הוכרזו הזוכים והזוכות בפרס משרד התרבות בתחומי האמנות הפלסטית 2021

השנה יוענקו פרסים ל-27 זוכים וזוכות ב-4 קטגוריות: עידוד היצירה, אמן צעיר, העיצוב ומפעל החיים אשר יוענק לעידית לבבי גבאי ובילו בליך. שווי כלל הפרסים יעמוד על סך 440,000 שקלים.

משרד התרבות והספורט הכריז על זוכי פרסי משרד התרבות לאמנים ואמניות מתחום האמנות הפלסטית. השנה יוענקו פרסים ל-27 זוכים וזוכות ב-4 קטגוריות: עידוד היצירה, אמן צעיר, העיצוב ומפעל החיים אשר יוענק לעידית לבבי גבאי ובילו בליך. שווי כלל הפרסים יעמוד על סך 440,000 שקלים.

להלן פירוט הפרסים, שמות הזוכים וחברי ועדות השיפוט:

הפרס ליוצרים בתחומי העיצוב בשווי 20,000 שקלים לזוכה מוענק לאיתן אלוא, שי עיד אלוני, מנחם הלברשטט, רועי מעיין ואמיר צובל.

חברי ועדת השיפוט: מירב רהט – יו"ר, להב הלוי וטל ארז.

מנימוקי השופטים:

אמיר צובל – מעצב מוצר, מפגין בעבודתו שילוב נחוץ בין מיומנות גבוהה בפרקטיקה וקשר חזק למקום בו הוא פועל. ועדת הפרס מצאה כי צובל משכיל לשלב באופן חריג בנוף העיצוב המקומי בין טכנולוגיות חדשות, נושאים חברתיים מובהקים והיסטוריה מקומית, ומייצג לטעם ועדת הפרס דוגמא לזהות האפשרית של עיצוב ישראלי, אשר רואה את סביבתו לא פחות מאת הדיסיפלינה בה הוא פועל.

שי עיד אלוני – אמן ומעצב, מפגין יכולות ורסטיליות גבוהות בעבודתו, אשר שמה דגש הן על ייחודיות קונספטואלית והן על אסתטיקה גבוהה. ועדת הפרס מצאה את הגיוון ומתיחת הגבולות הדיסיפלינריים בעבודותיו כראויה לשבח, בייחוד כאשר זו לא מוותרת על חתימה אישית וזהות מובהקת של מעצב-יוצר. ביכולתו לשמור הן את ההיבטים הפרקטיים, הן את הזהות האישית, והן באופן שאינו מתפשר את עינו המרותקת של הקהל, ועדת הפרס מוצאת את אלוני ראוי לו.

איתן אלוא – מאייר שעבודתו רחבת היקף ועשירה, היא מקומית ובין-לאומית בה בעת. ביד קלה ושפע רעיונות הוא ״משתלט״ על נקלה על מרחבי עבודה שונים ומגוונים, החל מכפולת עמודים של ספר ילדים, דרך עבודה המאירה ומגיבה לטקסטים עיתונאיים ועד איור בחללים ארכיטקטוניים בקנה מידה גדול, תוך שילוב עבודתו הדו-ממדית באובייקטים תלת ממדיים. למרות טביעת ידו הברורה וחד משמעית בסגנונה, הוא משעשע או ביקורתי, בהיר ו״ילדותי״ או קודר ומחוספס, לפי מושא עבודתו ובהתאם לתכנים המילוליים אליהם הוא נקרא להגיב.

מנחם הלברשטט – מאייר שאגב שימוש במנעד רחב של טכניקות ומדיומים, מביא הלברשטט אל המרחב האיורי הישראלי אלטרנטיבה ״לא מקומית״, עשירה ומגוונת. שפת האיור שלו, או נכון יותר – שפות האיור השונות, הפלטה הצבעונית והתכנים בהם הוא עוסק, כל אלה מרחיבים את גבולות הסגנון והצבעוניות הים-תיכוניים המקיפים את הנראות החזותית שפוגשות עינינו. עבודתו מגוונת ועשירה ותוצאותיה מרחיבות את הקשר בין הקהל לבין התחום בו הוא עוסק ומגשרת בין קהלים שונים.

