הודעה על הפסקת פרסום מאמרה של נעמי אביב "תמר גטר ומעגל הגיר הגרוטסקי"

כעורכי ערב-רב אנו נוהגים לתת במה לטקסטים תיאורטיים ואקדמיים המלווים תערוכות, ואלמלא פורסמו ברשת היו נעלמים או מעלים אבק בספריות. לתפיסתנו מדובר בדרך להפצת ידע ותמיכה בדיון התרבותי בעברית, ועל כן שמחנו על ההזדמנות לפרסם באתר מאמר שכתבה האוצרת נעמי אביב על יצירתה של תמר גטר. המאמר אמור היה להופיע בקטלוג תערוכתה של גטר במוזיאון […]

כעורכי ערב-רב אנו נוהגים לתת במה לטקסטים תיאורטיים ואקדמיים המלווים תערוכות, ואלמלא פורסמו ברשת היו נעלמים או מעלים אבק בספריות. לתפיסתנו מדובר בדרך להפצת ידע ותמיכה בדיון התרבותי בעברית, ועל כן שמחנו על ההזדמנות לפרסם באתר מאמר שכתבה האוצרת נעמי אביב על יצירתה של תמר גטר. המאמר אמור היה להופיע בקטלוג תערוכתה של גטר במוזיאון ת"א. מאחר וסיבות שונות הובילו לקיצורו של הנוסח המיועד לקטלוג (שטרם יצא לאור) בלמעלה משני שליש, פרסמנו באתר את הגרסא המלאה שמציעה פרשנות נרחבת ליצירתה של אמנית מקומית בכירה.

בשבוע שעבר נודע לנו כי מוזיאון תל-אביב, בסיוע המחלקה המשפטית של המוזיאון, דורש להסיר את המאמר מאתר ערב-רב.

על מנת שלא לפגוע בנעמי אביב וכדי שלא לסבך איש בהליכים משפטיים מתישים, הסרנו את המאמר מהאתר. לא נותר לנו אלא לתהות מדוע אוסר המוזיאון על פרסום טקסט המתייחס לתערוכה המוצגת במקום, ולכל היותר יכול היה לשלוח קוראים סקרנים לבקר בה. בטרם הוסר מן האתר נקרא המאמר על ידי רבים ולדברי אביב אף נלמד בתוכניות ללימודי אוצרות.
מאחר ותערוכתה של גטר אינה כוללת טקסטים, ומכיוון שלמעלה מחודשיים לאחר הפתיחה הקטלוג עדיין לא ראה אור, אין כרגע בנמצא אף לא מאמר אחד העוסק בתערוכה. צר לנו שאחד ממוסדות האמנות המרכזיים בישראל מנוהל בצורה חסרת תבונה שכזו.

12 תגובות על הודעה על הפסקת פרסום מאמרה של נעמי אביב "תמר גטר ומעגל הגיר הגרוטסקי"

