משבר אנרגיה

גם בתערוכתו החדשה של אליעזר זוננשיין "גנרטור", בולט הפער בין גובה ההצהרות לרמת התחכום הבסיסית והדידקטית של הדימויים.

אליעזר זוננשיין, שתערוכתו "גנרטור" מוצגת כעת בגלריה זומר, הסתנן, פשוטו כמשמעו, למרכז עולם האמנות המקומי בסוף שנות ה-90, בזכות ליצנות חתרנית ואינפנטילית בעת ובעונה אחת. הוא היה אז בוגר טרי ואנרגטי של המחלקה לעיצוב גרפי בבצלאל. לא היו לו קשרים, אך הוא קלט שלסצנה יש חוט שדרה פריך והיה לו מספיק אומץ כדי לתפוס אותה בביצים. הצד החתרני של מעשיו בא לידי ביטוי בהחדרת יצירות לתערוכות קבוצתיות שהוצגו במוזיאון ת"א, ואילו הצד האינפנטילי היה העבודות עצמן – יציקות חרא מגבס, רובי צעצוע ששמות מותגים מופיעים עליהם ופסלי פוסט-פופ גימיקיים וקלישאתיים נוספים. אם להסתננות הראשונה לתערוכה איש לא שם לב ובפעם השנייה העבודה התגלתה והאוצר איים בפנייה למשטרה, בפעם השלישית כבר התבקש זוננשיין ע"י האוצרת אלן גינתון לחתום על עבודתו בגלוי, ומכאן עד לתערוכת יחיד במוזיאון הדרך הייתה קצרה.

זוננשיין אינו האמן הראשון שהסתכסך עם מוזיאון ת"א וגם לא הראשון שחובק על ידו בסופו של דבר, אולם נראה שהוא הראשון שהצליח לדלג מסכסוך לחיבוק בזמן קצר כל-כך. הסבר אחד לתופעה הוא שהאמנות שיצר מוצלחת עד כדי כך, שאפילו שומר הסף השמרן והנקמן מוטי עומר, שאמנים ואוצרים רבים, טובים וראויים נחסמו על ידו לאחר שביקרו את מעשיו בעבר, לא יכול היה לעמוד בפניה. ההסבר השני הוא שאנרכיזם בגרסתו הנובורישית, הוא חומר סיכה טרקליני מצויין.

אליעזר זוננשיין – ציור מתוך הסדרה "דיוקנאות פייסבוק"

האמנות של זוננשיין לא השתנתה באופן מהותי מאז אותם ימים, וכמוה גם התחושה שמדובר באאוטסיידר שלא צמח בחממות הגידול המוכרות ואינו דובר את שפת האמנות המקומית. זה יכול היה להיות דווקא מרענן, אלמלא הסתכמו היצירות ברובי מותגים החוזרים על עצמם ודימויים פסאודו-חתרניים שנהנים לשחק את הילד הרע בידיעה שדבר לא יאונה להם. חרף המראה הפופי של הדימויים קשה למצוא בהם הומור. סדרת ציורים סוריאליסטיים ואפוקליפטיים שהוצגה במחצית העשור, נותרה עבודתו הטובה ביותר של זוננשיין עד כה.

בתערוכה הנוכחית מציג זוננשיין מיצב החולש על כל חללה המרכזי של הגלריה וכולל קבוצת אובליסקים בגדלים שונים וקולטנים אפורים העשויים כולם מעץ, ציורי שמן קטנים, שלושה תצלומים מוגדלים בשחור-לבן המתארים מאובני חיפושיות בתאורה דרמטית, אובייקטים העשויים ממקלות מדידה שחוברו במרכזם למעין פרופלורים או סמלים דתיים, וסדרת ציורי סופר-לק המחולקים למשטחי צבע אחידים ומכונים "דיוקנאות פייסבוק". הגנרטור שנתן לתערוכה את שמה מושווה למלאכת האמן. "הגנרטור הוא מטאפורה לכל חלק וחלק בתהליך הפקת היצירה; החל במקום והזמן שבהם מתחיל התהליך היצירתי (הסטודיו, הטבע או העיר), במטען ההיסטורי והפסיכולוגי שנושא עימו האמן בשעת היצירה וכלה בחלל התצוגה שבו לבסוף זוכים הדימויים להיראות בתוך מערך יחסים מסוים".