רועי מעיין – יוצר ופועל בגישה רב תחומית בשדה הקרמיקה. עבודותיו של מעיין נעות בין קדרות מסורתית לעבודת קרמיקה נסיינית כמו גם בין מדיומים דוגמת וידאו ופרפורמנס באמצעותם הוא בודק את גבולות החומר הפיזי והרעיוני. בעבודתו הוא מנהל דיאלוגים אישיים ואוניברסליים סביב סוגיות של תרבות ומקום ויוצר שיתופי פעולה עם יוצרים במדיומים שונים וממקומות שונים כחלק מהרחבת נקודת המבט על פוטנציאל האפשרויות של יצירה מבוססת חומר (חימר) ככלי ביטוי.

אלה ליטביץ, "גבולות אלמנה", 2020, יציקות ברונזה של טיון דביק, מידות משתנות, צילום: אייל תגר

הפרס ליוצרים בתחומי עידוד היצירה בשווי 20,000 שקלים לזוכה מוענק לאיתן בן-משה, נועה גור, רוני חג'ג', אורית ישי, אלה כהן ונסובר, אלה ליטביץ, יהודית סספורטס, תומר קאפ, טליה קינן וגבי קריכלי.

חברי ועדת השיפוט: פרופ' שרון פוליאקין – יו"ר, פרופ' יונתן ונטורה ודוד עדיקא.

מנימוקי השופטים:

איתן בן-משה הינו אמן רב תחומי העוסק בפיסול, מיצב, מדיה דיגיטלית ווידאו. בעבודותיו הוא מלחים זה לזה גופים שונים ליצירת אובייקטים מורכבים בעלי סדר הבונה עולם חדש. העולמות  היפיפיים של בן משה מעידים לרוב על מצבי קריסה שקפאו בזמן וכמו כן על שבריריותו של האדם ושל המבנים החברתיים והאנושיים שסביבו. הועדה התרשמה מעושר ומורכבות עבודתו כמו גם מדרכו הייחודית והחכמה לקשור חומרים, צורות ועולמות מומצאים ובדיוניים להוויה עכשווית ומקומית.

נועה גור היא אמנית רב תחומית העוסקת בצורה מתוחכמת ואינטליגנטית בשאלות חברתיות. בעבודותיה היא בוחנת מחדש את היחסים והגבולות הנזילים בין חברה, אמנות, אוצרות, פוליטיקה ומשטרי ראייה. עבודותיה מתמודדות ברגישות ובאמפתיה גדולה עם האחר, השונה והזר ומסמנות תופעות של עיוורון חברתי וניכור פוליטי חברתי ביחס אליו. הוועדה התרשמה מהמחויבות והאומץ של נועה להציף את התופעות הללו ולהעלותן למודעות ומנחישותה לבקש שינוי חברתי בכלים אמנותיים מתוך אמונה בפוטנציאל הטמון במפגש בין חברה לאמנות.

אלה כהן ונסובר היא ציירת שגיבשה בשנים האחרונות שפה ציורית ייחודית אשר הפכה למזוהה עמה. בציוריה בוחנת כהן ונסובר טקסי מעבר מסורתיים הנהוגים במשפחתה לאורך דורות ואת משמעותם ואופן ביטויים היום. היא מפגישה בין חפצים ומנהגים סימבוליים באמצעות עבודה ומחשבה ציורית חומרית. לדבריה: ״בישראל של העשורים האחרונים התעצבה דרך לחגוג חינות (למשל). מעין דרך ׳ישראלית׳ ודלת חומר מלאה בחיקויים. אביזרים זולים כמו תפאורה, בדים רהיטים, קישוטים וקמעות שנועדו לשוות מראה מהודר וטעון חשיבות דתית ומסורתית. אביזרים אלו, מהווים חיקוי זמין לאותם אביזרים יקרים שהיו נהוגים בארצות המוצא״. המחשבות על זיוף ואשליה ועל הקשר בין חומריות גבוהה לזו הנמוכה-חקיינית, משפיעות ומניעות את הפעולה הציורית שלה ומייצרות רובד של משמעות סימבולית רב ממדית. בציוריה המורכבים והמרהיבים קושרת כהן ונסובר באופן מרתק ומקורי בין מחשבות על ישראליות והגירה, מסורות ויחסי דורות לבין שאלת מקומה של האישה כפי שהיא משתקפות בדמותה, דמות אמנית וציירת עכשווית.