    תגובת תמר גטר להסרת מאמרה של נעמי אביב

    אני רוצה להביע בזאת את הוקרתי לצעדו של המוזיאון. מאמרה המוזמן של נעמי אביב עבור הקטלוג של תערוכתי בגירסה שפירסמה אצלכם נמצא בעייתי מבחינה מקצועית, הן על ידי (כפי שהיה ידוע היטב לגב' אביב), ובאופן עצמאי ובלתי תלוי נמצא כך גם על פי שיקול דעתו של האוצר הראשי ומנכ"ל המוזיאון, פרופ' מרדכי עומר, אשר פירסומי המוזיאון הם בסמכותו. עם זאת, המאמר לא נפסל. לצורך הכללתו בקטלוג תערוכתי העומד לצאת סברנו בניקיון דעת מוחלט כי יש לערכו עריכה כבדה. עריכה ראשונה נעשתה בין הגב' אביב וביני בהסכמתה ובשיתוף פעולה, אך מאחר שגם זו נמצאה בלתי מספקת, נעשתה עריכה נוספת, מצויינת ומכבדת, ללא שיתופה הפעיל של אביב, בידי העורכת הלשונית של המוזיאון. נעמי אביב אישרה את הגרסה האחרונה, גם אם בניגוד לרגשותיה וחוות דעתה האישית, ואז הלכה ופירסמה על דעת עצמה את הגירסה המועדפת עליה, ללא קבלת רשות מאיש, בעוד הספר שמוציא המוזיאון ובו עומד להתפרסם מאמרה בתהליכי עבודה, ובעודה כפופה להתחיבויותיה החוזיות מול המוזיאון שם כתוב בפירוש כי מאמרה הוא רכוש המוזיאון. בכך ביטאה זלזול בוטה בי ובמוזיאון, גרמה נזק מקצועי ועוגמת נפש. אם חשה אביב פגיעה בהון הרוחני שלה יכלה לפרוש מהתחיבויותיה למוזיאון ואלי ולפעול כראות עיניה, תוך הצבת כל פולמוס הראוי בעיניה על זכויותיה ככותבת. יכלה גם לפרסם את גירסתה המועדפת לאחר פירסום הקטלוג, ובהסכמת המוזיאון שהמאמר שייך לו. וכמובן, לו מה שהנחה אותה היה אומנם הדאגה ל'עירומה' הטקסטואלי כביכול של התערוכה, יכלה אביב להציע את פרסום הגירסה המוסכמת על כל הצדדים. הניסיון לאחוז במקל בשני קצותיו, גם לפרסם בחסות המוזיאון וגם להתריס כנגדו וכנגדי מורים על שיקול דעת מוטעה ועל פגם אתי ברור.

    ברצוני לציין כי קהל המבקרים מצוייד בדפי מידע מפורטים, אומנם לא מפרי עטה השופע של הגב' אביב.

    קראתי בתחושת נפסדות שאת המאמר שפירסמתם כבר מלמדים בכתות אוצרות. נותר לקוות שבכיתות האוצרות יושבים אנשים בעלי כושר שיפוט פעיל. הגב' אביב קיבלה ככל הנראה יעוץ משפטי ופירסמה את מאמרה ללא תמונותי המלוות אותו. אני תוהה איזהו הסטודנט לאוצרות, ואיזהו הקורא החושב שקיבל לידיו עבודה גמורה ואחראית.

    יורשה לי לתהות על שיקול הדעת של ערב-רב בהחלטה לפרסמו. יש להצטער במיוחד על נטייתה של אביב לחוש איום אישי ולפעול בנקמנות ריקנית אל מול ביקורת עניינית שלא ביקשה אלא את טובתה וטובת התערוכה.

    בכבוד רב,

    תמר גטר

    חבל מאוד שהורד המאמר המצוין. זהו מהלך קטנוני במיוחד שאינו מפריד בין עיקר וטפל כשמדובר ב"הון הרוחני" של האמנית והכותבת.

    תיקון שגיאת כתיב

    אפשר לשים את התגובה של תמר גטר, תחת הכותרת "תמר גטר ומעגל הגיר הגרוטסקי" במקום המאמר שהוסר, זו לא גרוטסקה, זו קומדיה דל ארטא.

    נשמע יותר כסערה בכוס תה מסוגיה משפטית אמיתית.
    מישהו בשרשרת "השיווק" כנראה החליט לעורר ענין וסערה "אמנותית" בדרך הזויה זו של איסור וצנזורה של המאמר המלא שנכתב עבור המוזיאון ועכשיו שופץ ושוכתב מחדש.
    אפשר היה לחשוב שמדובר בקטעים האסורים של מגילות קומרן שהותיקן חושש שיחשפו לעולם ויפגעו נואשות בכנסיה הקתולית.
    קצת צניעות וענווה לא היתה מזיקה כאן.

