שירת הברבור

קו ישיר מחבר בין גלריה ברבור בירושלים למרכז לימודי האמנות מאירהוף בתל-אביב. בשני המקרים העיריות מנסות לסגור מוסדות אמנות שוקקים כדי לפתור את מצוקת גני הילדים. בלי להקל ראש בחשיבות החלת חוק חינוך חינם על ילדים מגיל 3, ראוי לשאול מדוע שוב ושוב נדרשת האמנות לשלם על כשלון ההיערכות של העיריות.

אם לא יהיה שינוי של הרגע האחרון, בעוד כמה שבועות תיסגר גלריה ברבור בירושלים אחרי עשר שנות פעילות. זה לא יקרה בגלל שחיקה, לא בגלל מריבות בין חברי הגלריה, לא בגלל העדר ביקוש לפעילויות הנערכות בה ואפילו לא בגלל בעיות תקציביות. להפך. שורת חברי הגלריה התרעננה לאחרונה והיא כוללת אמנים צעירים ונמרצים המעוניינים להמשיך בפעילות, קהל המקום גדל עם השנים הן במספריו והן במגזריו, והתקציב הקטן, שכמו בהרבה מוסדות אמנות אף פעם אינו מספיק, מצליח בכל זאת לכסות את עלויות הפעלת המקום. הגלריה תיסגר למרות התנגדות חברי מועצת העיר המעורבים בנושאי תרבות, חרף בקשותיהם החוזרות של ראשי המינהל הקהילתי ותושבי השכונה, ותוך התעלמות הן מפנייתם של מנהלי מוסדות תרבות בעיר המתארים את חשיבותה של הגלריה, והן מעצומה בחתימת מאות אמנים ואמניות הקוראת לעירייה להמשיך את פעילותה. הסיבה הבלעדית לסגירת הגלריה היא צורך במבנה נוסף לגן ילדים בשכונה, ואי-הצלחה של העירייה להקים, לאתר או להשמיש מבנה אחר שישמש גן, על אף שניתנו לה כמה שנים להיערך לכך.

אנשי אמנות נתקלים לאורך השנים בעשרות יוזמות של אמנות חברתית וקהילתית. רובן מלאות כוונות טובות, אך חסרות יכולת, תנאים או כישורים דרושים להצלחה. פעם אלה האמנים שאינם מבינים את הסביבה, ופעם הסביבה וממסדיה אינם מבינים את האמנים. כפועל יוצא מכך ברוב המקרים כעבור זמן קצר יתנפצו היומרות והאידיאלים על סלעי המציאות החברתית, הכלכלית והפוליטית הקשה. כמה מהפרויקטים ייסגרו או יצמצמו את הפעילות, אחרים ישנו יעוד. אחרים ימשיכו לפעול מכוח האינרציה וההנשמה המלאכותית, עד שייסגרו גם הם.

גלריה ברבור היא מקרה נדיר של הצלחה ממושכת. בניגוד לגלריות שוממות, הפעילות הקבועה במקום מושכת מבקרים רבים, קבועים ומזדמנים. בניגוד לגלריות עירוניות רבות שנותרות מנוכרות לסביבתן, גלריה ברבור משרתת צעירים ומבוגרים, תושבי שכונה וותיקים לצד סטודנטים היפסטרים שהגיעו לעיר כדי ללמוד אמנות, חילונים, דתיים וחרדים, אשכנזים ומזרחים. בניגוד למוסדות שנאלצים לצמצם את פעילותם בגלל משאבים כלכליים ואנושיים, בברבור רק מתרחבים כל הזמן. המקום התחיל כגלריה, אך עם השנים נוספו גם הרצאות, הקרנות קולנוע ווידיאו, ערבי שירה ולימוד, חברותא חרדית וגינה קהילתית, הופעות מוזיקה וחוגי אמנות. אם לא די בכך, בניגוד ליוזמות דומות, בברבור האיכות האמנותית אינה מוקרבת על מזבח החזון הקהילתי, ורוב התערוכות שהוצגו בגלריה לאורך השנים עומדות בסטנדרטים מקצועיים לכל דבר.