אלה ליטביץ היא אמנית רב-תחומית, בעלת תואר ראשון בצילום מהאקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל ובוגרת תכנית ה- HISK, בלגיה. עבודתה המגוונת והרב-תחומית מתכללת נושאים מגוונים האוחזים במקומי ושואלים שאלות על נוף ולאומיות, זיכרון וטריטוריה, נרטיב וחברה. דרך פעולה של מחקר חזותי והיסטורי, משולב בתחומים מדעיים שונים, כגון גיאוגרפיה, ארכאולוגיה ובוטניקה –  יוצרת ליטביץ מיצבים פיסוליים וצילומיים העוסקים בטריטוריה ובזיקה להיסטוריה, פוליטיקה ותרבות.

רוני חג׳ג׳ הוא אמן רב-תחומי, בעל תואר ראשון באמנות מהמדרשה  ובוגר תכנית הלימודים במכללת עלמה לתרבות יהודית.  גוף העבודה של חג׳ג׳ בנוי מקשת רחבה של מדיומים הכוללים פיסול, ציור, קולאז׳, עיצוב, אופנה, סאונד – ומיצב. עבודתו המגוונת כוללת חומרים, צבעים ותדרים במצב גולמי ומופשט. עבודותיו של חג׳ג הנעות בין דו-מימד לתלת מימד ובין פיגורטיבי למופשט, יוצרות מתח ודריכות המעודדים את הצופה לדמיין או לחוש. מתוך כל אלו נדמה כי בעבודות טמונים רבדים שונים של משמעות המתגלמים בצורה ובחומר ומבעד להם.

תומר קאפ – הוא צלם יוצר, בעל תואר ראשון בצילום ותואר שני באמנות מהאקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל. בתצלומיו המוקפדים, לרוב בשחור לבן, נוצרת אסתטיקה של געגוע ויופי, הרהור, ריחוק ואינטימיות. באמצעות צילום סטילס ווידאו, קאפ חוזר לשורשיו הקמבודיים ומתחקה אחרי נרטיביים משפחתיים וזיכרון אישי וקולקטיבי. הצילומים היפים והמוקפדים לעילא, שצולמו בארץ או במקומות אחרים בעולם, כוללים דיוקנאות ישירים, חללים ביתיים ואינטימיים לצד חללים ציבוריים, נופים רומנטיים, או סצנות חידתיות, מרכיבים גוף עבודות מתמשך העוסק בסוגיות של זרות, תלישות או שייכות.

יהודית סספורטס היא אמנית פלסטית המכהנת כפרופסור חבר בבצלאל. יהודית פועלת בתחום האמנות הפלסטית קרוב ל-25 שנים ומציגה גוף עבודות בשל, מרתק ובעיקר מגוון העוקב אחר תנועות רחבות בחברה הישראלית והעולמית. את זווית הראיה הרחבה והייחודית ניתן לראות בפרויקט האחרון שלה – Site Specific Installation – שם מתחברים יחד מיקום היצירה והיצירה עצמה לצד מאפיינים היסטוריים ותרבותיים.זווית המבט הייחודית של יהודית מחברת בין הטבע, למעשה האדם ומעלה שאלות יחידניות ורחבות הנוגעות לטבע החיים והחיבור בין היסטוריה, לאום והפרט. פרויקט זה מבסס את יהודית כאמנית בינלאומית מובילה, בעלת אמירה ייחודית, אידיאולוגית וקונצפטואלית המגדירה מחדש את הפוליטי והחברתי. אלמנט המסע, הפרטי, החברתי והקולקטיבי מלווה את עבודותיה של יהודית ומקנה נופך רלוונטי מתמיד לפעילותה בתחום.