    בסוף הכתבה של שוקי טאוסיג ב"עין השבעית" נאמר :
    "באשר למכתב התודה ששלחה אדרת, התברר כי מדובר בטעות שבנסיבות אחרות ניתן היה אולי לכנותה משעשעת, ושמקורה בדמיון בין כתובת הדואר שלmaariv ו-maarav."רונן" שאליו מוען המכתב אינו אידלמן, אלא רונן טל, עורך ב"מעריב", שהיה אחראי לפרסום כתבה על אודות תערוכתה של גטר בעיתון".
    עד כמה שידוע לי מאז עזיבתו של רונן את אתר מארב המאיל שלו כבר לא כולל את המילה maarav אלא זוהי כתובת gmail רגילה
    כך שספק אם טענת דוברת המוזיאון נכונה.

    לצערי לא יצא לי לקרוא את המאמר של דובב . ואין לי מושג על תוכנו אבל שכן ברור לגבי התוכן של התערוכה של גטר , היא שרובה ככולה עוסקת בכוח . הדימויים . הגודל , הנוכחות של הפרסונה של האומנית בחלל התצוגה – כוח , שלא נמאר אף כוח אלים .

    מסתבר שגם דרך שיווק והשליטה על הנכתב בתערוכה גם מעורב בכוח- חבל , חשבתי שפשיזים זה רק נחלתם של משטרי עבר חשוכים ומפלגות ימין מתחזקות

    נעמי אביב יודעת לכתוב. תמר גטר לא יודעת להתנהג

    זכותו של מוזיאון תל אביב להציב סטנדרטים בנוגע לכתיבה על התערוכות המוצגות בו, הטקסט נכתב למוזיאון ופרסומו באתר ערב רב הוא התגרות ילדותית וחסרת מעצורים.

    תמר גטר היא כסילת הכפר, שמתחננת לתשומת לב בכל דרך אפשרית, ולאחר שזו לא ניתנה לה, היא פותחת במחאת שוטים. הן ידוע לכל שאף אוצר מקומי סירב לאצור את תערוכתה (הגרועה) בשל אופיה הרע. משנמצאה נעמי אביב ועמדה בעינויי גטר הרבים, הושלכה בחותם גומי משומש הצידה.
    תמר גטר רוצה להיות ה-כ-ל. הציירת (שאינה יודעת לצייר), הכותבת (שמלהגגת אין סוף בפולמוסים משעממים), העורכת (שאין לה ידיים) והסניגורית (ללא משוא פנים כמובן).
    כדאי שיבוא אדם ויאמר את האמת, שהאמת כאן היא שתערוכתה הרטרוספקטיבית של גטר העמידה בפנינו מלכה עירומה, שאחרי ככלות הכל, גם ההמון לא נרגש ממערומיה.
    מצער הדבר, שמערכת "ערב-רב" לא מעמידה בפני הקוראים את הטקסט שכתבה אביב במלואו. לפחות למען יסתברו דעותינו.

    זאת ועוד; מוזיאון תל-אביב, בראשותו של פרופ' עומר, שגה כשנטה להאמין שהצדק בפי גטר. במוזיאון נוטים לחשוב שעבודת אוצרות נעשית כעבודה מוזמנת, כחותם נוטריוני. אולם לא כך הדבר, בוודאי כשמדובר במזודה משולחת רסן כגטר. אין אדם היכול לשתלטנותה.
    תפקידו של האוצר לחקור, לברר, להבחין ולהצביע על דבר מה, ולא למלא את משאלות האמן. אין כל ספק שאת את מילאה אביב בעבודתה.
    למעשה, אביב ראויה לציון לשבח על שעמדה בגבורה מול אי-האפשרות לבצע את תפקידה.

    […] את האמון בין המוזיאון לאוצרים ואוצרות שחטפו מעומר מכתבי איומים, ובינו לבין אמנים שגרר לבית המשפט (לפני שנזרק בנזיפה […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *



המלצות מרחבי הרשת