חברי קבוצת הרכישה של מוזיאון תל אביב לאמנות “בוחרים אמנות”, רכשו 35 עבודות של 11 אמניות ואמנים ישראלים עכשוויים עבור אוספי האמנות של מוזיאון תל אביב לאמנות. כמידי שנה, משקפת בחירת העבודות מכלול דגשים הנוגעים לייצוג רב דורי, גיוון מדיומלי, תמיכה בהתפתחותם של אמניות ואמנים בכירים במהלך דרכם האמנותית וכניסה ראשונה של אמנים, שלא זכו עד כה בייצוג יצירתם, לאוסף.
העבודות שנרכשו ע”י הקבוצה בשנת 2025:
חוה ראוכר: שורה (2010), הכוללת שישה פסלי אלומיניום של נשים וגברים עירומים בגילאים שונים העומדים בשורה. ממדי הגוף המוקטנים והריאליסטיים ממשיכים את חקירתה אודות הגוף האנושי, מצבו הפיזי וקמילתו האיטית.
מיכל שמיר ז”ל: ללא כותרת (2024), פסל המשלב חומרים מן המוכן כמו אזיקונים וקוצי מתכת להרחקת יונים אותם צבועים בזהב – ספק גדר תיל מפותלת תכשיט או כתר קוצים.
מורן לי יקיר: האחים (2024), מורכב משלושה גלילים דמויי גוף בגבהים שונים הניצבים כדבוקה אחת ומפניהם-פיהם בוקע קול חרישי המשלב בין גלים ורוח. “המשפחה” מחברת בין היסטוריה פרטית לתבניות ארכיטיפיות של אחווה ופגיעוּת.
אניסה אשקר: אתה (2022), מציגה מהלך פואטי-חזותי. עבודותיה משלבות בין קליגרפיה מוסלמית למחוות ביטוי של האקספרסיוניזם המופשט האמריקאי – יחד הם יוצרים מעין מחזור ציור בריאה מזריחה ועד שקיעה.
אניסה אשקר, אתה, מתוך סדרה של 11 רישומים, 2022
קארן דולב: כמיליון (2023), מבוססים על ההיגיון הצבעוני של “טבעות מצב הרוח” שהיו פופולאריות בשנות ה־70 המשנות את צבעיהן בהתאם לחום הגוף של העונדת אותה. הסדרה מעמתת לכאורה בין עולמות סותרים של חומר ורוח, ומצליחה בו בזמן להיות נטועה במסורת המינימליזם ואמנות הפופ.
מרב קמל: מחברות אמן (2019–2024), חושפות גוף עבודה אינטנסיבי, ארוטי ואלים. הדפדוף במחברות מאפשר להתחקות אחר תהליך המחשבה האסוציאטיבי והמורכב של האמנית.
אורלי מיברג: סתיו מאוחר (2024), מסמנת שינוי מהותי בפרקטיקה של האמנית שמעניקה גלגול חיים נוסף לעבודותיה – היא גוזרת, מדביקה ו”חובשת” קטעי בד מציור אחד לכדי ציור חדש. התוצאה רווית שכבות, עדינה ומדממת.
מרב קמל, מחברת סקיצות מספר 33, 2019-2022 באדיבות האמנית וגלריה ברוורמן, תל אביב
גבריאלה קליין: אחות מפותלת (2025), המוצג בימים אלה בתערוכת היחיד של קליין במוזיאון פ”ת לאמנות, מתאר את אחותה של האמנית שוכבת על ספה הנטמעת ברקע המונוכרומטי. לצידה מונח הנייד ובו מוקרנת כמקור השראה עבודה של האמן הפולני-צרפתי בלטוס אשר נהג לצייר נערות בתנוחות בוטות וכמעט בלתי-אפשריות.
רן טננבאום: דיוקן עצמי עם הודי (2024), הינו דיוקן מהפנט וריאליסטי. טננבאום מותיר את הציור בלתי גמור, כששכבה תחתונה בצבע ארגמן הופכת אותו לדמות חצי שטנית.
רון עמיר, מתרחץ, שטח ירוק, 2020
רון עמיר: שבעה צילומים מכמה פרויקטים מרכזיים: “ג’יסר א-זרקא”, “חולות”, “פני הדברים” ו”נוף בגליל”, כולם מהשנים 2003 ועד 2022. עבודתו של עמיר, מבכירי הצלמים הישראליים, עוסקת בצילום חברתי מתוך קרבה והיכרות עם מושאי תצלומיו אותם הוא מלווה לתקופה ארוכה. הצילומים של עמיר חותרים נגד מבט מציצני או חטוף, ומציעים נראות לחיים המודרים מהשיח המרכזי, באמצעות עדות חזותית מורכבת, רגישה ונטולת פאתוס.
גוסטבו סגורסקי: שלושה צילומים מתוך פרויקטים מרכזיים: אשה צעירה (2021), כסלון (2022) וחמסין (2002) – צולמו בפאתי מושב עמינדב שבהרי ירושלים, בקרבת הסטודיו של האמן. סגורסקי מתמקד בנוף מקומי משתנה, בו ניכרים עקבות של פעולה אנושית – מבנים, סימנים וחפצים – המעידים על תנועה שנקטעה או הבטחה שלא מומשה.