אורית ישי היא אמנית רב-תחומית, צלמת ומרצה שפועלת בתחומה כבר קרוב ל-15 שנים. בגוף העבודות שלה, אורית מציגה מגוון טכניקות ותנועות בין המופשט לנרמז, ומשחקת בשלל צורות הבעה המתווכות את זווית הראייה הייחודית, החכמה והמרתקת אודות טבע האדם והחברה בה הוא חי. המנעד בין הפשוט והמורכב מעביר את הצופים בין שלל עולמות ואזכורים וממחיש בצורה הברורה ביותר את משמעות היצירה בעידן בו אנו חיים ביום. בשני פרויקטים מהשנים האחרונות ניתן לראות את התחכום ורוחב היריעה ביתר שאת. היצירה 'קורוזיה' עוסקת בפוליטיקה של המרחב, בזיכרון קולקטיבי ובחוויות היחיד דרך מינימליזם הנובע מזווית הצילום ושימוש בצבע מול שחור-לבן. גם ביצירה 'ההנהלה' ניתן לראות את התחכום והשימוש במוטיבים הנשענים על מגוון יוצרי אוונגרד מהקונסטרוקטיביזם הרוסי ואחרים, ההופכים לאמירה ברורה ורלוונטית. בעיקר בולטת הגישה הייחודית ביצירה 'נוף קדוש' המוסיפה לדיון את יוצרי ראשית הציונות, פוסט-קולוניאליזם, אוריינטליזם ועוד.

גבי קריכלי הוא אמן רב-תחומי, בוגר בצלאל, הפועל קרוב ל-20 שנים במגוון תחומי יצירה. גבי מרבה לעסוק בזיכרון ובחוויה הרב-חושית, המהווה למעשה את עיקר הקיום האנושי. ביצירתו עוסק גבי בקשר בין היחיד לחברה, בין ישראליות והקיום האנושי ובעיקר במהות החוויה האנושית והזיכרון המחבר אותנו לנבכי העבר דרך חוש הטעם, הריח, השמיעה והראייה. הטבע העירוני ומגוון מרחבי מחיה הופכים בידיו של גבי לתיבת תהודה לעצם הקיום האנושי. בפרויקט 'פיניטו' מציג גבי דרך מרחב מינימליסטי ותיעוד מדוקדק את עקבות הטבע במרחב העירוני ואת השינוי והזמן החולף המשפיע על כולנו. בפרויקט 'אקווריום' מעלה גבי את שאלת ההיסטוריה, מעבר הזמן והקשר בין היחיד לחברה ולעבר הקולקטיבי המשפיעים עליו. כך, יציקות הנראות פשוטות מעלות לשאלה עיטורים אדריכליים, מעבר והשפעה בין חברות ותרבויות ועוד.

טליה קינן היא אמנית רב-תחומית, בוגרת תואר שני באמנות בבצלאל, ומרצה הפועלת קרוב ל-20 שנים במגוון תחומי יצירה. בעבודותיה עוסקת טליה בצורה מקורית ומרתקת בשלל נושאים אנושיים בצורה המשלבת בין המיסטי, המדעי, הטבעי והאנושי. אור-צל, הנגלה והסמוי, קנה מידה משתנה, אגדות ומציאות כולם משתלבים לכדי מצלול מרתק וייחודי המגלה פן חדש בכל פעם בו הצופה בוחן את יצירתה. מגוון הטכניקות ואופני ההבעה החומריים והחזותיים מהווים נקודה חדשנית ומרתקת בנוף העשייה האמנותית המקומי. היצירה 'שמש שחורה' מעלה קישורים לאיורים יפניים קלאסיים, לצד איסוף וייבוש צמחים, לצד מינימליזם פרשני. היצירה 'תוף' מחברת בין המיקרוסקופי והחלל הנפרש מעליו ומקשרת בין הביולוגי, המטאפורי והיצירתי. במגוון יצירותיה משחקת ומרפררת טליה בין מגוון יוצרים, תקופות, טכניקות וגופי ידע הנאצרים לכדי אמירה ייחודית ומרתקת.

רננה אלדור, 2020, to De-Construct a Citroën (2DCaC), וידאו

הפרס לאמנים צעירים בשווי 10,000 שקלים לזוכה מוענק לרננה אלדור, אסף נריה אלקלעי, מילי ברזילאי, מתן גולן, יואב עמנואל וינפלד, שיר לוסקי, מיכל לופט, רגב עמרני, עדי מיכל פלומן ושיר רז.