אליעזר זוננשיין - פרט מתוך ההצבה בגלריה

מכלול האובייקטים, הציורים והתצלומים המוצג בתערוכה מבקש לייצר תחושה שמאנית ואלכימית, או לפחות להציג את האמן כדמות אוונגרדית שמייצרת תהליכים כאלו. הוא החיישן והמעבד הממיר סוגי אנרגיה אלו באלו, החוקר שמתגרה בחוקי המדע והדת, המכשף המגיח מן האופל, בורא עולמות ומערערם ומגלם את המחלה של החברה וגם את התרופה לה. במאה ה-21 קשה לקחת ברצינות התייחסות עצמית שכזו, ובמיוחד כשהיא מגובה באמירות שחלקן – "סמנטיקה של המרחב הפוליטי ואופן ארגונו על סמך יחסים היררכיים משתנים" – תלושות ולא ממש קשורות לתערוכה,  ואילו אחרות – "המרת המלאכה הידנית והקונספטואלית של תהליך היצירה לכדי מערך של צבעים וצורות אשר משמעותם חורגת מגבולות הביטוי המילולי" – פשוט מובנות מאליהן.

אולם גם אם מתעלמים מהפאתוס הנלווה תמיד לדיונים בסגולותיה האלכימיות הקיימות או לא קיימות של האמנות ובוחנים את העבודה לגופה, מתגלה כי הציורים, התצלומים והאובייקטים המוצגים בגלריה אולי מהווים סימון עקרוני של הנושא, אך אינם מטפלים בעניין עצמו ואינם חורגים מעצם היומרה לעסוק בו. זוננשיין מבקש לקיים דיון פנימי במאפייניה ומחולליה של יצירת האמנות, ביכולתה לחבר בחופשיות בין מיתוסים, סמלים, מאגיה ומדע, ובמטען האנרגטי הייחודי שהדבר מעניק לה, אולם הפער שתמיד אפיין את עבודותיו בין גובה ההצהרות לרמת התחכום הבסיסית והדידקטית של הדימויים נותר כשהיה, ובהיעדר פרובוקציה או גימיק שיסיחו את הדעת, הוא בולט עוד יותר.

גנרטור – אליעזר זוננשיין
גלריה זומר
נעילה: 10.12.11

פורסם בנוסח דומה ב"טיים אאוט"

16 תגובות על משבר אנרגיה

    אני פשוט לא מצליח להבין איך אתה הצלחת להשתחל כ"מבקר" בשדה האמנות.
    כנראה שהגיע הזמן גם לשומרי סף בערב רב

    אכן הגיע זמן שיהיה שומר סף בערב רב, ואנשים יורשו להגיב רק אם הם מזדהים בשמם המלא.

    לא צריך לחייב הזדהות בשם מלא, אבל אולי בכל זאת כדאי לסנן את התגובות, כי העוינות שלוחת הרסן, הגובלת בקללות והתנכלות אישית, אינה נעימה ומפתיעה בהקשר של אמנות, ובמקום לעודד דיאלוג הטוקבקים הופכים להיות, כמו באתרי הספורט, כר להשתלחות. אנא, גבשו אסטרטגיה להתמודד עם המצב

    חוה ראוכר זה שם מלא?

    אהה, עכשיו הבנתי סוף סוף מדוע דורש הימין לחשוף את מקורות המימון של עמותות זכויות אדם

    לשם ריק-מנוקר או למנוקר-שם ריק.
    ביקורת היא דבר לגיטימי. ואם אתם לא מסכימים לכתיבה של יונתן, זכותכם לבקר אותה, ורצוי מאד גם לנמק למה. קל מאד להוציא תסכולים לאוויר מאחורי שימות בדויים.

