונחים זה על גבי זה, מנכיחים את העדינות המירבית של הרישום לצד הברוטליות של הדימוי. נדמה כי זהו פיסול שנדחס לדו מימדיות, כמו מבקש להבקיע לצורניות אחרת. פסליה המרשימים של כרמי נעדרים מן התצוגה הנוכחית, אולם רוחם התלת מימדית מרחפת מעל, שולחת אותנו אל הנציג האולטימטיבי של התלת מימד, אל הסרט "אוואטאר", אל המזיגה שיצר (במודוס של עימות) בין קיום ראשוני לקיום מגה-טכנולוגי.

אילת כרמי - מתוך התערוכה. שמן על מיילר

אילת כרמי - מתוך התערוכה. שמן על מיילר

דומה כי עצם מזיגה זו מגדירה את הצייטגייסט הנוכחי, על "העידן החדש" ו"החזרה לטבע" שבו, מול ההיפר-טכנולוגיה. אף בתערוכותיה הקודמות, הרבה לפני פריצת אווטאר לחיינו, ניהלה איילת כרמי דיאלוג מרתק בציור ובפיסול, במודוסים האסתטיים השמרניים של האמנות הפלסטית, עם תמהיל ספציפי זה, מה שהתגלה כצייטגייסט הויזואלי של תקופתנו. כרמי מציגה עולם אחר, הזוי, יפיפה, הבנוי כולו על הכלאה, הצלבה והיברידיות. עולמות המדע הבדיוני הטכנולוגיים והמכאניים כמו מתרסקים לתוך הפריים הציורי ומותירים אותנו עם סצנות או דמויות שכמו "נקטעו" ו"נחתכו" משם. סקרנות ללא גבול מכה בנו: מהו הנרטיב העלילתי החומק כך מעינינו?

מילת המפתח בעיני לפענוח יצירתה של כרמי היא ה"סייבורג", כפי שהוגדר במאמר המפורסם של דונה הראווי "מניפסט לסייבורג: מדע, טכנולוגיה ופמיניזם סוציאליסטי בשלהי המאה העשרים"*. הראווי מציגה את הסובייקט הנשי המהפכני, המכליא בין המכונה לגוף הנשי. "המכונות של שלהי המאה ה-20 מטשטשות מן היסוד את ההבדל שבין טבעי ומלאכותי, בין גוף ונפש, בין המתפתח מעצמו והמתוכנן מבחוץ. המכונות שלנו מלאות חיים באופן מדאיג ואנו עצמנו דוממים באופן מפחיד" כותבת הראווי, ומציעה עמדה רדיקלית המייצרת ארכיטקטורה מערכתית שונה מכל מה שהכרנו. דומה כי כרמי מגישה מפרט ויזואלי מהמם לאונטולוגיה החדשה הזו, על הכוחנות הדכאנית והאופציות האמנסיפטוריות הטמונות בה במזיגה שווה.

אילת כרמי - מתוך התערוכה. שמן על מיילר

אילת כרמי - מתוך התערוכה. שמן על מיילר

"[אישה] חבה את קיומה כאישה לניכוס מיני" זועקת הראווי, והקריאה לשיכתוב הסדר החברתי יונקת מן המיצוב הדכאני של הנשים והנשיות כיום. גם כרמי ערה מאוד לפמיניזם, ודמויותיה כולן, מראשית יצירתה, הן נשים. בתערוכה הנוכחית בולט ציור מהפנט המבוסס קומפוזיציונית על "הגרוש מגן עדן", הפרוטוטיפ לזכריות ולנקביות באשר הן, אולם אצל כרמי, גם בסצינה זו מדובר בשתי נשים.
חקירת הנשיות המתבצעת מבעד לפרספקטיבה הטכנולוגית, מציעה לנו יקום חדש לגמרי של אפשרויות נועזות, מצעידה אותנו בכוח ובאומץ בלתי מתפשרים אל עתיד שונה לגמרי מן העבר. "הסייבורג מחויב, בצורה החלטית, לחלקיות, אירוניה, אינטימיות ופרוורטיות" כותבת הראווי, ומסמנת בכך את הרפרטואר המשרטט במדויק את קווי המתאר של יצירתה של כרמי.

אילת כרמי – 2000 רגל: תערוכת יחיד בגלריה 39 (עד 21.7.10)
אוצרת: אורלי הופמן

* דונה הראווי, מניפסט לסייבורג, מתוך: ללמוד פמיניזם, מקראה, עמודים 276- 326.

2 תגובות על מניפסט ויזואלי לסייבורג

    תמיד תהיתי מדוע אנשים המחזיקים מעצמם אנשי רוח ברגע שמקבלים דוקטורט ממהרים לצרף אותו לשמם כאשר לא מדובר בטקסטים אקדמים או בארועים רשמיים באמת. האם חושבים שיקחו אותם יותר רצינות בעקבות התוספת?
    בכל מקרה התואר דוקטור אותי מרשים רק שהוא בא לפני שם של רופא טוב.

    לגופן של העבודות,זה נראה כמו המלאכים של מיכל נגרין שהלכו לכוון סייברי. זה לא רע כמו שזה עלול להשמע או להראות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.