חברי ועדת השיפוט: יוסף קריספל – יו"ר, בר ירושלמי ויעקב ישראל.

מנימוקי השופטים:

אסף נריה אלקלעי – אמן המשלב ביצירתו צילום, וידאו ופיסול. יצירותיו מעלות הרהור על תמונות מקומיות ועל זהויות, והן שואלות שאלות על מעשי-יצירה מול תהליכים, פרקטיקות ופרדיגמות. אלקלעי בונה תפאורות פואטיות המסנכרנות לתוכן את מורכבויות הייצוג של תופעות או חזיונות. תפאורות אלו מורכבות מחלקי פיסול, חלקי צילום והדפסה ומתנועה, והן מציעות יחד פורטרטים של מצבים. מתוך המרחבים הכמו-קולנועיים שהוא יוצר, מתעוררת כוריאוגרפיה של תוגה עדינה ופואטית של זמן.

יואב עמנואל וינפלד – אמן המשלב בעשייתו רישום, ריסוס וטכנולוגיות שונות. עבודותיו משרטטות ברגישות מצבים או תמונות אשר מורכבים מעולמות אישיים, מיידיים ודומסטיים. רישומיו העשויים ברגישות באמצעות מכחולי אוויר (AIR BRUSH) מפגינים מאבק בין הפואטי למכני, בין האדם למכשיר ולמכונה. וינפלד משרטט בעבודותיו דואליות הפוערת מרחבים המתגלים כאסתטיקה של סביבות לואו-טק הפועמת מתוך עולם רווי-טק. מתוך המרחבים הדואליים הללו מתגלה עדינות מחשבתית מקורית ומסקרנת.

מיכל לופט – צלמת ואמנית מיצב. עבודותיה מציגות חללים מטופלים, המסמנים ומגדרים את גבולות החלל הציבורי על מטענו הגופני, ועל הקונפליקטים הפנימיים שגלומים בו. ביצירתה, נעה לופט בין הפונקציונליות של מקום לבין הנראות שהוא מייצר, ומצביעה על הפערים וההפרעות שנוצרו בין השניים. פרס זה ניתן לה על גוף יצירה חד, המציב מבט ביקורתי אל עבר אותם מרחבים ציבוריים קולקטיבים, וחושף את המנגנונים האסתטיים עליהם הם מושתתים.

מילי ברזילאי – אמן אשר מרחיב בעבודתו את גבולות הציור באמצעות מיצבים ופעולות. עבודתו מציעה מבט אחר על המציאות ועל מרכיביה: באמצעות שימוש בחומרי היסוד של הציור, יוצר ברזילאי סביבות מורכבות של דימויים ורעיונות. עבודותיו רוויות הצבעוניות, מתגלות לאחר מבט בפגיעותן ובתכנן. מה שנדמה במבט ראשון כמשחק ילדים או כמיצב עליז, מתברר במבט מתעכב כתפאורה מסויטת המורכבת מחלקי גופות או עדויות לעדויות של פעולות אגרסיביות של סיפורים אפלים.

מתן גולן – אמן המשלב בעשייתו פיסול בחומר, באור ובתנועה. הסביבות שהוא בונה במיצביו מחברות בין שאלות מושגיות ופורמליסטיות לבין תנועה, הומור ושבריריות אנושית. החפצים שהוא יוצר שייכים למרחבים דומסטיים ותרבותיים מקומיים מובהקים ועם זאת זולגים לתחומי הגוף האינטימיים והנפשיים. בכך מתעוררות בעבודתו שאלות על מקום ועל זמן ועל המרחב המנטלי שהאדם מצוי ביניהם. תנועת המצלמה או האור על פני החפצים מתבררת בעבודתו כשיוט מהורהר על ריקנות וכפריסה של מופשטות על פני קונקרטיות.