    הי יונתן, משהו אוכל אותך?
    הטקסט שכתבת בטיים אווט היה לא יותר מטקסט של טוקבקיסט מתוסכל. וחבל שאתה לא מעלה אותו כאן.אחד הטקסטים הגרועים ביותר שקראתי. מעולם. כל כולו היה תגובות לטוקבקים מהביקורת של גליה יהב באתר האמנות של הארץ.כסטטיסט פתיחת תערוכות כמוך ברור שזוננשיין ללא ספק גדול עליך.

    תמוה שאדם המכלה את זמנו בבחינה השוואתית וקונספירטיבית של טוקבקים אינו מסוגל להבחין שהטקסט ש"חבל שלא עלה לכאן" והטקסט שזה עתה הגיב לו הם למעשה אותו טקסט (המערכת).

    "חשמל לא זורם"
    זוננשיין פרץ למוזאונים הרבה יותר מ-3 פעמים ושלא כמוך לא תעד כל ציוץ.
    זוננשיין מעולם לא הגדיר את עצמו אנרכיסט.
    אנרכיזם בגרסתו הנובורישית זו קבוצה של אמנים ואוצרים ש"פורצים" בחברותה ובנחת לחלל הכניסה של המוזאון.
    תזכיר לי שוב איך זוננשיין פרץ… למשל כשהוא החדיר רובה לפתיחה של תערוכה במוזאון תל אביב ועמד איתו מאחורי הנואמים. עד שסולק בכוח.
    "היצירות ברובי מותגים החוזרים על עצמם ודימויים פסאודו-חתרניי" הם רק חלק קטן מפרוייקט Channel A
    לציורים הסוריאליסטיים ואפוקליפטיים שהוצגו במחצית העשור, שאתה כאן מחשיב כעבודתו הטובה ביותר. זוננשיין מגדיר כזבל טוב לפרנסה..
    שלושה תצלומים מוגדלים בשחור-לבן המתארים מאובני חיפושיות בתאורה דרמתית אינם מאובנים אלה חיפושית אחת ו 2 פישפשים סרוקים בסקאנר ביתי פשוט
    "אובייקטים העשויים ממקלות מדידה שחוברו במרכזם למעין פרופלורים או סמלים דתיים" – נשארו כלי מדידה!
    וכו

    אהה והפכת גם למגדיר ומומחה להומור

    ולגבי הגרופית שלך חווה . את ענקית לכי תעשי פירה.

    צייץ על זה.

    לא העברתי ביקורת , פשוט שאלתי עם חוה ראוכר הוא שם מלא?

    מר נאור, אני מוכנה לעשות לך פירה וגם שניצל, ברגע שתעמוד בגלוי מאחורי הדברים שאתה אומר ותצא מהארון של השמות הבדויים.

    "אני מחובר ועוקב אחר אמנותו של זוננשיין קרוב ל-20 שנה, מאז תחילת דרכו עוד במחלקה לעיצוב גרפי (כיום תקשורת חזותית)", אומר טרטקובר. ייתכן, הוא מציין, שהוא עצמו היה הראשון שהציג את עבודותיו של זוננשיין לאוצרת האמנות הישראלית של מוזיאון תל אביב, אלן גינתון… " (הארץ 18.10.11 )
    …זה קרה לפני או אחרי הפריצות המיתולוגיות למוזאון ת"א ?

    Mark Grotjahn anyone???

    this whole show is a total rip off of mark grotjahn. and no one even is aware of it. quite pathetic. there is a way to steal brilliantly, this is NOT the case.
    http://antonkerngallery.com/artist.php?aid=9
    http://www.blumandpoe.com/artistpages/grotjahn/index.html

    So rong!!!!
    Im familiar with Mark works and personality.. his a frind of my
    I also know Sonnenschein ( met him in Vienna ) probably one of the most interesting / intellectual artist i met
    and i met alot..
    i googled Sonnenschein. can't speak hebrew

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.