אתמול, יום שני, נערכה אסיפה של ארגון המרצים בהר הצופים, שכונסה כדי להחליט על תגובת המרצים לביטול מסגרת הקורסים הרב מחלקתיים ופיטורי המרצים. להלן הודעת ארגון המרצים שנשלחה הבוקר מטעמו של יו״ר הארגון אדריכל מוטי בודק.
״באסיפה נכחו כ-60 מרצים ובסיומה הוחלט פה אחד להכריז על סכסוך עבודה ולפתוח בעוד שבועיים בשביתה כללית במידה ועד אז לא תחזור בה הנהלת האקדמיה מההחלטה על ביטול גורף של הקורסים הדו והרב מחלקתיים והפיטורים החד צדדיים והבלתי חוקיים בעליל של עשרות מרצים המלמדים בהם. בנוסף, נמסרו לי ולמרצים נוספים הודעות בכתב מעשרות מרצים שנבצר מהם להגיע לאסיפה והתומכים בצעדים שננקטו כך שלמעשה קרוב ל-100 איש תמכו באופן פעיל בהחלטות שהתקבלו.
״בתחילת האסיפה מסרתי דיווח על ישיבה שלא מן המניין של פורום ראשי מחלקות שנערכה ביום ראשון בערב בתל אביב אליה הוזמנתי ע”י אווה אילוז והתקבלתי בברכה ע”י ראשי המחלקות חרף התנגדותה של טל בן צבי לנוכחותי כפי שזו הובעה גם בישיבה עצמה. סיפרתי לראשי המחלקות שמזה זמן מה אני מנסה לקבל מטל בן צבי את רשימת המפוטרים המלאה בכל האקדמיה אך אינני זוכה לקבלה (בשם עקרון חוסר השקיפות), ובתגובה לכך תקפה אותי טל בן צבי באופן אישי וטענה שאני נגוע באינטרסים אישיים (מה שכמובן לא היה ולא נברא), בה בשעה שאני מייצג את כל 500 מרצי בצלאל.
״במהלך הישיבה אווה טענה שנעשתה טעות בהליך כפי שבוצע וטל הביאה הצעה להקטין את הקיצוץ באופן משמעותי. הסברתי שלאור ההפרה הבוטה של ההסכמים שנחתמו זה מכבר קיים חוסר אמון קיצוני מצד ציבור המרצים, דרשתי לבטל את כל ההליך של ביטול הקורסים ופיטורי המרצים ולדון במהלך באופן תקין תוך התייעצות עם הגורמים המתאימים. עמדה זו קיבלה תמיכה של רבים מראשי המחלקות ובעקבות זאת הציעה אווה לקראת סיום הדיון (כפי נרשם בפרוטוקול ע”י מיכל איתן), להקפיא בשלב זה את הפיטורים המתוכננים. ביקשתי את ההצעה במכתב בחתימת אווה אך לצערי, למחרת הישיבה ומעט לפני אסיפת המרצים התקבל מכתב בו משום מה לא מוזכרת כלל הצעתה של אווה להקפאה כוללת של הפיטורים אלא מוזכרת רק ההצעה הראשונית של טל לצמצום הפיטורים בלבד.
״בהמשך האסיפה הסברתי שכדאי שמרצה שקיבל הזמנה לשימוע – יופיע אליו, ישמע את הנימוקים לפיטוריו (אם יש כאלה) ולאחר מכן יענה לנימוקים יסביר מדוע אין לפטרו, ומהי חשיבותו של הקורס אותו הוא מעביר. ניתן להקליט את השימוע או לרשום פרוטוקול מלא. כל מרצה שיפוטר למרות השימוע וירצה לנקוט בהליך משפטי לביטול הפיטורים (בנוסף לפעילות של הארגון כולו), יקבל את כל הסיוע הכספי והמשפטי הנדרש מעוה”ד של הארגון יעקב חסדאי. מכיון שכאמור עד כה לא הועברה אלי רשימת המפוטרים המלאה, וככל שהזמן חולף מתברר שהיא רחבה יותר מכפי שנטען ע”י טל בן צבי, אני מבקש מכל מי שפוטר לפנות אלי במייל עם כל הפרטים ואני אתדרך אותו כיצד לפעול.
״לשאלות מספר מרצים הזכרתי את ההסכם שנחתם בדצמבר 2013 במסגרתו ויתרו המרצים על כספי הקרנות שלהם בכדי לכסות את הגרעון בתקציב האקדמיה והעבירו 6 מיליון ש”ח כך שתקציב תשע”ד מאוזן. הפיטורים המתוכננים נועדו לצמצם את הגרעון הצפוי בתשע”ה בשל קיצוץ בתקציבי הות”ת, והסכום שייחסך מפיטורי המרצים עומד על כ- 600,000 ש”ח.
בדיון שהתפתח נאמרו בין השאר הדברים הבאים:
– הצעה שהמרצים יחזרו בהם מהוויתור על הקרנות מכיוון שההסכם עימם הופר.
– הארגון ידרוש לשקול את ההחלטה על ביטול הרב תחומי.
– הדיון העקרוני לגבי הרב מחלקתי צריך להתקיים בסנאט ולא בפורום ראשי מחלקות. מהאסיפה הזאת צריך לצאת עם הכרזה על סיכסוך עבודה.
– מספר מרצים העלו הצעה ליזום תהליך הדחה של טל בן צבי בסנאט (נמסר שישנה התארגנות של מספר חברי סנאט ליזום דיון על תפקודה של המשנה לנשיאה).
– מכיון שמבקרת המוסד לא נמצאת ראויה, למנות מבקר חיצוני המבין בהתנהלות הכספית של אקדמיות לקבל ממנו חוות דעת ובינתיים לטפל באופן דחוף בפיטורים.
– אנחנו ה”בשר החי” של המוסד. המנדט של הישיבה הוא להכרזה על סכסוך אבל יחד עם זה צריכה לצאת קריאת מחאה על ההתנהלות הבלתי אנושית / מקצועית.



הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.
בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 