עדי מיכל פלומן – פסלת היוצרת פסלים דיגיטליים באמצעות מחשב. מבחינתה, המדיום הוא הפלטפורמה דרכו היא בוחנת את חומריותם של חפצים בעולם. באמצעות תוכנת מחשב היא מפסלת אובייקטים, המדמים באופן היפר-ריאליסטי כאלו המוכרים לנו מהמציאות. האובייקטים עשויים ברמה גימור גבוהה ומבקשים לתעתע בצופה ולגרום לו לאבד לרגע את כושר ההתמצאות ולתהות על מה אנו מתבוננים. עבודותיה יוצרות הזרה כפולה –  האחת מתקיימת במהלך האמנותי והשניה נוצרת במפגש עם חומריות חדשה. בעולם בו שאלת המקור כבר איננה רלוונטית משום שניתן לייצר ולרכוש אין סוף גרסאות לכל דבר, מעלה פלומן את השאלה האם הגענו לנקודת הזמן בה הסינטטי מתקיים בתודעתנו כמקור.

רגב עמרני – אמן רב תחומי המשלב פיסול, מידול תלת ממדי, סאונד ווידאו. מיצביו של עמרני מורכבים מעבודה חומרית פרפורמטיבית ודיגיטלית, והם מציגים מנגנונים פיסוליים-נפשיים טעונים המציפים סימני שאלה רבים סביב זהות, גבריות, ויחסי הגומלין שבין צופה ונצפה. יצירתו משקפת עיסוק כנה באסטרטגיות של משטור ופוליטיזציה של הגוף, והדרך שבה אלו מהדהדים כזיכרונות – חושיים או מטאפוריים – בתוך גוף היצירה עצמו.

רננה אלדור – היא אמנית רב תחומית. גוף עבודתה משקף עולם פנטסטי, המקיים בחובו תהליכים של בנייה ופירוק מתמשכים. ביצירתה מציגה אלדור מסע תעתועים אל מאחורי הקלעים של הדימוי הקולנועי ומציעה מבט מתבונן, הנע בין רבדים של זמן וזיכרון ובו נשזרות מחשבות על פעולת המצלמה כאמצעי וכנושא בפני עצמה. פרס זה ניתן לה על מחקר אומנותי פורה ומחויב, הבוחן את גבולות המדיום ומנהל דיאלוג מעניין ומורכב בין וידאו, אנימציה ופיסול.

שיר לוסקי – עבודותיה של לוסקי בוחנות באופן אינטליגנטי את הקשר שבין צילום, פיסול והצבה ואת האופן בו נקודות ההשקה בין מדיומים אלו יכולות לייצר קשר מטאפורי חדש למוכר ולטריוויאלי. המבט שלה בוחן אובייקטים יום יומיים שבד״כ אינם מעוררים בנו מחשבה נוספת – כאלה שאנו מקבלים את נוכחותם במרחב קיומנו בטבעיות. מבטה, ולאחר מכן פעולתה האמנותית, מתיקים את האובייקטים באמצעות צילום, פיסול והצבה לתוך מרחב היצירה האמנותי, שם היא יוצרת הקשרים ויחסי כוחות חדשים ביניהם, ובכך מעניקה להם משמעויות חדשות. במהלך הצפייה בעבודותיה הופך הצופה מודע לקיומם ולערך האסתטי המגולם בם. ערכים אלה עוברים טרנספורמציה וניסוח מחודש באמצעות פעולתה האמנותית של לוסקי, המאלצת בחינה מחדש אל מול המשמעויות המטפוריות הנוצקות לעבודתה.

שיר רז – אמנית מולטי דיסציפלינרית שעבודותיה מעלות שאלות בנוגע לאופן בו אנו מייחסים משמעות למקום וביחס להקשרו ההיסטורי. שאלות אלו מנוסחות באמצעות מיצבים דרכם היא בוחנת מהלכים אמנותיים המאחדים טכניקות מסורתיות של צילום, ליתוגרפיה ורישום, עם מכניזם עכשווי, חומרי ארכיון והדפסת תלת-ממד. המגוון החומרי הרחב המאפיין את עבודותיה יוצר רובד פורמליסטי הפועל במקביל לרובד אינטלקטואלי הקושר בין ההיסטורי והעתידני. רובד חדש זה הופך למהותי והופך לפריזמה דרכה נקשרים פרגמנטים היוצרים זיקות בין עבר לעתיד, בין ההיסטורי למקומי. שאלותיה של רז, אשר במהותם חוקרות הלך מחשבה כלל אנושי, צוברות משמעות נוספת ביחסן למרחב בו הפוליטי ממומש באמצעות הארכאולוגי והפרשני.