הכניסה לגלריה ברבור. צילום: נעם פרנקפורטר

הכניסה לגלריה ברבור. צילום: נעם פרנקפורטר

בעיר שאין בה גלריות מסחריות והפעילות התרבותית המרכזית שלה נעשית בפסטיבלים עונתיים, יוזמות ציבוריות ופרטיות שפועלות ברציפות כמו ברבור אינן רק מרכזי תרבות ייחודיים, אלא גם מרכזי התרבות הבלעדיים. במצב כזה עירייה נורמלית היתה צריכה לנשק למפעילי הגלריה את הידיים. גם מקימים מוסד תרבות מאפס, גם מתחזקים אותו, גם מצליחים לספק צרכים תרבותיים, חינוכיים וחברתיים של מגוון קבוצות של תושבים מהאזור ומשכונות נוספות, וכל זה בעלויות מגוחכות. אבל בירושלים ההיגיון פועל אחרת. חרף ההתנגדות העירייה עומדת על כוונתה לסגור את המקום בהקדם, וזאת למרות שרק בתחילת השנה נסגרה הגלריה למשך שלושה חודשים כדי לשמש גן ילדים ארעי בזמן שמבנה הקבע עובר שיפוצים, תוך התחייבות מפורשת של העירייה לחזור ולאפשר לגלריה לפעול עם סיום העבודות. השבוע ביקש חבר מועצת העיר מסיעת מרצ פפה אללו להעלות את הנושא לדיון בישיבת המועצה. כיוון שאללו אינו חבר בקואליציה העירונית, ראש העיר ניר ברקת מנע את הדיון. סגן ראש העיר ומחזיק תיק התרבות עופר ברקוביץ', שתמך עד כה במאבק של הגלריה, לא עמד בדרכו של ברקת. פוליטיקה קטנונית אחת – שירות לציבור אפס.

קו ישיר מחבר בין גלריה ברבור למרכז לימודי האמנות מאירהוף בתל-אביב. שני המקרים הם תופעות לוואי של ועדת טרכטנברג, ואת שניהם העיריות מנסות לסגור כדי להפוך את המבנים לגני ילדים. בלי להקל ראש בחשיבות החלת חוק חינוך חינם על ילדים מגיל 3, מאז ההחלטה חלפו כבר ארבע שנים, וראוי לשאול מדוע שוב ושוב האמנות היא זו שנדרשת לשלם את המחיר על כשלון העיריות להיערך כראוי.

בעשר השנים שאני עוקב אחרי פעילות הגלריה ביקרתי בעשרות תערוכות של אמנים מרכזיים ואמני שוליים, והשתתפתי ולעתים אף ערכתי במקום דיונים, הקרנות, הרצאות ועוד. כמה פעמים הגעתי בשעות שבהן פעל בחלל הגלריה חוג ציור לקשישות מהשכונה בהנחיית אבי סבח. קשה לתאר את עוצמת הקשר הקרוב והיפה שנוצר בין המורה הצעיר לבנות הקבוצה, מהן נשים קשות יום שאחרי עשרות שנים של עבודה וטיפול במשפחות, חוג הציור היה הפעם הראשונה שהן עושות משהו עבור עצמן. עם סגירת הגלריה ייסגר גם החוג. חוק טרכטנברג מרחם על ילדי הגן, אך את הקשישות ישאיר לבדן.

עדכון 2.6.15: סגן ראש העיר ומחזיק תיק התרבות עופר ברקוביץ׳ הודיע הלילה שלאחר מאמצים נמצא מבנה חלופי עבור גן הילדים וגלריה ברבור תמשיך לפעול במקומה.

1 תגובות על “שירת הברבור”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.