עידית לבבי גבאי – יעקב והמלאך בחצר מרחביה, 2009

פרס מפעל חיים בשווי 20,000 שקלים לזוכה מוענק לבילו בליך ועידית לבבי גבאי.

חברי ועדת השיפוט: ציבי גבע – יו"ר, סעיד אבו שקרא וד"ר אמיתי מנדלסון.

מנימוקי השופטים:

עידית לבבי גבאי – האמנית עידית לבבי גבאי עוסקת באופן מקורי וביקורתי גם יחד בחוויית הקיבוץ כסמל וכמשל לקולקטיביות הציונית ולאופן שבו זו נוגעת באספקטים אישיים ואף טראומטיים. גוף יצירתה האיכותי והעשיר מתמקד בעיקר ביצירות בתחום המיצב והציור ועוסק בוויזואליה הקיבוצית, הן בחלקים הפשוטים והיפים ביותר שלה והן באלו הקשים שנותרו שנים רבות מתחת לפני השטח. על אף היותם קשורים להוויית הקיבוץ שבו גדלה ולחוויות אוטוביוגרפיות, העיסוק שלה בנושאים אלו נוגע במאפיינים רבים של המציאות הסוציו-פוליטית הישראלית בכללותה. עידית לבבי גבאי היא גם אשת חינוך פעילה מאד בתחום הוראת האמנות, אשר לימדה שנים רבות במכון לאמנות באורנים בו חינכה וליוותה אמנים ואמניות רבות, בעיקר אמניות ערביות צעירות שעשו את צעדיהן הראשונים בעולם האמנות בישראל.

בילו בליך – אמן העוסק ביצירתו ביחס שבין ייצוגים וויזואליים למציאות אותם הם מיצגים ולמרחב ולארכיטקטורה בו הם ממוקמים. בליך עוסק בהתערבויות בחלל, בשאלות של מרחב ציבורי ואישי ובמתח המובנה שבין האדם לסביבתו הקרובה לבין זה התעשייתי והפונקציונלי. במיצבים שהוא יוצר הוא חוקר באופן ביקורתי את יחסי העיצוב והארכיטקטורה בהקשרים מקומיים, חברתיים ותרבותיים ומציע אלטרנטיבה לעשיה הקונבנציונלית של הארכיטקטורה. בליך עוסק לאורך כל דרכו גם בכתיבה בתחומי התיאוריה והביקורת, בהוראת אמנות, עיצוב וארכיטקטורה ובקשר בין תחומים אלו. הוא לימד במסגרות שונות ומגוונות – מעמעבודה עם בני נוער בסדנא לאמנות ביבנה ועד הוראה במוסדות אקדמיים כמו הטכניון בחיפה שם שימש כמרכז תחומי האמנויות בפקולטה לארכיטקטורה.

שר התרבות והספורט, חילי טרופר: "אני מברך את הזוכות והזוכים האומנות הפלסטית. הפרסים מביאים לידי ביטוי את הוקרתנו למי שמעניקים רוח טובה ותורמים משמעותית לאמנות והתרבות הישראלית. משרד התרבות והספורט בראשותי ימשיך להיות בית ולאמניות והאמנים המצוינים העוסקים באמנות הפלסטית".

מנכ"ל משרד התרבות והספורט, רז פרויליך: "אני מברך את האמנים/ות היוצרים/ות על זכייתם בפרס משרד התרבות בתחום האמנות הפלסטית. הישגיכם המרשימים הופכים את התרבות לנכס צאן ברזל בישראל. משרד התרבות והספורט ימשיך לתת יד לאמנים ואמניות, יוצרים ויוצרות ולחיזוק הערך התרבותי".

1 תגובות על “הוכרזו הזוכים והזוכות בפרס משרד התרבות בתחומי האמנות הפלסטית 2021”

    […] באתר: מזל קאופמן על יצירתה של הרשמת מרים גמבורד, הוכרזו זוכי.ות פרסי משרד התרבות לשנת 2021 וגם זוכה פרס ARTIQ לאמנות […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.